ק"ש וציצית ותפילין ורצועות

285. כל הקורא ק"ש שחרית וערבית, כאילו מקיים הכתוב, והגיתָ בו יומם ולילה, משום שק"ש כוללת בתוכה ימין ושמאל, יומם ולילה. כי טלית לבנה, כלומר הטלית בציצית מבחינת הלבן שבה, ולא מבחינת התכלת שבה, הוא לימין מצד החסד. ונאמר עליו, אל מלך יושב על כיסא רחמים ומתנהג בחסידות. וכן כתוב, והוכן בַּחסד כיסא. חסד עולה ע"ב (72), הרומז על ע"ב חוליות וקשרים שבטלית, שהם ד"פ ח"י (18).

286. ויש טלית מצד מט"ט, אותיות ט' של מט"ט, הכולל ח"י, שיש בין הקשרים והחוליות שבכל צד מהטלית. חמישה קשרים כנגד חמישה חומשי תורה. י"ג (13) חוליות, י"ג הכריכות שכורכים על הציצית, כנגד י"ג מידות הרחמים שבתורה. ובי"ג מידות התורה נדרשת, שהן י"ג מידות הרחמים, הנמשכים מי"ג תיקוני דיקנא דא"א.

287. על המלכות כתוב, כמראה אדם עליו מלמעלה. שהמלכות בצורת הת"ת, שהיא תפארת אדם עליו מלמעלה, והיא נקראת בשמו של הת"ת, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. כמ"ש, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו. לפיכך, כמראה אדם עליו מלמעלה, זו השכינה, שהיא כצורת עמוד האמצעי, ת"ת, בד' פנים ובע"ס, שהן אדם, עשר אותיות יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שבגי' אדם (45). וד' פנים של אדם, ד' אותיות הוי"ה פשוטות, שביחד י"ד (14) אותיות, ובהם כתוב, וביד הנביאים אֲדַמֶה.

288. ועוד, הציצית נקראת ח"י, שהם י"ג חוליות וחמישה קשרים, מצד הצדיק, יסוד, שע"י ייחודו נקראים הקב"ה ושכינתו בשם אדם, בהוי"ה במילוי אותיות א' שבגי' אדם. שהעמוד האמצעי, ז"א, הוא יו"ד ה"א וא"ו, שבגי' ט"ל (39), ושכינתו ה"א, ובה"א נשלם השם אדם.

משום שט"ל כך עולה בחשבון יו"ד ה"א וא"ו. והצדיק, שנקרא ח"י, מוריד הטל, יו"ד ה"א וא"ו, אל הה"א, השכינה. שהיסוד הוא קשר הטלית, ח"י עולמות בכל צד, חמישה קשרים וי"ג חוליות, שמקשר ומייחד הקב"ה ושכינתו בכל הצדדים, בד' כנפות של הטלית, חו"ג תו"ם.

289. תפילין הם קו שמאל, כמ"ש, נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו. בימינו זו תורה, ובזרוע עוזו זו תפילין.

ארבע פרשיות שבתפילין הן ד' אותיות הוי"ה. אדנ"י הוא היכל לד' אותיות, ד' פרשיות, בארבעה בתים של התפילין. הקשר של תפילה של יד הוא צדיק ח"י העולמים, יסוד, הקשר של הוי"ה אדנ"י, בזרוע שמאלית. הקשר של תפילה של ראש הוא עמוד האמצעי, ת"ת, שמתייחדים בו למעלה הוי"ה אהי"ה, חו"ב. כי ז"א עולה ומייחד חו"ב, הוי"ה אהי"ה, ונעשה שָׁם דעת.

290. ק"ש היא הייחוד שבאמצע, בחג"ת. והוא אחוז בין ציצית לתפילין, שציציות מבחינת הלבן לימינו, ותפילין משמאלו. כי כל הפרשות של ציצית ותפילין כלולות בייחוד ק"ש. ומצד עמוד האמצעי, טלית ותפילין, כמ"ש, והָיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך. וכתוב, ועשו להם ציצית.

שלושה ייחודים:

בחב"ד, הוי"ה אהי"ה, חו"ב, המיוחדים ע"י הדעת, קשר של תפילין של ראש.

בנה"י, הוי"ה אדנ"י, המיוחדים ע"י היסוד, קשר תפילין של יד.

בחג"ת, הוי"ה אלקים, המיוחדים ע"י ת"ת.

