ויריצוהו מן הבור

32. רוצה ה' את יראיו, את המייחלים לחסדו. כמה חפץ הקב"ה בצדיקים, משום שהצדיקים עושים שלום למעלה, באו"א, ועושים שלום למטה, בזו"ן, ומביאים את הכלה לבעלה. ומשום זה חפץ הקב"ה באלו המתייראים אותו ועושים רצונו.

כי ע"י המ"ן שהם מעלים לזו"ן, מעלים גם זו"ן מ"ן לאו"א, ונעשה זיווג למעלה באו"א ולמטה בזו"ן. והכלה, הנוקבא, הם מביאים לבעלה, ז"א, להזדווג. ומשום זה הקב"ה, ז"א, חפץ בהם. כי זולתם לא היה שלום, זיווג, לא למעלה באו"א, ולא למטה בזו"ן.

33. המייחלים לחסדו הם העוסקים בתורה בלילה ומשתתפים עם השכינה, וכשהגיע הבוקר הם מייחלים לחסדו.

בזמן שהאדם עוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירוֹ עימי. יומם יצווה ה' חסדו, משום שבלילה שירו עימי.

ע"כ כתוב, רוצה ה' את יראיו, ולא כתוב, ביראיו. שלא לבד שחפץ בהם עצמם, אלא, כמי שמַפנה את רצונו לאחר, וחפץ להתפייס עימו. כי, רוצה, הוא גם לשון ריצוי ופיוס. וע"כ כתוב, רוצה ה' את יראיו, כלומר, שמְרצה ומפייס אותם. ולא כתוב, ביראיו, שהיה משמע שחפץ בהם עצמם, ולא היה משמע, שגם מרצה ומפייס אותם.

34. וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור. יוסף היה עצוב, בעצב רוח ובעצב לב, מחמת שהיה אסור שם. כיוון ששלח פרעה אחריו, כתוב, ויריצוהו, שפייס אותו והשיב לו דברי שמחה, דברים המשמחים את הלב, משום שהיה עצוב מישיבתו בבור. בתחילה נפל בבור, ומן הבור עלה אח"כ לגדולה.

35. מטרם שקרה ליוסף אותו מעשה, לא נקרא צדיק. כיוון ששמר ברית קודש, שלא נכשל באשת פוטיפר, נקרא צדיק. ואותה מדרגת ברית קודש, יסוד, התעטר עימו. ומה שהיה בתחילה נתון בבור, שהוא קליפה, התעלה עימו, שזכה ע"י מעשה זה להיקרא צדיק.

א"כ למה שָׂמו אותו בבור בבית האסורים? משום שהיה בתחילה בבור, ע"י זה התעלה למלכות. וכתוב, ויריצוהו מן הבור, שהסתלק מן הקליפה והתעטר בבאר מים חיים, השכינה.

36. וישלח פרעה ויקרא את יוסף. היה צריך לומר, לקרוא ליוסף. אלא, ויקרא את יוסף, זהו הקב"ה, שקרא לו להוציא אותו מן הבור, כמ"ש, עד עת בוא דברו, שהקב"ה קרא לו.

ויגַלַח ויחַלף שִׂמלותיו, משום כבוד המלך. כי היה צריך להתייצב לפני פרעה.

37. ויבוא ישראל מצרים, ויעקב גר בארץ חם. הקב"ה מגלגל גלגולים בעולם ומקיים אֶסרים [נדרים] ושְבועות, כדי לקיים השבועה והגזרה שגזר.

38. לולא החביבות והאהבה שאהב הקב"ה את האבות, ראוי היה יעקב לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל. ובאהבתו אותם, המשיל את יוסף בנו ועשה אותו מלך המושל על כל הארץ. וירדו אז כל השבטים בכבוד, ויעקב היה כמלך.

