304. בעלי הקומה רשומים באלו שלוש מרכבות בתפילה. כל הכורע כורע בברוך, וכל הזוקף זוקף בשם. ויש ארבע זקיפות וארבע כריעות. שתי זקיפות וכריעות בברכת אבות בתחילה ובסוף, ושתי זקיפות וכריעות במודים בתחילה ובסוף. והנה כאן רומז באלו זקיפות וכריעות, שמוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם הן שלו, ומעלה ומוריד למי שהשמיים והארץ שלו, כמו בלולב. והם ו"ק, שמיים וארץ וד' רוחות, שהם כנגד שלוש ברכות ראשונות חג"ת, ושלוש ברכות אחרונות נה"י. שבהם שמונה כריעות וזקיפות.
ובברכת עושה שלום במרומיו יש ארבע, כריעה וזקיפה לשמאל, כריעה וזקיפה לימין, שזהו דומה לעומד כנגד רבו, שהימין שלו כנגד שמאל של רבו, והשמאל שלו כנגד ימין של רבו, וע"כ הוא נותן שלום לשמאלו ולימינו, שימינו נגד שמאל רבו, ושמאלו כנגד ימין רבו.
305. הרי הם י"ב בין כריעות וזקיפות. ארבע כריעות וזקיפות בברכת אבות בתחילה ובסוף. ארבע כריעות וזקיפות במודים בתחילה ובסוף. ארבע כריעות וזקיפות בעושה שלום לימין ולשמאל. ובהם ע"ב עיניים, שבהיותם שש קצוות, כלומר, למי שד' רוחות ושמיים וארץ הם שלו, הנה שש פעמים י"ב עולה ע"ב. ובהיותם ממשיכים חכמה בזקיפות, ע"כ נקראים עיניים.
בשש כריעות יש ח"י נענועים, שלושה נענועים בכל כריעה, כי צריך לכרוע בראש, בגוף ובזנב, עד שיתפַּקְקו ח"י חוליות שבשִדרה, הרומז כנגד יסוד, הנקרא ח"י, והרומז שצריכים לכלול בשש כריעות אלו את היסוד. וי"ב כריעות וזקיפות עולים ע"ב.
באלו ע"ב עיניים של הקב"ה, המושפעות אל המלכות, מאירים ע"ב כנפיים של השכינה. והיא קמה עליהם, ונקראת עמידה, תפילת העמידה. כי בתחילה הייתה המלכות בנפילה, הכריעה, וצריך להקים אותה בשם הוי"ה, לזקיפה בשם, בח"י עולמות, ע"י יסוד, הנקרא ח"י, ובארבע זקיפות שבשש ברכות, שהוא ת"ת, הכולל שלוש ברכות ראשונות ושלוש ברכות אחרונות.
306. וצריך לכרוע בח"י עולמות, במידת היסוד, שנקרא ח"י. וזהו ו"ו ו', כי כל הכורע כורע בברוך, יסוד הנקרא ברוך, וכל הזוקף זוקף בשם הוי"ה, עמוד אמצעי, ת"ת, הוי"ה. ות"ת וצדיק, הנקרא ברוך, הם ו"ו ו'.
ת"ת ו"ו במילוי, ויסוד ו' בלי מילוי. ואלו ג' ווים רמוזות בראשי תיבות ג' הפסוקים וייסע ויבוא ויֵט. שהם ג' קווים של שם ע"ב. ו"ו עליונה ת"ת, אחוזה בזקיפה ובכריעה, וע"כ יש בו שתי ווים. אבל היסוד האחוז רק בכריעה, יש בו ו' אחת. וכולם, כל שלוש הווים, עולות ח"י כנגד ח"י ברכות התפילה.
307. ארבע כריעות הן באדנ"י, ארבע זקיפות הן בהוי"ה. העמוד האמצעי הוי"ה, והשכינה אדנ"י. ח"י עולמים, יסוד, מייחד הוי"ה אדנ"י זה בזה, וזהו יאהדונה"י, אותיות הוי"ה אדנ"י בשילוב, שבגי' אָמֵן (91). בכל סיום ברכה מח"י ברכות התפילה, יש הוי"ה, והם ח"י פעמים ד' אותיות הוי"ה, וח"י פעמים ד' הם ע"ב, ע"ב עיניים המאירות בע"ב כנפיים, שהם ח"י פעמים ד' אותיות אדנ"י.
אע"פ שכריעות הן ביסוד מבחינת הייחוד, כי יסוד דבוק תמיד במלכות, אמנם כריעה, פירושה נפילת המלכות, שחסרה ג"ר כדרך הכורע שמרכין ראשו, וצריכים להקים אותה, לזקוף ראשה, ג"ר, בהשפעת ז"א, הוי"ה. ולכן, ארבע כריעות הן באדנ"י, שבה הנפילה. ארבע זקיפות הן בהוי"ה, שבו נמצא כוח הזקיפה של המלכות. ח"י עולמים, יסוד, הוא המייחד אותם זה בזה.
308. עניין הכתוב בחיות: וגַבֵּיהן, וגובה להם, וגַבּותם. וגַביהן פירושו כנפיים, מלכות. וגובה להם פירושו פנים, ז"א. וגבותם, שעליהם, בינה, מלאות עיניים סביב לארבעתן, שכולן מרובעות בד' אותיות.
