פרק חמישי

[פרקא חמישאה]

57. שבע מדרגות, שזו יצאה מזו: יו"ד ה' ו' ה' ה'. י' הוציאה ו"ד שבמילוי יו"ד. ד' התעברה עם ו' ונעשתה ה'. שאז נעשית י' הו"י. והן ד' מדרגות י' ו' ד' ה'.

ואח"כ ה' הולידה ו', מדרגה חמישית. ו', ז"א, הוציאה ה' מבפנים באצילות, שהיא הנוקבא ומדרגה שישית. והוציאה ד"ו, נשמות אדם וחוה, מחוץ לאצילות, מדרגה שביעית. והסתיר זכר ונוקבא דאדם, ד' ו', מחוץ לאצילות. כלומר, שהסתיר פניו מהם, כי חטאו בעצה"ד.

58. בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. בראשית, מדרגה שלמה. ברא, חצי מאמר, חצי מדרגה. כי בראשית חו"ס דא"א. ברא, חצי המדרגה, בינה ותו"מ, שיצאה מחוץ לחו"ס, למדרגה שמתחתיה. ונזרעו בה ג' זריעות, חולם שורוק חיריק. והם אב ובן, שמחמת היציאה נעשו חו"ס ובינה לב' מדרגות, היוצאות זו מזו, אב ובן. שחו"ס אב ובינה בן. חו"ס סתום, הבינה גלויה. חו"ס עדן העליון הסתום והגנוז, והבינה עדן התחתון, היוצא לנסיעותיו בג' מקומות, חולם חיריק שורוק. ומתגלה הוי"ה י"ה, מאמר וחצי מאמר, ע"י הנסיעה.

אלקים אֶת, שכתוב אחרי בראשית ברא, פירושו אדנ"י אהי"ה. את, היא מלכות, אדנ"י. אלקים, בינה, שחזרה לראש ונעשתה מדרגה שלמה נרנח"י, בחמש אותיות אלקים, שנקראת אז אהי"ה. ימין ושמאל השתתפו יחד, והם השמיים, ת"ת, הכולל חו"ג, ימין ושמאל.

השמיים ואת הארץ. ואת, היא נה"י. כמ"ש, והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמיים ובארץ. שהשתתפו יחד שמיים ת"ת, ואת נו"ה. כי כל, יסוד. נה"י אלו מכונים ז"א הקטן שמחזה ולמטה. הארץ, המלכות האחרונה, כמ"ש, מה אדיר שמְךָ בכל הארץ. וכן, מלוא כל הארץ כבודו. שארץ היא מלכות.

בראשית, חו"ס. ברא, בינה שיצאה מחוץ לחו"ס, ונזרעה בג' זריעות, חולם שורוק חיריק. אלקים, בינה אחר שחזרה לחכמה ונשלמה בחמישה אורות נרנח"י. את, הנוקבא הגדולה שמחזה ולמעלה דז"א. השמיים, ז"א. ואת, נה"י דז"א, הנקרא ז"א הקטן. הארץ, מלכות.

59. יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים. להבדיל בין הקודש, ז"א, ובין קודש הקודשים, א"א ואו"א. כי רקיע הוא המסך דצ"ב, העומד בחזה דא"א, שמשם ולמטה מתחיל ז"א. ונמצא הרקיע מבדיל בין עתיק, שהוא א"א, ובין ז"א. שנפרד מא"א ע"י הרקיע, ומתדבק. שהרי לא נפרד ממש בפה מדבר גדולות, הפה דא"א, ששם הדעת, הלשון, ז"א שעלה לראש ומכריע שם בין חכמה לבינה, ומייחד אותם יחד. הרי שאע"פ שז"א נפרד מא"א ע"י המסך דחזה שלו, שנקרא רקיע, מ"מ חזר ועלה והתדבק בראש, כדעת.

60. נותק ז"א מג"ר, והתעטר בכתרים קטנים, בו"ק דג"ר, בחמישה מיני מים חיים, בחג"ת נ"ה דאמא, שהם 500 שנה, המכונים מים חיים או חיים, כמ"ש, ונתן עליו מים חיים, חסד. הוא אלקים חיים ומלך עולם, גבורה. אתהלך לפני ה' בארצות החיים, נצח. והייתה נפש אדונִי צרורה בצרור החיים, הוד. ועץ החיים בתוך הגן, ת"ת. י"ה, חו"ב. יו"ד ה"א, חו"ב דז"א עצמו, הוי"ה במילוי אותיות א'. אהי"ה, כתר.

