שני עופרי איילה

[תרין עוזלין דאיילתא]

25. רבי אלעזר ורבי יוסי חמיו, היו הולכים מאוּשָׁא ללוד. אמר רבי יוסי לרבי אלעזר, אפשר ששמעת מאביך, מה שכתוב, ויעקב הלך לדרכו, ויפגעו בו מלאכי אלקים?

אמר לו, כך שמעתי מאבי, אלו היו המלאכים שליוו אותו מתחילה, בשעה שהלך מארץ ישראל. ומי הם איני יודע. אמר לו, יפה לכם הצדיקים, שדברי פיכם ככתר מלכות בראש המלך.

26. בעוד שהיו הולכים, הגיעו למערת לוד, שמעו קול שאמר, שני עופרי איילה, עשו לפניי רצוני הנוח לי, ואלו היו המחנה הקדוש שפגש יעקב לפניו.

התרגש רבי אלעזר והצטער בנפשו, ואמר, ריבון העולם, כך הן דרכיו, טוב לנו שלא נשמע, שומעים אנו, ואין אנו יודעים.

27. קרה לו נס ושמע קול שאמר, אברהם ויצחק היו. נפל על פניו וראה צורת אביו. אמר לו, אני שאלתי על שני העופרים, והשיבו לי שהיו אברהם ויצחק, שפגשו את יעקב כשניצל מלבן.

28. אמר לו, בני, הוצא את הכריתה שלך, וקח את הפנייה החדשה שלך. כי פֶּה מדבר גדולות היה. ולא זהו בלבד, אלא לכל הצדיקים נפגשות אליהם נשמות הצדיקים להציל אותם. והם מלאכים קדושים עליונים.

29. יצחק היה חי באותה שעה, אבל נשמתו הקדושה נלקחה לכיסא הכבוד של ריבונו, בשעה שנעקד על המזבח, ומאז כהו עיניו מֵרְאוֹת.

30. אמר לו, מה אנו שָׁם? אמר לו, אני ואתה מלאכים עליונים, להשתעשע עם דוד מלך המשיח. קם. בעוד שהיה קם, ראה חמיו, שפניו של רבי אלעזר מאירים כשמש.

31. אמר לו חמיו, האם דבר חדש שמעת, או באור הכבוד, בזיו של משה, הסתכלת? אמר לו, לא, אלא אשריהם הצדיקים, ששומרים אותם מחנות קדושים עליונים. כמ"ש, כי מלאכיו יצווה לך, לשמורך בכל דרכיך.