ולכאורה קשה על מה שאמר, שע"ב עיניים בז"א. וע"כ אומר, והכול אמת, שכל ג' בחינות, כנפיים פנים עיניים, כלולות בז"א, שנקרא אמת. והראָיה, כי אומרים עי"ן פנים לתורה, הרי שהתורה, ז"א, יש בה עיניים ויש בה פנים. אלא בפרטות נבחנות הכנפיים, שהם אדנ"י, מלכות. הפנים הוי"ה, ז"א. העיניים אהי"ה, בינה. ואלו ג' שמות אדנ"י הוי"ה אהי"ה, עולים בחשבון יב"ק (112), ראשי תיבות ייחוד ברכה קדושה. השם אדנ"י רומז למעשה, הוי"ה לדיבור, אהי"ה למחשבה.
309. בכל עין ועין שיעור אגודל, וזהו ו' בינוני, קו אמצעי, שאין בו אלא שני פרקים, וחסר הפרק העליון. כי באגודל אין שם אלא שני פרקים י' י'. כנגד החוטם, נקרא האגודל ו', ו' בינונית. וכנגד שני נקבי החוטם שבו, ימין ושמאל, שאינם כאחד, הם נקראים י' י'. ו' עם שתי אותיות י' עולות יו"ד ה"א, כלומר כ"ו (26).
וזהו, וַיִיצֶר, שיש בתחילת המילה ו' עם שתי אותיות י', שמורה על שיעור אגודל, שהוא שליטת החסדים. ומידת האגודל היא שיעור של כל מידה של יו"ד ה"א, ג"ר. בכל מקום שליטתו של הג"ר, בכל איבר. בכל איבר יש ראש וגוף, ובמידת הראש שבאיבר שולטת מידת אגודל, חסדים.
כל איבר שלם, כגון הכתוב, יפרוש כנפיו ייקחֵהו יישׂאהו על אֶבְרָתו, שיש שם כנפיים, בחינה התחתונה של האיבר, ששם בחינת אצבע של שלושה פרקים, ויש אבֶר, ששם בחינת אגודל של שני פרקים, משום שהוא בחינה עליונה, י"ה שבו.
310. אין איבר בכל מרכבתו, שאינו כל איבר שלם בצורתו, כלומר ראש וגוף, ובכל מקום נמצא, ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, בג"ר של האיבר, ששם שולטת מידת אגודל, שהימין ושמאל שבקו האמצעי פרודים. והוא כנגד הפרשות הפתוחות שבתפילין, כנגד ג"ר, שהן פרודות. כנגד תורה, ז"א, ג"ר, שהם עיניים ופנים.
וכשהם למטה, בו"ק, אז יש זיווג בין ימין ושמאל דקו אמצעי, וכן בין ז"א ומלכות, ימין ושמאל, ואז הפרשות שבתפילין סתומות, כנגד יאהדונה"י שעליהן. בפנים שלהם ובכנפיהם, ז"א ומלכות, שמיוחדים זה בזה, וע"כ הפרשות סתומות. וכאן פניהם וכנפיהם אינן פרודות, משום שהוא מלמטה, ו"ק.
311. והקב"ה רושם בישראל כנגדם, כנגד פנים וכנפיים של החיות, בתפילה, שישראל יהיו חברים עם החיות, לכרוע בכל הגוף בח"י ברכות התפילה, כדי להמליך עליהם בכל איבר שלהם, אמן, שהוא יאהדונה"י, שבגי' אמן, כי בכריעה ממשיך אדנ"י, ובזקיפה ממשיך הוי"ה. ואח"כ ע"י ח"י העולמים מתייחדים ומשתלבים שניהם יאהדונה"י.
ואמר הקב"ה אל המלאכים, לד' החיות, מי שאינו רשום לפניכם להיות כורע בברוך, וזוקף בהוי"ה בקומה דגוף, לא תיכנס תפילתו בהיכל שלי, אדנ"י. שלא תקבלו דיבורים שלו על כנפיכם ופניכם. שכל מי שמתפלל באדנ"י ומצרף עימו הוי"ה, שהוא פניהם של המלאכים, של ד' החיות, אז כתוב בחיות, ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, בג"ר שלהם, כדי לקבל אח"כ ייחוד יאהדונה"י בו"ק שלהם, בדברי התפילה היוצאים מפיו של האדם.
312. גדול העונה אמן יותר מהמברך. כי על אדנ"י הוי"ה הנאמרים בסתם תפילת האדם, כתוב, ופניהם וכנפיהם פרודות, שכנגד הוי"ה הם בפָּנים, וכנגד אדנ"י הם בכנפיים. שהם כרוב אחד מקצה מזה, הוי"ה, וכרוב אחד מקצה מזה, אדנ"י, שהם פרודות. כי הייחוד של הוי"ה אדנ"י בשילוב, לא נעשה בברכות התפילה, אלא בתפילת העמידה.
אבל כששליח הציבור חוזר בתפילה, ועונה אמן, המייחד ומשלב הוי"ה אדנ"י זה בזה, שבגי' הם אמן, וע"כ הוא גדול מהמברך, כי הוא במַחְברת השֵׁנית, בחיבור התחתון דו"ק, שבמחברת השנית מתחברים שני השמות הוי"ה אדנ"י.
בתחילה, בחיבור הראשון כנגד ג"ר, היו מקבילות הלולאות אחת אל אחת, על הקרשים, שהם קשר האצבעות, כי קרשים הם אותיות קשרים. הרי שאז אין המשכן אחד יאהדונה"י. אבל בחזרת שליח הציבור, בתפילת העמידה, ועונה אמן, שהוא הייחוד יאהדונה"י שבגי' אמן, אז כמ"ש, והָיה המשכן אחד, כי בו חוברות אישה אל אחותה, הרומזות על הוי"ה אדנ"י. הרי שגדול העונה אמן בתפילת העמידה יותר מהמברך בשאר ברכות התפילה.