והם ההפרש בין מים למים. שהמים העליונים שלמעלה מהרקיע, י"ה יו"ד ה"א ואהי"ה, הם שלמים, והמים התחתונים שלמטה מהרקיע, הם מים בלתי שלמים. למעלה מרקיע הם רחמים שלמים, למטה מרקיע הם רחמים בלתי שלמים.

61. ויאמר ה', לא ידון רוחי באדם לעולם, בְּשַׁגַם הוא בשר. ויאמר ה', כשהתיישב והתלבש בז"א, מכאן דָבָר בשם אומרו. כי עתיק הסתום, שהוא א"א, אמר, לא ידון רוחי באדם העליון, ז"א, משום שברוח, הנושב מב' נקבי החוטם דא"א, מושך החיים, אור החכמה, לתחתונים. לפיכך גם ז"א אינו ממשיך חיים לאדם התחתון לעולם. אבל בעל המאמר, א"א, מדבר כלפי אדם העליון, ז"א. ואחר שא"א מתלבש בז"א בשיעור הקטן הזה, הוא מדבר זה כלפי אדם התחתון.

62. וכתוב, והיו ימיו מאה ועשרים שנה. כי יו"ד חכמה וחיים. וכן בב' נקבי החוטם יש ג"כ אותיות יו"ד, כי המחיצה בין ב' הנקבים הוא ו', הנקב הימני היא י', והנקב השמאלי היא ד'. יו"ד היא שלמה ואינה שלמה, שמצד עצמה בלי המילוי ו"ד היא שלמה בע"ס, ומצד המילוי ו"ד, הנוקבא של הי', היא אינה שלמה. לפיכך, י' בפני עצמה מאה, ע"ס שכל אחת כלולה מעשר, והן מאה. ב' האותיות ו"ד שאינן שלמות, הן פעמיים עשר, שביחד הן 120 שנה.

י' בפני עצמה כשמתגלה בז"א, מתפשטת ל-10,000 שנה, כי כל ספירת חכמה מתפשטת לאֶלף. מכאן כתוב, ותָשֶת עליי כּפֶּךָ, שהתמעטה קומתו למאה אמה, מחמת שקיבל אור החיים מיו"ד, שהיא שלמה ואינה שלמה. כי ו"ד, שאינן שלמות, הן מחוברות אל יו"ד.

63. הנפילים היו בארץ בימים ההם. זה כמ"ש, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים. כי ממקום שנפרד הגן, שהוא מלכות דאצילות, נקרא נפילים, כלומר בכל ג' עולמות בי"ע, שכל אלו שנפלו לשם ממדרגות של אצילות, הם נקראים נפילים. וכתוב, ומשם ייפרד, שמשם ולמטה ייפרד מאצילות. וע"כ עוזא ועזאל ובנות האדם, שהיו ממדרגות אצילות ונפלו למטה ממלכות דאצילות, נקראים נפילים. הנפילים היו בארץ בימים ההם, ולא אח"כ. עד שבא יהושוע ובני האלקים נצפנו, שהם ב' מרגלי חרש, שכתוב עליהם, ותיקח האישה את שני האנשים ותִצְפְּנוֹ.

64. עד שבא שלמה, ובנות האדם נכללו בקדושה. כמ"ש, עשיתי לי שׁרים ושׁרות ותענוגות בני האדם. כתוב תענוגות, לשון נקבה, ולא תענוגים, שהוא לשון זכר, משום שהן בנות האדם, ב' הנשים הזונות. בני האדם, הם בני האדם שהושלכו מרוחות אחרות שבאצילות, ולא נכללו בחכמה עילאה. כתוב, וה' נתן חכמה לשלמה. וכתוב, ויחכם מכל האדם, הוא משום שתיקן בני האדם המדוברים כאן, שאלו לא נכללו באדם דקדושה.

65. וה' נתן חכמה לשלמה. נתן לו ה"ר, בינה שחזרה להיות חכמה, ולא חכמה ממש, כי חו"ס נסתמה ואינה מאירה. וכל החכמה המאירה היא רק מבינה שחזרה לחכמה. ויחכם מכל האדם, כי מבינה נחכם למטה. וכתוב, המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם. מעולם, עולם העליון, האצילות, שמשם נפלו. אנשי השם, שמתנהגים בשם הקדוש, המלכות, הנקראת שֵם. והתנהגו בו שאינם קדושים, שהנפילים התנהגו בו להמשיך משם חכמה מלמעלה למטה, שאינו קדוש, כי אסור לעשות כן. אבל לא התנהגו אלא בשם, במלכות.