ק"ש, ת"ת, היא הייחוד שבאמצע, בחג"ת, בין ייחוד העליון, הוי"ה אהי"ה, ובין ייחוד התחתון, הוי"ה אדנ"י. ע"כ ק"ש היא טלית ותפילין, שטלית בימין ותפילין בשמאל.

291. הש' שבתפילין, היא הלָכה למשה מסיני. כתוב, וראו כל עמי הארץ כי שֵׁם ה' נקרא עליך, ויָראו ממךָ. שם הוי"ה הוא תפילין של ראש, שתי אותיות ש' של התפילין, הנראות עליהם משני הצדדים מבחוץ.

שתי אותיות ש' הן 600. ש' ש' הן שש מדרגות חג"ת נה"י. בז"א, ש' הימנית חג"ת וש' השמאלית נה"י. ועם שבעה ענפים שבשתי אותיות ש', הרי שלוש עשרה. כי ש' הימנית יש לה שלושה ראשים, והשמאלית יש לה ארבעה ראשים, ביחד שבעה ראשים, שבעה ענפים. וביחד תרי"ג (613).

כי שבעה ענפים ושש מדרגות הם י"ג, והגי' של שתי אותיות ש' 600. ואין מצווה, שלא תהיה שקולה כנגד כל התורה. וע"כ כתוב, וראו כל עמי הארץ, כי שֵׁם הוי"ה נקרא עליך.

292. כמו שבתפילין נרמזו תרי"ג, כך כל מצווה היא הוי"ה, אשר י"ה שבה, עם שְׁמי, עולה שס"ה (365) מצוות לא תעשה, ו"ה שבה עם זִכרי, עולה רמ"ח (248) מצוות עשה, שביחד תרי"ג. ומשום זה כל מצווה היא שקולה לתרי"ג.

שמע ישראל, ק"ש, הכוללת תפילין וציצית, היא כוללת תרי"ג מצד הציצית, כי ציצית בגי' 600, ועם י"ג חוליות שבהן הן תרי"ג. וכוללת תרי"ג מצד התפילין, בשתי אותיות ש' שבהם.

293. והיו לטׂטָפׂת בין עיניך. טׂטָפׂת, אותיות ט"ט פ"ת. ט"ט הוא בגי' ח"י עולמות, צדיק, יסוד. כנגדו מט"ט, כי יסוד מתלבש במט"ט. פ"ת היא תפארת, אותיות תא"ר פ"ת.

מט"ט הסוס של ת"ת, שהת"ת רוכב עליו. כי במט"ט מתלבשות כל הספירות. פעם מתלבש בו ת"ת, פעם יסוד, פעם מלכות. פעם שלושתם. הוא להם כגוף לנשמה. וכשהקב"ה מסתלק ממנו, נשאר מט"ט אילם, שאין לו לא קול ולא דיבור.

נמצא שהקב"ה ושכינתו הם קול ודיבור של כל מלאך, והם בכל קול ודיבור של תורה, בקול של התפילה ובכל מצווה. ובכל מקומות ממשלתו בעליונים ובתחתונים. הוא חיים של הכול, הוא סובל את הכול.

294. ואין אדנ"י בלא הוי"ה, כמו שאין דיבור בלא קול, ואין קול בלי דיבור. וזהו אמת בעולם האצילות, ששם אין פירוד בין ז"א למלכות, קול ודיבור. אבל בעולם הפירוד, בג' עולמות בי"ע, יש קול בלי דיבור. אבל באצילות הם מיוחדים, וקשר של תפילין, שד"י, יסוד, אחוז בהם למעלה ולמטה. וזהו צדיק חי העולמים, שאחוז בין קול ודיבור. ומייחד אותם.

295. תפילין וציצית ומזוזה הן שלוש מצוות הכלולות בק"ש. וק"ש, היא מצווה רביעית. והם כנגד חו"ג תו"מ, כי ציצית ותפילין הם חו"ג, ק"ש היא ת"ת המייחדת אותם, ומזוזה מלכות.

ציצית נזכרת ג"פ, כנגד ג' קווים. בתפילין נזכר פעמיים אות, שהוא יסוד, כנגד שני קשרים, קשר תפילה של יד וקשר תפילה של ראש. ובציצית צריכים להדגיש היטב אות ז' של תזכרו, הרומזת למלכות, הספירה השביעית, התכלת שבציצית, שבה תלויה הזכירה.

