פרק רביעי

[פרקא רביעאה]

49. עתיק, הכתר, מכוסה וסתום. ז"א, מגולה ואינו מגולה, שבו מתחילה ההתגלות. וההתגלות היא במלכות. המגולה, ז"א, כתוב באותיות, שמפורש באותיות השם הוי"ה, שפירושו היה הווה ויהיה, שהכול מתגלה בו. המכוסה, עתיק, סתום באותיות אהי"ה, לשון עתיד, שאינו מתיישב במקומו אלא במקום אחר. משום שלא התיישבו בו עליונים ותחתונים, שאפילו העליונים אינם משיגים אותו.

50. ויאמר אלקים, תוצֵא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמשׂ. זה כמ"ש, אדם ובהמה תושיע ה'. נמצאת הבהמה בכלל האדם, כמ"ש, אדם כי יקריב מכם קורבן לה' מן הבהמה. שמועיל לו, משום שהבהמה נכללה באדם.

51. כשירד אדם שלמטה בצורה העליונה, בצלם ובדמות, נמצאו ב' רוחות משני הצדדים שלו. כי האדם כולל ימין ושמאל. ימין הנשמה הקדושה, שמאל נפש חיה. האדם קו האמצעי, המייחד ימין ושמאל, שאז הארת הימין מתפשטת מלמעלה למטה, והארת השמאל רק מלמטה למעלה. מלמעלה למטה נבחן לג"ר, נשמה. ומלמטה למעלה נבחן כו"ק, נפש חיה. ונקראת חיה, משום שבה הארת החכמה, הנקראת אור החיה.

כשחטא האדם, התפשט השמאל מלמעלה למטה, שזה חטא עצה"ד, שמשך הארת השמאל, חכמה, מלמעלה למטה. ואז התפשטו אלו שהם בלי גוף, שנגלה כוח המלכות דמדה"ד, כי לא זכה הרי רע, שממנה נמשכים רוחות בלא גוף.

52. ז"א נגלה ואינו נגלה. כשהתדבקו הימין והשמאל דבינה זה בזה, אז כמו החיה הזו שמולידה הרבה בבת אחת, נולדו כ"ב אותיות סתומות, כללות האורות דז"א, ימין. וכ"ב אותיות מתגלות, שהן כללות האורות דנוקבא דז"א, ב' אותיות י' שבראש ובסוף של יאהדונה"י, הצירוף הוי"ה אדנ"י, שהם זו"ן. י' שבראש, י' דהוי"ה של ז"א, סתומה, שאין הארת החכמה מתגלה בה. הי' שבסוף של אדנ"י, מתגלה, שהארת חכמה מתגלה בה.

סתום וגלוי, ימין ושמאל, נשקלו במאזניים המטפסים, שכפות המאזניים מטפסים ועולים מטפסים ויורדים. שזה קו האמצעי, המשווה ב' האורות ימין ושמאל, שיישקלו בשווה, ויתייחדו זה בזה. לפיכך אפשר לומר, שהחכמה מתגלה ע"י ז"א, קו האמצעי. ואפשר לומר, שלא נגלה בו, היות שהוא כ"ב האותיות הסתומות. אמנם בו התחיל הגילוי בקו האמצעי, והגילוי עצמו הוא במלכות, בכ"ב אותיות הנגלות. וע"כ נאמר עליו, נגלה ולא נגלה.

53. מיו"ד יוצאים זכר ונוקבא, ו"ד דמילוי יו"ד. במקום זה ו' זכר, ד' נוקבא. ולא ו"ה כבשאר המקומות. משום זה דוּ פירושו שניים, כי ד"ו הם זכר ונוקבא. ד"ו הם ב' כתרים שווים, בשעה שקומתם של זכר ונוקבא שוות זו לזו. שז"א מלביש לקו ימין של הבינה, חסדים, והנוקבא לקו שמאל של הבינה, חכמה בלי חסדים, שאין החכמה שבה יכולה להאיר בלי חסדים. ואז היא דלה וענייה, וע"כ היא אז בצורת ד'.