כתוב, אנשי השם, ולא אנשי הוי"ה, ז"א, משום שהוא מיעוט ולא מיעוט. מיעוט, מחמת שממעט משם הוי"ה. ואינו מיעוט, מחמת שהוא המלכות, שנקראת שם. ולא יכול לכתוב בדרך אחרת. אנשי השם סתם, יצאו מכלל האדם, כמ"ש, אדם בִּיְקָר בַּל ילין. אדם ביקר, בכבודו של המלך, של מלכות, והיא כבודו של ז"א. הרי אדם שהיה מתנהג בשם, מלכות, בל ילין בעת שהיה בלי רוח.

66. י"ג (13) מלכי מלחמה, י"ג תיקוני דיקנא דא"א. בשבעה, שהי"ג מקבלים משבעה תיקוני גלגלתא דא"א. שבעה מלכים, שבעה תיקוני גלגלתא דז"א. כשהארתם מתפשטת בארץ, במלכות, הם נראו מנצחי מלחמה. שהארת החכמה שבשבעה תיקוני גלגלתא, שמכניעה השונאים, הקליפות, אינה מתגלה במקומם אלא במלכות. ובה נראה הניצחון על אויבי הקדושה.

תשעה עולים במדרגות ורצים כרצונם, תשעה תיקוני דיקנא דז"א, שעולים ורצים במדרגות. תחילה ו"ק דנפש, ואח"כ ג"ר דנפש, ואח"כ ו"ק דרוח, ואח"כ ג"ר דרוח, ועוד, כמו שכבר התבאר. ואין מי שימחה בידם. חמישה מלכים עומדים בבהלה, ולא יכלו לעמוד לפני ארבעה.

חמישה מלכים הם חמש אותיות אלקים. ד' מלכים הם ד' אותיות הוי"ה. בעת יציאת נקודת השורוק באמא, עולים אותיות אל"ה ומתחברים עם אותיות מ"י, שנשארו במדרגה. והתחברו שוב חמש אותיות אלקים באמא. ונעשתה סתימה, שמחמת חיסרון של חסדים, גם החכמה אינה מאירה. וחמישה מלכים עומדים בבהלה, משום שאינם יכולים להאיר. ואז עולה ז"א כנקודת החיריק, וממעט השמאל, שע"י זה מייחד ימין ושמאל, ויוצאים ג' קווים באמא, חב"ד, ד' אותיות הוי"ה. כי ב' הקווים ימין ושמאל הם י"ה, וז"א קו אמצעי שייחד אותם הוא ו"ה, חסדים וגבורות שבדעת. שהחסדים ו' והגבורות ה'.

ולא יכלו לעמוד לפני ארבעה, שחמש אותיות אלקים שבקו שמאל דבינה, לא יכלו לעמוד לפני ההכרעה שבקו האמצעי לפני ד' אותיות הוי"ה, שקו האמצעי מיעט את קו השמאל מג"ר דג"ר, וייחד אותם בד' אותיות הוי"ה, שהוא תיקון חב"ד.

67. אחר הביאור, שד' אותיות הוי"ה ניצחו חמש אותיות אלקים, כי נתקן תיקון קווים בבינה בחב"ד, בד' אותיות הוי"ה, ארבעה מלכים יוצאים ונולדים לקראת ארבעת המלכים. ארבעה מלכים שבז"א, חגת"ם, יוצאים ונאצלים מארבעה מלכים שבחב"ד שבבינה. כי מתוך ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם. חגת"ם שבז"א תלויים בחב"ד שבבינה, כמו ענבים באשכול, מחמת שמהם יצאו ומהם מתקיימים.

נכללים בהם שבעה רצים, שבע ספירות חג"ת נהי"מ שבמלכות הכוללת, שבעת שמתגלה בה החכמה, הם רצים ונחפזים, כמ"ש, והחיות רצוא ושוב. הם כלולים בד' מלכים חגת"ם.

מעידים עדות כשאינם נמצאים במקומם, כי בעת שהם מגלים הארת החכמה, שנקראת עדות, מוכרחים לרדת ממקומם. כי אין המלכות מקבלת חכמה, אלא בשעה שכלולה במלכות שלמעלה מחזה, שהיא רביעית לחג"ת וכלולה בהם. אבל שם אין החכמה מתגלה בה, מחמת חוסר חסדים. אלא אחר שיורדת משם למטה מחזה דז"א, ונעשית שביעית, היא מעידה עדות שמתגלה בה החכמה. הרי שמעידה עדות רק שלא במקומה, ובמקומה אינה יכולה להעיד.

האילן שמבשׂם, יסוד דז"א, המשפיע חסדים למלכות, והחכמה מתבשמת בחסדים. הוא יושב בשבע ספירות המלכות. בענפיו המתפשטים ממנו, שהם חסדים נאחזים ומקננים ציפורים, שהם מדרגות החכמה, המתלבשות בחסדים שלו. תחת היסוד דז"א, תחסה בצילו החיה, המלכות, השולטת באילן, שיש בו ב' דרכים, עצה"ד טו"ר. שאם זכה הרי טוב, לא זכה הרי רע.