39. ויבוא ישראל מצרים, ויעקב גר בארץ חם. כיוון שכתוב, ויבוא ישראל מצרים, האם לא ידוע שיעקב גר בארץ חם? אלא, ויבוא ישראל מצרים, זהו הקב"ה, ז"א, המכונה ישראל. ויעקב גר בארץ חם, זהו יעקב. כי בזכות יעקב ובניו באה השכינה למצרים, והקב"ה גלגל גלגולים, והוריד את יוסף מתחילה, שבזכותו התקיים עימו הברית והמשיל אותו על כל הארץ.

40. כתוב, ה' מתיר אסורים. וכתוב, שָלח מלך ויַתירֵהו, מושל עמים ויפַתחהו. שלח מלך, זהו הקב"ה. מושל עמים, זהו הקב"ה. שלח מלך, זהו מלך העליון, ז"א. שלח ויתירהו, שלח את מלאך הגואל, הנוקבא, שהוא מושל עמים, המושל למטה בעולם התחתון, והכול מהקב"ה.

41. ויריצֻהו, כתוב חסר ו', מורה לשון יחיד, שהיה צריך לומר, ויריצוהו, בלשון רבים. ומיהו שהריץ אותו מן הבור? זהו הקב"ה, משום שאין מי שיאסור ויתיר מבית האסורים, חוץ מהקב"ה, כמ"ש, יסגור על איש ולא ייפָּתֵח. וכתוב, והוא ישקיט ומי ירשיע. כי הכול תלוי בו. וכתוב, וכרצונו עושה בצבא השמיים. וע"כ כתוב, ויריצֻהו מן הבור, שהקב"ה הריץ אותו מן הבור.

42. מה פירושו של ויריצֻהו? הוא כמ"ש, יֶעְתַר אל אלוה ויִרְצֵהו, בלשון ריצוי. כעין זה הוא, ויריצֻהו מן הבור, שהקב"ה התרצה לו, ואח"כ, ויבוא אל פרעה.

ויריצוהו, מלשון רצון וחן, שהמשיך עליו חוט של חסד, לתת לו חן לפני פרעה. כדי להקדים לו שלום, ולהתחיל דבריו עם המילה שלום, אמר לו, אלקים יענה את שלום פרעה.

43. אותו רשע פרעה אמר, לא ידעתי את הוי"ה. והוא היה חכם יותר מכל חרטומיו, ואיך לא ידע את הוי"ה? אלא ודאי, שאת השם אלקים היה יודע. שהרי פרעה אמר, הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו. ומשום שמשה לא בא אליו זולת בשם הוי"ה, ולא בשם אלקים, היה קשה לפניו להבין דבר זה יותר מהכול, שהוא היה יודע שהשם אלקים הוא השולט בארץ, ובשם הוי"ה לא היה יודע, וע"כ היה קשה לפניו השם הזה.

44. וכמ"ש, ויחזק הוי"ה את לב פרעה. כי מילה זו, הוי"ה, הייתה מחזקת את ליבו ומקשה אותו. וע"כ לא הודיע לו משה מילה משם אחר, אלא את השם הוי"ה בלבד.

45. כתוב, מי כה' אלקינו המַגביהי לשֶבת. שהתעלה מעל כיסא כבודו, ולא נגלה למטה. כי בשעה שצדיקים אינם נמצאים בעולם, הרי הוא מסתלק מהם ואינו נגלה להם. וכתוב, המשפילי לראות. בשעה שצדיקים נמצאים בעולם, הקב"ה יורד במדרגותיו אל התחתונים להשגיח על העולם להטיב להם.

46. כי כשצדיקים אינם נמצאים בעולם, הוא מסתלק ומסתיר פנים מהם, ואינו משגיח עליהם, משום שהצדיקים הם יסוד וקיום העולם, כמ"ש, וצדיק יסוד עולם.

47. וע"כ הקב"ה לא גילה שמו הקדוש אלא רק לישראל בלבד, שהם חלק גורלו ונחלתו. ואת העולם חילק הקב"ה לממונים גיבורים, לשבעים שרים. כמ"ש, בְּהַנחֵל עליון גויים בהפרידו בני אדם, יַצֵב גבולות עמים למספר בני ישראל. וכתוב, כי חֵלק ה' עַמו יעקב חֶבל נחלתו.