ובמזוזה, מלכות, השם שד"י מבחוץ, והשם הוי"ה בפנים, מפני שיש בה שני זיווגים, זיווג החיצון עם יסוד, והפנימי עם ת"ת.

296. פרשות סתומות ופתוחות למה? (ראה פסקה 310). למה שיעור האורך של הציצית ורוחבה, שתיקנו אורך כל הציצית י"ב (12) אגודלים? (ראה פסקה 297). למה מצוות תכלת, שליש גְדיל ושני שליש ענף? (ראה פסקה 297). למה בין קשר לקשר שבציצית צריך רווח כמלוא אגודל? (ראה פסקה 301).

למה כל חוליה תהיה משולשת, שלוש כריכות? (ראה פסקה 298). למה תפילין הם במוח וכנגד הלב, ושיעור הרצועות עד הלב בשמאל ועד הטבור לימין? (ראה פסקה 456). למה רצועה של יד יכרוך וישלש ג"פ באצבע האמצעית הנקראת אמה? (ראה פסקה 299). למה המדידה באגודלים ולא בשאר אצבעות? (ראה פסקה 301).

297. בגד חשוב, יש לו שלוש על שלוש לכל צד מד' צדדים, שהם י"ב. והם כנגד ד' בגדי לבן שכנגד ז"א, שהוא ד' אותיות הוי"ה. וד' בגדי זהב שכנגד המלכות, שהיא ד' אותיות אדנ"י. וד' בגדי כוהן הדיוט, מט"ט. שמצד ברכת כוהן הדיוט לומדים, אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך.

ולפיכך התכלת היא שליש גדיל, כלומר מקולע, שמכורך על הציצית י"ג חוליות. להיותו כנגד ד' בגדי לבן, ז"א, השורש. ושני שלישים ענף, שצריך להיות נתלה, כמו ענפים באילן.

אורך הציצית י"ב אגודלים, כנגד י"ב מיני בגדים: בגדי לבן ד' דז"א, בגדי זהב ד' דמלכות, בגדי כוהן הדיוט ד' דמט"ט. התכלת שליש גדיל ושני שלישים ענף, כי שליש הגדיל כנגד בגדי לבן, ד' דז"א, השורש. שני שלישים ענף כנגד שמונה בגדים של מלכות ושל מט"ט, ענפיו של ז"א.

298. כל חוליה צריכה להיות משולשת מג' כריכות, כי כל משולש מצד הקדושה ג' קווים. כמ"ש, קדוּשה לךָ יְשַלֵשוּ. וישראל הוא שלישייה, כוהנים לוויים ישראלים. כדי להכניע את השלישים דס"א, כמ"ש, ושָלישים על כולו. כי ציצית מצד עמוד האמצעי, ת"ת, שלישי לאבות, כי האבות חג"ת. וכל דבר משולש, שורשו שֵׁם של ע"ב מילים, המתחיל במילים וה"ו יל"י, שכל מילה משולשת מג' אותיות.

מצידו של עמוד אמצעי, החוליה כלולה מג' כריכות משולשות. החוליה היא השכינה, כמ"ש, קדושה לך ישַלֵשו, משולשת בעמוד האמצעי, כי מקבלת מעמוד האמצעי ג' קווים שבו, וע"כ כלולה מג' ענפי האבות, מנה"י, שהם ענפי חג"ת הנקראים אבות. והם ש' מן שבת, שיש בה שלושה ראשים, נה"י. ב"ת מן שבת, רומזת על השכינה, בת יחידה. וזאת חוליה, תכלת שבציצית.

299. אשרי הגוף, שכך הוא רשום בשכינה ובהקב"ה על כנפי מצווה, בי"ג חוליות שבמצוות ציצית.

ורשום ברצועה של תפילה של יד, על אצבע האמצעית, בג' כריכות, שכמו החוליה, כרוכה בג' כריכות על האצבע. שהוא ג"כ כנגד ג' קווים, כמו בחוליה של ציצית. והם י"ד חוליות.

ורשום בקשר של תפילין, הכולל ב' קשרים, קשר של תפילה של יד וקשר של תפילה של ראש, שהם ג"כ משולש. ועולים 15 משולשים. כי שני קשרים בקשר אחד, נחשב למשולש, וע"כ הם 15 משולשים.

13 חוליות שבציצית הם 13 משולשים. ועם משולש אחד של רצועה של יד על אצבע האמצעית, הם 14 משולשים. ועם המשולש שבקשר של תפילין, הכולל ב' קשרים בתוכו. כמו קו אמצעי הנחשב למשולש, משום שכולל בתוכו ב' קווים, הם 15 משולשים.

300. 13 חוליות משולשות יש בהם ל"ט (39) כריכות, כחשבון טל. ועם עצם 13 חוליות, שהם כחשבון אח"ד (13), הם עולים ב"ן (52). וזהו רמז על בן י"ה, קו אמצעי, ז"א.

301. כל קשר הוא בצורת כף ימין. כל חוליה היא בצורה של אצבע, שיש בה שלושה פרקים, כנגד שלוש כריכות. וכך הוא בכל אצבע שלושה פרקים חוץ מאצבע אגודל, שאין בה אלא שני פרקים. והוא השיעור בין קשר לקשר שבציצית, שצריך להיות רווח כמלוא אגודל.

והיא המידה של החוטם, והמידה של עין ימין ושמאל, והיא המידה שבין עין לעין, והמידה של אוזן ימין ושמאל, והמידה של כל שפה ושפה, והמידה של הלשון, מידה אחת לכל היריעות.

אחַר שקו אמצעי ייחד ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה, והחכמה שבשמאל נכללה בחסדים שבימין, והחסדים שבימין נכללו בחכמה שבשמאל, נבחנים בקו אמצעי עצמו ג' קווים. ב' קווים ימין ושמאל, שירש אותם מחמת שגרם להארתם, ופעולת ייחודם זה בזה, שהוא צורת קו האמצעי.

אמנם במקום שלא יוכל לגלות פעולת ייחודם זה בזה, כגון בראש, מחמת שהג"ר דחכמה התמעטו ע"י קו אמצעי ואינם, ואין פעולת ייחוד ב' הקווים ניכרת שם כלל, אלא רק כלפי ו"ק דחכמה, שהם בגוף ולא בראש, נמצא שבראש אין לקו אמצעי, אלא ב' קווים שירש אותם מעליון. אבל פעולתו עצמו, שהיא קו אמצעי, חסרה שם, ואינו כולל אלא ב' קווים. וע"כ יש ב' בחינות באצבעות:

א. אצבע אגודל, שאין בה אלא ב' פרקים, כנגד קו האמצעי שבראש, שאין בו אלא ב' קווים.

ב. שאר האצבעות, שיש בהן ג' פרקים, כנגד קו האמצעי שבגוף, שיש בו ג' קווים.

302. אַמה, היא שיעור של הגוף לארבעה צדדים ולמעלה ולמטה, שהם שש אמות. ובכל אמה ג' פרקים, ג' קווים. ויש ח"י פרקים בשש אמות, והם ח"י נענועים שבלולב, שאנו מנענעים אותו לשישה צדדים, שלושה נענועים לכל צד. ועליהם כתוב, זאת קומתךְ דמתה לתמר. שתמר עולה בשבעים שנים, שהם ז"ת דגוף, ששם מתגלה החכמה, הקומה. ולא בראש.

וע"כ נדמה הקומה, ג"ר, אל התמר, וזהו שיעור קומה, שהוא רק בגוף, שמִקוֵה ישראל, ז"א, משפיע אל השכינה. כי מקוה אותיות קומה. שקומה זו של גוף, משפיע ז"א אל המלכות. ואנו מנענעים הלולב ד"פ באמירת הלל, שהם ד"פ ח"י. ואלו ד"פ עולים ע"ב. שהשם ע"ב שורש ג' הקווים. שהם הפסוקים, וייסע ויבוא ויֵט.

303. החיות והקומה שלהן, כתוב עליהן, וגַבֵּיהן וגובה להם ויראָה להם, וגַבּותם מלאות עיניים סביב לארבעתן. וגביהן, הם ד' חיות של מרכבה התחתונה, ממלכות. וגובה להם, ד' חיות שבמרכבה האמצעית, ז"א. וגבותם, ד' חיות של מרכבה השלישית, מבינה. וכולם יחד הם י"ב. וד' החיות של המרכבה השלישית הן מלאות עיניים סביב לארבעתן, מסביב ארבע ד' של מרכבה השלישית העליונה.

והם, הוי"ה הוי"ה הוי"ה, שלוש הוויות שבמשפט ה' מֶלך ה' מָלך ה' ימלוך לעולם ועד. שבהם י"ב אותיות. הוי"ה מֶלך, מרכבה האמצעית. הוי"ה מָלך, מרכבה השלישית העליונה. הוי"ה ימלוך, מרכבה התחתונה.