אחרֵי הודיע אלקים אותך את כל זאת

58. פרעה רצה לנסות את יוסף, החליף לו דברי החלום. ויוסף, משום שהיה מכיר במדרגות המרומזות בחלומו, הסתכל בכל דבר, ואמר, כך ראית, וסידר כל דבר כראוי.

59. ויאמר פרעה אל יוסף, אחרֵי הודיע אלקים אותך את כל זאת, פירושו, אחריי היית באותה שעה שחלמתי החלום, היית נמצא שם. ומשום זה אמר, את כל זאת. ידעת איך היה החלום, וידעת פתרונו.

60. אם כך, הרי אמר יוסף הכול, החלום והפתרון, כמו דניאל, שאמר החלום ופתרונו? אין זה כמו זה. יוסף הסתכל מתוך דברי פרעה, שהיה אומר דברי החלום במדרגות ידועות, וראה שהוא טעה, כי דבריו לא היו באותו הסדר שנוהג באותן המדרגות של החלום. ואמר לו, לא כך ראית אלא כך, כי המדרגות באות כסדרן. אבל דניאל, לא הסתכל מתוך דברי נבוכדנצר כלום, והכול אמר לו, את החלום ופתרונו.

61. אז נִגלה הסוד לדניאל בחזיון הלילה. חזיון הלילה זהו גבריאל, שהוא מראֶה מן מראָה.

הנוקבא נקראת לילה, והיא מראָה, שפירושו הארת חכמה. ולפי שאין הארת חכמה בשום פרצוף זולתה, ע"כ נקראת הנוקבא מראה. ולפי זה השם לילה הוא מראה. וחזיון הלילה, הוא מראֶה מן מראָה, המלאך גבריאל, שבחינת המראֶה שבו נמשך ממראָה, שהיא הנוקבא.

62. וכמראֵה המראֶה אשר ראיתי, כמראֶה אשר ראיתי בבואי לשַחֵת את העיר, ומראות כמראֶה אשר ראיתי אל נהר כְּבָר ואפול אֶל פניי. כל אלו המראות שבפסוק הזה הם שש מדרגות. וכמראֵה המראֶה הן שתיים, ומראות בלשון רבים, הן ג"כ שתיים, והן ארבע. כמראֶה ראיתי, הן שתיים, והן שש מראות. ו"ס חג"ת נה"י של הנוקבא.

גבריאל, יש לו מראָה, שנראים בה הגוונים של מעלה, שהם שש מראות שבנוקבא. והן נראות במראָה הזו, שהוא גבריאל, הנקרא מראֶה מן מראָה. ויש מראֶה למראָה, ומראֵה למראֶה, זה על זה. כלומר, שיש במראֶה למראָה, שהוא גבריאל, הרבה מדרגות הנבחנות כל אחת למראֵה ממראֶה. שפירושו, מראֶה ממראָה העליונה, הנוקבא. שהן שש בחינות מראֵה ממראֶה, זה על זה, הנמשכות משש מראות שבנוקבא. וכולן נמצאות במדרגות חג"ת נה"י, ושולטות, ונקראות חזיון הלילה, ובהן נפתרים כל החלומות שבעולם. ואלו הן כעין שלמעלה מהן, כעין שש מראות שבנוקבא.

63. ומשום זה כתוב, נִגלה הסוד לדניאל בחזיון הלילה, כי אחת מאלו המדרגות של חזיון הלילה, גילה לו החלום ופתרונו. אבל יוסף, מתוך דבריו של פרעה, הסתכל במדרגות העליונות, שהחלום הראה עליהן, ואמר פתרונו לפרעה.

64. והפקיד אותו על כל ארץ מצרים, משום שהקב"ה מִשֶׁלו, מִשל יוסף, נתן לו, הפה, שלא נשק לעבירה, כמ"ש, ועל פיך יישק כל עמי. היד, שלא קרב לעבירה, כמ"ש, וייתן אותה על יד יוסף. צוואר, שלא קרב לעבירה, כמ"ש, ויישם רביד הזהב על צווארו. הגוף, שלא קרב לעבירה, כמ"ש, וילבש אותו בגדי שש. רגל שלא רכב על עבירה, כמ"ש, ויַרכב אותו במרכבת המשנֶה. המחשבה, שלא חשב בעבירה, נקרא נבון וחכם. הלב, שלא הרהר בעבירה, כמ"ש, ויקראו לפניו אַברֵך. והכול קיבל משלו.