48. למה אמר שלמה, שכל דבריו סתומים ואינם נודעים, וקוהלת סותם הדברים ודבריו סתומים?

49. אמר שלמה, כל הדברים יגֵעים, לא יוכל איש לדַבֵּר, לא תשׂבע עין לראות, ולא תימָלא אוזן משמוע. האם כל הדברים יגעים לדבר, הלוא יש גם דברים קלים? ועוד שאומר שלמה, לא יוכל איש לדבר, ולא תשבע עין לראות, ולא תימלא אוזן משמוע. מהו הטעם שמחשיב אלו דווקא?

אלא משום ששניים מהם, עיניים ואוזניים, אינם נמצאים ברשותו של אדם, והפה הוא ברשותו, ע"כ הם כוללים כל כוחות האדם. ומשמיענו שכל אלו השלושה ודוגמתם, אינם יכולים להשלים הכול ולהשיג הכול, שאינם יכולים להשיג כל הדברים. ומיושבת ג"כ השאלה, האם כל הדברים יגעים. פירושו, שהעין והאוזן והפה, לא יוכלו להשיג כל הדברים.

50. הדיבור של אדם לא יוכל לדבר, והעיניים לראות, והאוזניים לשמוע, ואין כל חדש תחת השמש. שאין לחשוב שישתנו פעם מצמצומם הזה. וע"כ אומר, מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשָה הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת השמש. אפילו שֵדים ורוחות שעשה הקב"ה תחת השמש, לא יוכלו לדבר כל דברי העולם. והעין לא תוכל למשול ולראות, והאוזן לשמוע. וע"כ שלמה, שהיה יודע כל דבר, אמר זה.

51. כל מעשי העולם בכמה ממונים תלויים, שאין לך כל עשב למטה, שאין לו ממונה למעלה, שמכה אותו ואומר לו גְדל. וכל בני העולם אינם יודעים ואינם משגיחים על שורשם, למה הם נמצאים בעולם. ואפילו שלמה המלך שהיה חכם מכל האדם, לא יכול לעמוד עליהם.

52. אשריהם שעוסקים בתורה ויודעים להסתכל ברוח החכמה. כתוב, את הכול עשה יפה בעיתו. שכל המעשים שעשה הקב"ה בעולם, בכל מעשה, יש מדרגה הממונה על המעשה ההוא בעולם, הן לטוב והן לרע, שהם כ"ח (28) עיתים שמחשב קוהלת: י"ד (14) עיתים לטובה הן בימין, והיא השכינה. י"ד עיתים לרעה הן בשמאל, והן בס"א, להעניש בני אדם.

מֵהם מדרגות לימין ומהם מדרגות לשמאל. הולך האדם לימין, אותו המעשה שעושה, המדרגה הממונה לצד ימין, עושה לו עזרה, ויש הרבה שעוזרים לו. הלך האדם לצד שמאל ועושה מעשיו, הנה אותו המעשה שעשה, הממונה, שהוא לצד שמאל, מקטרג עליו, ומוליך אותו לצד ההוא ומסית אותו.

וע"כ אותו המעשה שעושה האדם כראוי, הממונה ההוא שלצד ימין עוזר לו. וזהו בעיתו, כמ"ש, יפה בעיתו. כי המעשה ההוא מתקשר בעיתו כראוי, בנוקבא. שהן י"ד עיתים לטובה, שהן בימין. וע"י העונשים שבי"ד עיתים לרעה, הוא בוחר בי"ד עיתים שבימין ומתקשר בשכינה. ונמצא, את הכול עשה יפה בעיתו.

53. את הכול עשה יפה בעיתו, גם את העולם נתן בליבם. שכל העולם וכל מעשי העולם, אינם נקשרים בקדושה, אלא ברצון הלב, כשעולה ברצון האדם. כמ"ש, וידעת היום והשֵבותָ אל לבבך. אשריהם הצדיקים, שממשיכים ברצון ליבם מע"ט, להטיב לעצמם ולכל העולם. והם יודעים להתדבק בעת שלום, בעת שיש זיווג העליון, שנקרא שלום. ובכוח הצדקה שעושים למטה, הם מעלים מ"ן, והם ממשיכים לאותה המדרגה שנקראת כל, יסוד, להאיר בעיתו, בנוקבא.

