עשירייה

1. מוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בליבו, להחברים, מטעם כי בזה הגילוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, להחברים, שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים. והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כוח יותר חזק לפעול באהבת חברים ביתר שאת ועוז, מטעם שכוח האהבה של כל אחד ואחד נכלל בחבירו.

נמצא לפי זה, במקום שיש לו כוח אחד לעסוק באהבת חברים, יוצא שאם החברה הוא של עשרה חברים, הוא נכלל עכשיו מעשר כוחות שמבינים את הצורך, שצריכים לעסוק באהבת חברים. (הרב"ש, מאמר 2, "בעניין אהבת חברים", 1984)

2. צריכים לזכור שהחברה נתייסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. נמצא, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת. (הרב"ש, מאמר 2, "בעניין אהבת חברים", 1984)

3. "קהילה קדישא". הכוונה על כמה פרטים, שנתאספו ונתחברו להיות חטיבה אחת. ואחר כך ממנין ראש הקהל, וכדומה. וזה נקרא "מניין" או "עדה". שכל הפחות צריך להיות עשרה אנשים, אז יכולים לומר "קדושה" בתפילה. ועל זה אמרו בזוהר הקדוש "כל בי עשרה, שכינתא שריא". שפירושו הוא, שבמקום שיש עשרה אנשים, כבר יש מקום להשראת השכינה. (הרב"ש, מאמר 5, "מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך", 1984)

4. מה שאמרו חז"ל, "אתם קרויין אדם ואין אומות העולם", משום שכל כוונתם היא אך לקבל לעצמו. וזה פירוש "בשעה שהקב"ה נכנס לבית הכנסת ואין מוצא שם עשרה", היינו שיהיה שם מי שיתפלל עבור בחינת "עשרה", שהיא השכינה הקדושה, שתעלה מגלותה, שעל ידי שעוסקים עם הרצון להשפיע, אז מרימים את שכינתא מעפרא. אבל כשכל אחד דואג לצרכיו הפרטיים, אזי הקב"ה כועס.

ומביא ראייה מהפסוק, שנאמר "מדוע באתי ואין איש", שידאג על צרכים השייכים לבחינת "איש", ורק דואג למלא את הצרכים השייכים לבהמה. אלא האדם צריך תמיד לתת דין וחשבון לעצמו עבור מי הוא מבלה את זמנו, ובשביל מי הוא מייגע את עצמו, כי אין לו לדאוג אלא לצורך הכלל. (הרב"ש, מאמר 251, "עניין המניין")

5. אמרו חז"ל "בכל עשרה השכינה שורה". ידוע שמלכות נקראת "עשירי". גם ידוע שהכלי המקבלת נקראת גם כן בשם ספירת "המלכות", שהיא ספירה עשירית, המקבלת השפע עליון. והיא נקראת "רצון לקבל", וכל הנבראים נמשכים רק ממנה. ומשום זה אין עדה פחות מעשרה, משום שכל ענפים הגשמיים נמשכים משורשים העליונים. ומשום זה לפי הכלל "אין אור שלא יהיה בו עשר ספירות", לכן לא נקרא בגשמיות "עדה", שיהא ניכר לדבר חשוב, אם אין שם עשרה אנשים, לדוגמת למדרגות עליונות. (הרב"ש, מאמר 28, "אין עדה פחות מעשרה", 1986)

6. כתוב, מדוע באתי ואין איש. כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שהם שורים הקב"ה נמצא ביניהם, משום שאינו מסיר מהם האהבה שלו. כמו שכתוב, ועשו לי מקדש ושָׁכנתי בתוכם. ועשו לי מקדש, סתם מקדש, כי כל בית כנסת שבעולם נקרא מקדש. ושכנתי בתוכם, כי השכינה מקדימה לבית הכנסת. אשרי האדם, הנמצא מהעשרה הראשונים בבית הכנסת, משום שבהם נשלמה העדה, שאינה פחות מעשרה. והם מתקדשים תחילה בשכינה. וצריכים שיהיו נמצאים עשרה בבית הכנסת בבת אחת, ולא יבואו קצתם קצתם, כדי שלא תתעכב שלימות האיברים. כי כל העשרה הם כאיברים של גוף אחד, שבהם שורה השכינה. כי האדם, בפעם אחת עשה אותו הקב"ה, והתקין לו כל האיברים ביחד.