65. וייצא יוסף מלפני פרעה ויעבור בכל ארץ מצרים. מה הטעם, ויעבור בכל ארץ מצרים? כדי למשול עליהם, שהיו מכריזים לפניו כך, כי קראו לפניו אברך. ועוד, כדי לקבץ תבואה בכל מקום, כי כמ"ש, אוֹכל שְׂדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה, ולא נתן תבואת מקום זה במקום אחר, כדי שלא תירקב. כי מִטבע כל מקום, ששומר על הפירות שגדלו בו.

66. כל מה שעשה הקב"ה, הכול הוא לגלגל גלגולים. לגלגל ולהקדים סיבות לטובת ישראל, משום שרצה לקיים הבטחתו. כשברא הקב"ה את העולם, הביא מתחילה כל מה שצריך העולם, ואח"כ הביא את האדם לעולם, ומצא לו מזונות.

67. הקב"ה אמר לאברהם, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול. כשבא יוסף למצרים לא נמצא בה רכוש גדול. גלגל הקב"ה גלגולים, והביא רעב על העולם, וכל העולם הביאו כסף וזהב למצרים, והתמלא כל ארץ מצרים כסף וזהב. ואחר שנתקן רכוש גדול בכל השיעור, הביא את יעקב למצרים.

68. כי כך דרכיו של הקב"ה, בתחילה בורא הרפואה, ואח"כ מכֵּה. בתחילה התקין רכוש גדול במצרים, ואח"כ הביא אותם לגלות. ועל זה גלגל גלגולים והביא רעב על כל העולם, כדי שיהיו מביאים כסף וזהב של כל העולם למצרים.

69. בזכות יוסף, שהיה צדיק, גרם שישראל יקבלו עושר, כסף וזהב, כמ"ש, ויוציאם בכסף וזהב. ומיָדו של הצדיק בא זה לישראל. והכול לזַכות אותם לעוה"ב.

70. כתוב, רְאֵה חיים עם אישה אשר אהבת כל ימי חיי הֶבְלֶךָ, אשר נתן לך תחת השמש. פסוק זה בסוד עליון הוא. ראה חיים, חיים של עוה"ב, כי אשרי הוא האדם הזוכה בו כראוי להיות.

71. עם אישה אשר אהבת. זוהי כנ"י, הנוקבא, משום שבה כתוב אהבה, כמ"ש, ואהבַת עולם אהבתיך. מתי? הוא בעת שצד הימין אוחז בה, כמ"ש, על כן מְשַכתיך חסד. וחסד, הוא צד ימין.

72. כל ימי חיי הבלך. משום שנוקבא בגדלותה הנקראת כנ"י, נקשרה בחיים, בבינה, עולם ששורים בו חיים. כי עוה"ז, הנוקבא, אין חיים שורים בו מבחינת עצמותה, וע"כ נקרא חיי הבל, משום שהוא תחת השמש, ז"א, וצריך לקבל ממנו.

ואין אורותיו של השמש מגיעים כאן לעוה"ז. והסתלקו מן העולם ביום שנחרב ביהמ"ק, כמ"ש, חשך השמש בצאתו, שאורו עלה למעלה, ואינו מאיר למטה, כמ"ש, הצדיק אבד, היסוד דז"א, המשפיע לעוה"ז, הנוקבא. ולפיכך צריכים להמשיך לה חיים מבינה, כמ"ש, ראה חיים.

73. כי הוא חלקךָ בחיים. זהו זיווג השמש, ז"א, עם הלבנה, הנוקבא. כי הנוקבא נקראת חלק, ואור השמש, חיים. וצריכים לבוא השמש בלבנה והלבנה בשמש, שלא להפריד ביניהם. וזהו חלקו של האדם, שיגרום במעשיו את זיווג העליון, לבוא בהם לעוה"ב.

74. וכתוב אחריו, כל אשר תמצא ידך לעשות, בכוחך עשֵה, כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה, בשאוֹל אשר אתה הולך שָׁמה. האם הותרה הרצועה, שאין עוד פחד מרצועה המענישה, שיוכל האדם לעשות כל מה שיכול? לעשות בכוחך, כתוב. בכוחך, זהו נשמתו של האדם, כוחו של האדם, לזכות לעוה"ז ולעוה"ב. כל אשר תמצא ידך בכוח נשמתך לעשות מע"ט, תעשה ואל תתעצל, כי אז תזכה לשני העולמות.