54. אוי להם לרשעים שאינם יודעים עת שלום של המעשה, ואינם משגיחים לעשות מעשיהם בעולם על תיקון הנצרך לעולם, ולתקן המעשה במדרגה הראויה לו, שאינם מעלים מ"ן ע"י מעשיהם לזיווג עליון, שהוא עת שלום.

55. וע"כ ניתן הכול ברצונם של בני אדם, כמ"ש, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוף. ומשום זה שאֵלו המעשים לא נעשו להיתקן במדרגתם כראוי, שיתכלל מעשה זה במדרגה זו שכנגדו, כולו בתיקון, אלא שנעשו כפי רצונו של האדם, לפי שרירות ליבו. כתוב אחריו, ידעתי כי אין טוב בם, כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו.

ידעתי כי אין טוב בם, באלו המעשים שלא נעשו לכוונת התיקון כראוי. כי אם לשמוח, בכל מה שיבוא עליו, הן טובות והן רעות, ולתת הודאה להקב"ה, ולעשות טוב בחייו.

למה ישמח על הרעות? כי אם המעשה שעשה גרם לו רע, מחמת המדרגה הממונה עליו, מצד שמאל, יש לו לשמוח ולהודות על הרע הזה שהגיע לו, כי הוא גרם לעצמו את זה, משום שהלך בלא ידיעה, כציפור זו שנפלה בפח. ועתה, כיוון שכבר השיג ידיעה מחמת העונש, כבר יידע לעשות טוב בחייו. ע"כ יש לו לשמוח ולהודות על העונש.

56. מאין לנו שהאדם בלי ידיעה? כי כתוב, כי גם לא יידע האדם את עיתו, כדגים שנאחזים במצודה רעה וכציפורים האחוזות בפח, כָּהֵם יוּקָשים בני האדם לעת רעה כשתיפול עליהם פתאום. מהו עיתו? עיתו של אותו מעשה שעשה, כמ"ש, את הכול עשה יפה בעיתו. וע"כ הם כציפורים האחוזות בפח. וע"כ אשריהם העוסקים בתורה, ויודעים אורחות ושבילים של תורת מלך עליון, ללכת בה בדרך האמת.

וכמ"ש, את הכול עשה יפה בעיתו, שכל כ"ח עיתים שמחשב קוהלת, כולם טובות, כל אחת בעיתה. כי אפילו י"ד עיתים שבשמאל הן טובות, להיותן מקרבות את האדם להתקשר בי"ד עיתים שבימין, בשכינה.

גם את העולם נתן בליבם. שע"י העונשים הקשים שבי"ד עיתים שבשמאל, נקבעים בליבם י"ד עיתים המתוקות שבימין. שמחמת העונש המר שמקבל בשמאל, הוא בורח משמאל ובא לימין.

והוצרך לעצה זו, כי כמ"ש, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוף. כיוון שאין האדם מסוגל להשיג הכול, שאומר שלמה, כל הדברים יגעים, לא יוכל איש לדבר, ע"כ ניתן לו הבירור בלב, הבורח מעונש המר, ומתקשר בטוב ובחסד שבימין. כמ"ש, ידעתי כי אין טוב בם. בי"ד עיתים שבשמאל. אבל הן סיבה בטוחה, כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו.

57. לעולם אל יפתח אדם פיו לרע, כי הוא אינו יודע מי מקבל הדבר, וכשאדם אינו יודע, הוא נכשל בה. והצדיקים כשפותחים פיהם, כולם שלום. ע"כ כאשר יוסף התחיל לדבר לפרעה, כתוב, אלקים יענה את שלום פרעה. הקב"ה חס על שלום המלכות, כמ"ש, ויְצוֵום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים.