לעיתים חשות ולעיתים ממללות

313. התיקון השלישי הוא, סדר דיבור התפילה, שבה חיות אש ממללות. וזהו הכתוב, ואֵרֶא כעין חשמל, כמראֵה אש בֵּית לה סביב. זהו החשמל, חיות אש, לעיתים חשות לעיתים ממללות. והם הקהל השומע קריאת ספר תורה, שחשים לספר תורה, בזמן שהדיבור יוצא מפי הקורא, שנחשב אליהם כאילו מקבלים התורה על הר סיני. ובזמן שהקב"ה אמר, אנוכי, לא נשמע לא קול ולא דיבור אחר של החיות אלא שלו. לפיכך, כיוון שהקורא בתורה הוא במקום הקב"ה בסיני, צריך להיות אז חשות.

314. תמיד כשהדיבור יוצא מפי הקב"ה, חיות אש חשות. כי אז זמן הייחוד של קול ודיבור, ונפסקת החכמה ומתחילה שליטת החסדים, וזה הפירוש חשות. ובזמן ששתק, שעוד אין ייחוד בין קול ודיבור, אז, חיות אש ממללות. כמ"ש, וכל העם רואים את הקולות. קול החיות ששואגות. ואת הלפידים, שהיו יוצאים בדיבור החיות בכמה מיני ניגון לפני המלך. שזה היה קודם שהתחיל הקב"ה לדבר. וכשאמר אנוכי, היו החיות שותקות ולא נשמע אלא שלו.

ואלו שחשות בזמן קריאת ספר תורה, הם בצורות אלו החיות, שותקות בזמן דיבורו של הקב"ה. וציווה הקב"ה להכניס את החיות בחדר של כמראֵה אש בֵּית לה. שהם הדינים הקשים, המתגלים בעת גילוי החכמה. ודינים אלו תיקן הקב"ה, שיהיו סובבים אותם, כמו בית להם, לשומרם מפני החיצוניים, שלא יינקו מהם.

315. אלו שחשות בתפילה בח"י ברכות, מפני ששם הוא הייחוד, ייכנסו בחדר של מראה זה, כמ"ש, כמראֵה אש בֵּית לה. שזה יהיה שְׂכָרם לעת"ל. אלו שחשות להלכה, ששותקים כדי לשמוע ולהבין ההלכה מפי רבם, שהשכר של ההלכה הוא ההבנה. ייכנסו בחדר, בהיכל המראה הזה של התורה, שהוא אש. שעליה כתוב, הלוא כה דבָרִי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע. וזהו סלע, שכתוב בו, ודיברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו, שהוא המלכות.

כי אלו העוסקים בתורה לשמה, יוצאים להם מי התורה מתוקנים, וכתוב בהם, ותֵשְתְ העדה ובעירָם. ואלו שאין עוסקים בה לשמה, יוצאים להם מים מרים, וכתוב בהם, וימררו את חייהם בעבודה קשה, שזו שאלָה. בחומר, שזה קל וָחומר. ובלְבֵנים, שזהו ליבון הלכה.