י' בפני עצמה זכר, ה' נוקבא. ה' הייתה ד' מתחילה, הד' שבמילוי יו"ד, ומשהתעברה בו' בתוכה, נעשתה ה', שהיא ו' בתוך ד'. ואח"כ הוציאה והולידה ו', וזהו יה"ו שבשם. ונראה היו"ד בתואר שלה, שהיא כלל יה"ו. שמקודם הייתה י' כלולה מו"ד, ואח"כ ד' התעברה עם ו' ונעשתה ה'. ואח"כ הולידה ו' לחוץ. ומשהוציאה היו"ד, שהיא זכר ונוקבא, את ה"ו, אמא וז"א, התיישבה ו' אח"כ, שקיבלה מוחין, ומכסה לאמא, לה'.

54. ויראו בני האלקים את בנות האדם. זה כמ"ש, שניים אנשים מרגלים חֶרֶש. מהו בנות האדם? כמ"ש, אז תבואנה שתיים נשים זונות אל המלך. בגללן כתוב, כי ראו כי חכמת אלקים בקִרבּו לעשות משפט. אז תבואנה, ולא מקודם לכן. בשליטת הצורה של פַּגָה, שהיא לאכול פירות מטרם גמר בישולם, היו שניים מתחבקים למעלה. כשירדו למטה ירשו עפר. איבדו חלק הטוב, שהיה בהם מעטרת הרחמים, והתעטרו במידת ענבים.

בני האלקים הם עוּזָא ועזָאֵל, שנפלו מקדושתם, ששורשם מאחוריים דאו"א הפנימיים, שהאירו בראש ז"א דנקודים. שמכוח אחוריים אלו התפשטו ז"ת דנקודים מלמעלה למטה, ומתו. ואח"כ קיבלו תיקון וחזרו ונפלו בחטאו של אדה"ר, והיו לב' קליפות. ומקצתם נתקנו ע"י יהושוע, והם ב' מרגלי חרש. נקראים מרגלים, היות ששורשם מאחוריים דאו"א, שהם נה"י, המכונים רגליים. חרש, הוא התיקון שהשיגו ע"י יהושוע, שפירושו המשכת החכמה מלמטה למעלה, באופן שלא יישמע למטה, שזהו תיקון קו אמצעי שקיבלו אז. ואז נתקנה ג"כ רחב הזונה.

אבל טרם המבול כתוב עליהם, ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טובות הֵנה, וייקחו להם נשים מכל אשר בחרו, בלי שום גבול, והמשיכו החכמה מלמעלה למטה, כדרך הקליפות. וכן בנות האדם, הן אחוריים דנוקבא, שנפלו למטה ע"י חטא עצה"ד, שע"כ נקראו על שמו של אדם, על חטאו. והימנית קיבלה תיקון בימי יהושוע, ולא לגמרי, שהיא רחב הזונה.

שתיהן קיבלו תיקון בימי שלמה, שהן ב' נשים זונות. ששתיהן היו בשמאל, אחת ימין דשמאל, שכבר קיבלה תיקון בימי יהושוע, והשנייה שמאל דשמאל. ולפיכך נעשתה מחלוקת ביניהן. כי אחר שמת הבן של הזונה השמאלית, מחמת שהחכמה הייתה בלי חסדים, אז רצתה לעשוק את בן הזונה הימנית, שהיו בו חסדים ג"כ, מחמת תיקונה בימי יהושוע. ואמרה לה, לא, כי בנך המת ובני החי. כי אמרה שחכמה שלה הנמשכת מלמעלה למטה, כדרך הקליפות, היא אור החיים, כי החכמה היא אור החיים. והכחישה שחוסר החסדים יזיק לו וימית אותו.

ע"כ אמר שלמה, גזרו את הילד החי לשניים. כי ידע, שאי אפשר שהזונה השמאלית תרצה לקבל מצד החסדים של הילד, הנמשך מקו אמצעי, הממעט ג"ר דחכמה. ולפיכך צריכים לגזור הילד לשניים, שצד החסדים תיקח הימנית, וצד החכמה תיקח השמאלית. וע"כ תכף הודתה הזונה השמאלית, כי אין לה חפץ בחסדים, שאינה חפצה להתמעט לו"ק דחכמה, ואמרה, גם לי גם לָך לא יהיה, גְזוֹרוּ. ואע"פ שזונה ימנית אמרה, תנו לה את היָלוּד החי, לא רצתה לקבל. אז התברר לכל, שהימנית המתוקנת היא אימו, והשמאלית אינה ראויה לעשות פירות, עד שתיכנע לקו אמצעי דקדושה כמו הימנית. ובזה קיבלה תיקונה ממנו. וע"כ כתוב, כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו, שתיקן הקליפות, והוציא מהן הארת החכמה, וחיבר אותה לקדושה.