כיוון שנשלמו כל איבריו של האדם בזמן ההוא, נתקן כל איבר בפני עצמו כראוי. כעין זה, כיוון שהשכינה הקדימה לבית הכנסת, צריכים שיימצאו שם עשרה ביחד, ואז נשלם, כי אין עדה פחות מעשרה, שהם כנגד ע"ס המלכות. וכל עוד שאין שם עשרה ביחד, אף אחד מהם אינו נשלם. ואחר כך מיתקן תיקון כל העדה, כמו שכתוב, ברוב עַם הדרַת מלך. ועל כן העם, הבא אחר העשרה הראשונים, כולם תיקון הגוף הוא, כלומר תיקון העדה. כי ריבוי העם מגדיל כבוד המלך.

וכשהשכינה מקדימה ובאה, ובני אדם עוד לא באו עשרה ביחד כראוי, הקב"ה קורא, מדוע באתי ואין איש. ואין איש, שהאיברים לא נתקנו, ולא נשלם הגוף, הנקרא עדה. כי כשהגוף לא נשלם, אין איש, שגם האיברים הפרטיים שכבר באו, אינם נשלמים.

בשעה שהגוף נשלם למטה, שיש עשרה ביחד, באה קדושה עליונה ונכנסת בגוף ההוא, ונעשה התחתון כעין ע"ס של מעלה ממש. אז כולם צריכים, שלא יפתחו פיהם לדבר בדברי העולם, משום שישראל נמצאים עתה בשלימות העליון, ומתקדשים בקדושה העליונה. (זוהר לעם, פרשת נשוא, מאמר "מדוע באתי ואין איש", סעיפים 108-105)

7. וכשהמלאכים מזדמנים להיות חברים עם ישראל, לשבח ביחד להקב"ה, וישראל למטה אינם באים לסדר תפילותיהם ובקשותיהם, ולשבח לאדונם, כל המחנות הקדושים שבממשלה העליונה נשברים מתיקוניהם. כי אינם מתעלים בהתעלות, שאינם יכולים לשבח לאדונם, משום ששבחים של הקב"ה צריכים להיות ביחד למעלה ולמטה, עליונים ותחתונים בשעה אחת. ועל כן כתוב, מחיתת רזון. ולא מחיתת מלך, כי נוגע רק למחנות המלאכים ולא למלך עצמו.

ואפילו שלא הרבו לבוא לבית הכנסת אלא עשרה, באלו העשרה מזדמנים המחנות העליונים, להיות עימהם חברים לשבח להקב"ה. כי כל תיקוני מלך הם בעשרה. ועל כן די בעשרה. (זוהר לעם, פרשת תרומה, מאמר "ברוב עַם הַדְרַת מלך", סעיפים 698-692)

8. ר' חלפתא בן דוסא אומר, עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (תהילים פ"ב), אלוהים ניצב בעדת אל. (פרקי אבות ג', ו')

9. חכמי המשנה אמרו במשנתם "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם" כי "זה כל האדם" ואף גם זאת הייתה כל ירידתו בעולם הזה לצורך עלייה זו, אשר אין עלייה למעלה הימנה, כי שכינת עוזו, תשכון ותתגדל בתוך בני ישראל כמו שכתוב "כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל" על ידי עסק התורה והמצוות בעשרה דווקא ועל זה נאמר בקירבך קדוש ואין דבר שבקדושה בפחות מעשרה כי ההשראה היא הארה עצומה מאור ה', המאיר בה בלי גבול ותכלית, ואינו יכול להתלבש בנפש גבולית כי אם מקיף עלייה מלמעלה כמו שאמרו חז"ל "כל בי עשרה שכינתא שריא" כלומר מתכונן ושורה עלינו במעשה ידינו בתורה ומצוות ברבים דווקא. (רבי שניאור זלמן מלאדי, "התניא")