75. ועוד, בכוחך, זוהי האישה, כנ"י, שהיא הכוח להתגבר בה, בעוה"ז ובעוה"ב. וצריך האדם לזכות בעוה"ז באותו הכוח, כדי שיתגבר בה בעוה"ב. וכמ"ש, כל אשר תמצא ידך בכוחך, הנוקבא, לעשות מע"ט בעוה"ז, עשה, ותזכה לעוה"ב.

76. וצריכים להתגבר במע"ט בעוה"ז, משום שלאחר שהאדם יוצא מעוה"ז, אין בו כוח לעשות משהו, שיאמר, עתה, מכאן והלאה, אעשה מע"ט, כי ודאי, אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה, בשאול אשר אתה הולך שמה.

ואם לא זכה האדם בעוה"ז, לא יזכה אח"כ בעוה"ב. ומי שלא הכין צֵידה לדרך ללכת מעוה"ז, לא יאכל בעוה"ב. ויש מע"ט, שעושה האדם בעוה"ז, שאוכל מהם כאן בעוה"ז, וכל השכר נשאר לעוה"ב, להיזון מהם.

77. יוסף זכה בעוה"ז וזכה בעוה"ב, משום שרצה להתייחד באישה יראת ה', הנוקבא, עוה"ז, כמ"ש, וחטאתי לאלקים, הנוקבא, הנקראת אלקים. ומשום זה זכה למשול בעוה"ז, וזיכה את ישראל.

78. וילקט יוסף את כל הכסף. כי אותו הנהר, הנמשך ויוצא מעדן, יסוד, הנקרא יוסף, מלקט הכול, שהוא כלול ומקבל מכל הספירות, וכל העשירוּת נמצא בו. כמ"ש, וייתן אותם אלקים ברקיע השמיים להאיר על הארץ, כי היסוד נקרא רקיע, המאיר לארץ, הנוקבא. והכול הוא כמו שראוי להיות, כי ודאי שיוסף, יסוד, היה צריך למשול על המלכות, הנוקבא, ולהשפיע לה.

79. ויַרכֵּב אותו במרכבת המשנֶה. מהו מרכבת המשנה? הקב"ה עשה את הצדיק, מושל, משום שממנו ניזון העולם, הנוקבא, וממנו הוא צריך להיות ניזון. להקב"ה יש מרכבה עליונה, חגת"מ שמחזה ולמעלה דז"א, ויש לו מרכבה תחתונה, הנוקבא. והמרכבה התחתונה נקראת מרכבת המשנה. ויוסף נקרא צדיק, יסוד, וראוי לו להיות רוכב על מרכבת המשנה.

80. ויקראו לפניו אַבְרֵך, ונָתוֹן אותו על כל ארץ מצרים. אברך, הוא ההתקשרות שנקשר השמש בלבנה, יסוד, המייחד זו"ן. והכול כורעים כנגד מקום זה, כי כוונת הכריעות שבתפילה הן בעניין היסוד, שנקרא ברוך. וע"ש הכריעות קראו לפניו אברך, מלשון, ויַבְרך את הגמלים. ונָתוֹן אותו, על כל העולם, הנוקבא. וכל בני העולם מודים לו על השפע שמשפיע להם. וע"כ, הכול הוא בסוד העליון.

81. הקב"ה עשה מלכות הארץ כעין מלכות הרקיע, והכול עשה זה כנגד זה, שכל מה שיש בארץ, יש לו כנגדו שורש ברקיע. וכל מה שנעשה בארץ, היה לפני הקב"ה בתחילה, למעלה ברקיע. מלכות הקדושה לא קיבלה מלכות שלמה, עד שהתחברה באבות, כי הקב"ה עשה את המלכות העליונה שתאיר מסוד האבות.

82. וכאשר ירד יוסף הצדיק למצרים תחילה, המשיך עימו אח"כ את השכינה, כי השכינה אינה הולכת אלא אחר הצדיק. וע"כ נמשך יוסף תחילה למצרים, וקיבל כל העשירות שבעולם כראוי. ואח"כ ירדה השכינה למצרים, וכל השבטים עימה.

83. ומשום זה יוסף, ששמר את ברית הקודש, זכה להתעטר במקומו, שנעשה מרכבה ליסוד דז"א. וזכה למלכות של מעלה, ולמלכות של מטה. וע"כ כל מי ששומר ברית קודש, הוא כאילו קיים תורה הקדושה כולה. כי הברית שקולה כנגד כל התורה.