ויראו בני האלקים את בנות האדם, הם עוזא ועזאל, שזנו עם בנות האדם, להמשיך החכמה מלמעלה למטה, שע"כ נקראו בנות האדם ע"ש אדם, על חטאו. וכתוב, שניים אנשים מרגלים חרש, שקיבלו ע"י יהושוע תיקון בחרש, להמשיך החכמה רק מלמטה למעלה, ולא יישמע למטה.

ומה נעשה מבנות האדם? כמ"ש, אז תבואנה שתיים נשים זונות אל המלך, שהתברר תיקונן בכתוב, גזרו את הילד, ובגללן כתוב, כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו. שע"י הבירור הזה, הוציא החכמה מהקליפה וחיבר אותה לקדושה. אז תבואנה. ולא מקודם לכן, כי לא היו ראויים לתיקון מקודם לכן, לא בימי יהושוע ולא לפני המבול.

כיוון שעוזא ועזאל היו מלאכים קדושים, למה טעו להתחבר עם בנות האדם, להמשיך החכמה מלמעלה למטה כדרך הקליפות? אלא, בשליטת הצורה של פגה, שהיה אז שליטה לאכול פירות לפני גמר בישולו, שזהו החטא דאדה"ר, שאכל אותו פגה. שהיה לו להמתין עד גמה"ת, שאז לא היה נכשל בהמשכת החכמה מלמעלה למטה. והנחש הטעה אותו בזה, ודימה לו, שאפשר להמשיך גמה"ת תכף. ועד"ז גם עוזא ועזאל טעו בשליטת הכוח של הפגה הזה.

עוזא ועזאל היו מיוחדים זה בזה למעלה, כי היו מלאכים קדושים. וע"כ קורא להם הכתוב, בני האלקים. כיוון שירדו למטה לעולם העשיה, והמשיכו החכמה של מעלה למטה, אז ירשו עפר, כמו הנחש, שנאמר לו, ועפר תאכל כל ימי חייך. איבדו חלק הטוב, שהיה בהם מעטרת הרחמים, מקו אמצעי, הכולל חכמה וחסדים יחדיו, והתעטרו במידת ענבים, קו שמאל בלי ימין, עצה"ד, שענבים היה.

55. ויאמר ה' אל משה, מה תצעק אליי. אליי, הוא בדיוק. דבֵּר אל בני ישראל וייסעו. וייסעו, הוא בדיוק. במזל הדבר תלוי, שרצה לכבד את הדיקנא, כמ"ש, והישר בעיניו תעשה, והאזנת למצוותיו, ושמרת כל חוקיו. כי אני ה' רופאך.

כדי לבקוע הים להציל את ישראל ולהטביע המצרים, היו צריכים לגלות אור החכמה בע"ב (72) שמות, שהוא ג' קווים המרומזים בג' פסוקים, וייסע ויבוא ויֵט. וכתוב, מה תצעק אליי, לז"א, כי היו צריכים להמשיך הארת החכמה הגדולה שבע"ב שמות, הנמשך מי"ג תיקוני דיקנא. וכתוב, דבר אל בני ישראל וייסעו. כי אין החכמה מתגלה ע"י ג' הקווים, אלא בדרך נסיעה על שלושה מקומות.

56. במזל הדבר תלוי, שרצה לכבד את הדיקנא. כי אז נמשך הארת החכמה ממזל העליון, מהתיקון השמיני מי"ג תיקוני דיקנא, המכונה מזל. וכתוב, הישר בעיניו תעשה, קו שמאל, שבו נמשך החכמה, המכונה עיניו. והאזנת למצוותיו, קו ימין, שבו נמשכים החסדים מבינה, המכונה אוזניים. ושמרת כל חוקיו, קו האמצעי, השומר חוקים, שהימין תמשיך מלמעלה למטה, והשמאל רק מלמטה למעלה. עד כאן צריכים להמשיך ולייחד את ג' הקווים זה בזה. כי אני ה' רופאך, שהרפואה שלי נמשכת בייחוד של ג' הקווים דווקא.