10. אין ישראל נגאלין לא מתוך הצער ולא מתוך השעבוד ולא מתוך הטלטול ולא מתוך הטירוף ולא מתוך הדוחק ולא מתוך שאין להם מזונות אלא מתוך עשרה בני אדם שהן יושבין זה אצל זה ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חבירו וקולם נשמע. (תנא דבי אליהו זוטא)

11. ויבחר משה אנשי-חיל מכל-ישראל, וייתן אתם ראשים על-העם-שרי אלפים שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרת. ושפטו את-העם, בכל-עת: את-הדבר הקשה יביאון אל-משה, וכל-הדבר הקטן ישפוטו הם. וישלח משה, את-חתנו; וילך לו, אל-ארצו. (שמות י"ח, כ"ה-כ"ז)

12. הנה היו בישראל שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים שרי עשרות, ואותן שהיו מן שרי עשרות היו תחת יד כל אחד עשרה מישראל, והוא ראש ומשפיע עליהם מחכמתו, והוא בעצמו היה מוכנע ומושפל תחת שר חמישים, ומקבל חכמתו בתוך החמישים שהשר חמישים עליהם. וכן שר החמישים היה מוכנע ומושפל ומקבל מן השר של מאה אשר עליו, וכן השר של מאה היה מקבל מן השר של אלף, ושרי אלפים מנשיא השבט. והכלל כל המגביה עצמו הקב"ה משפילו, וכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו. (רבי אברהם חיים מזלוטשוב, "אורח לחיים")

13. בכל מקום שמתקבצין מניין עשרה להתפלל נמשך עליהם הארה מעשרה בחינות. שהם בחינת עולם התיקון, שעל ידי זה מתקנים כל הכתות רעות (שבישראל). שזהו עיקר בחינת תיקון ועליית העולמות והמידות. (רבי נחמן מברסלב, "ליקוטי הלכות")

14. אמר רבי יוחנן, אומר הכתוב "ונקדשתי בתוך בני ישראל" כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. (בבלי, מגילה)

15. העיקר של אסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכול רק תכלית אחד - למצוא את השי"ת. שבכל עשרה השכינה שורה, ובוודאי אם יש יותר מעשרה בוודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת ה' והאיך למצוא את ה', ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו, וכן כולם יהיו כך, וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עימהם, ורחמים גדולים וחסדים טובים ומגולים נמשך על כנסת ישראל. (רבי קלונימוס קלמן אפשטיין, "מאור ושמש")

16. העיקר הוא שכל אחד ואחד, אל יחשוב לעצמו כלל שהוא נחשב לצדיק או לאיזה דבר בין החברה הקדושה, רק שידאג, שלא יפגום החברה על ידי מעשיו, והגם שלפי הנראה הוא אדם גדול, אף על פי כן יפשפש במעשיו ויחשוב, כי במה נחשב הוא, ויבטל את עצמו לגמרי. וזה ידוע שבכל עשרה השכינה שורה, והוא קומה שלימה כידוע, ובקומה שלימה יש ראש וידיים ורגליים ועקבים כידוע. נמצא שבהיות כל אדם נחשב את עצמו לאין בהחברה, אזי נחשב לעצמו שהוא עקב בבחינת החברה והם בבחינת הראש והגוף והאיברים העליונים, ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך, אזי המה פועלים שיפתח להם שערי שפע וכל טוב שבעולם, והעיקר נמשך על ידי האיש שהוא נחשב יותר לאין ועקב. (רבי קלונימוס קלמן אפשטיין, "מאור ושמש")

Kabbalah Media

Kabbalah Media

My LibrarySign in to like, save and subscribe to videos

Lezione del giorno20 ago 2022(Morning)Punti Salienti Selezionati

Punti Salienti Selezionati

Punti Salienti Selezionati

Kabbalah MediaCopyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, Tutti i diritti riservati

My Library
Sign in to like, save and subscribe to videos

Lezione del giorno20 ago 2022(Morning)
Punti Salienti Selezionati

Kabbalah Media
Copyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, Tutti i diritti riservati