אם זכה, שולט הטוב, והולך בשבעה עמודים, חג"ת נהי"מ דנוקבא, הארת החסדים הסובבים את עצה"ד ושולטים עליו. וזוכה לד' חיות, אריה שור נשר אדם, נהי"מ, המרכבה התחתונה, המתגלגלים בד' רוחות, שזהו גילוי הארת החכמה. נו"ה דרום צפון, יסוד ומלכות מזרח ומערב. והארת החכמה אינה מתגלה אלא רק בגלגול שלהם.

68. נחש הרץ בש"ע (370) דילוגים, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות, זנבו בפיו בשיניו, ניקב בשני צדדים, כשנוסע נפסק ונחלק גופו לשלושה צדדים.

השמאל בפני עצמו, אור החכמה ביחסו עצמו, מכונה נחש, ואור החכמה מכונה שעשועים, שהקב"ה משתעשע עם הצדיקים בגן עדן. נחש הרץ בש"ע דילוגים, זהו קו השמאל המכונה נחש, שמגלה חכמה, המכונה ש"ע ושעשועים. בריצה, כמ"ש, והחיות רצוא ושוב. ובדילוגים, כמ"ש, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. הרים חג"ת, ששם החסדים מכוסים, ואין מקום לגילוי חכמה. וע"כ החכמה מדלגת עליהם, שלא להאיר בהם, ומקפצת ומאירה על הגבעות, נה"י, שבהם החכמה מתגלה.

זנבו בפיו בשיניו, הדינים שלו, שהיו מתחילה בסיומו, נתקנו, שיהיו ראש, בפיו בשיניו. הוא מנוקב בשתי בחינות: דינים דמנעולא, המתוקנים בג"ר המדרגה, ששם שורש המאזניים. ודינים דמסך דחיריק שבקו האמצעי, ששם עמידת המאזניים. לולא ב' כוחות אלו, הממעטים אותו, לא היה נכנע להתייחד עם קו הימין.

אין הארת החכמה מתגלה בקו שמאל לבדו, מחמת חוסר חסדים, אלא בצירוף ג' קווים ביחד. שאם היה חסר קו אחד מהם, לא הייתה החכמה מאירה. כי:

אם חסר קו הימין, לא היה השמאל מאיר מחמת חוסר חסדים.

אם חסר קו האמצעי, לא היה השמאל מתייחד עם הימין לקבל ממנו חסדים.

הנחש, קו השמאל, נפסק ונחלק לג' רוחות, לג' קווים. כי אין החכמה שבו מאירה מגופו עצמו לבדו, מקו שמאל לבדו, אלא ע"י חיבור ג' הקווים יחד. ונבחן שגופו נחלק בין ג' הקווים, שכל קו נושא חלק אחד מגילוי גופו. וכשמצטרפים יחד, הוא מתגלה.

69. כתוב, ויתהלך חנוך את האלקים, ואיננו כי לקח אותו אלקים. וכתוב, חנוך לנער על פי דרכו. לנער הידוע, המלאך מט"ט. שחנוך נעשה לנער מט"ט. את האלקים, המלכות, ולא את הוי"ה, ז"א, כי נעשה למשמש אל המלכות. ואיננו, שאיננו בשם חנוך. כי לקח אותו אלקים, להיקרא מלאך האלקים.

70. שלושה בתי דין, ג' זריעות שבחולם שורוק חיריק, ג' מיני דין שבג' קווים, הם ארבעה. כי קו האמצעי כולל ב' דינים שבחולם ושבשורוק. והם ארבעה בתי דין. כי בחולם יש דינים דנוקבא, מלכות שעלתה לבינה. ובשורוק יש דינים דדכורא, סתימת החסדים. שניהם יש בקו האמצעי הכולל אותם.

ארבעה בתי דין למעלה, באו"א שבז"א, בד' מוחין חו"ב חו"ג. ארבעה בתי דין למטה, בישסו"ת שבז"א. אע"פ שיש שם רק ג' מוחין חו"ב ודעת, עכ"ז כולל הדעת ב' מיני הדינים שבחו"ב. כתוב, לא תעשו עוול במשפט במידה במשקל ובמשורה. משפט קו ימין. מידה קו שמאל. משקל קו האמצעי. במשורה מלכות.

דין קשה, דינים דשורוק. דין שאינו קשה, דינים דחולם. דין במשקל, כשנכללים בקו האמצעי ב' הדינים, שקולים בחיבור אחד, זהו בישסו"ת דז"א, שנחשבים רק כג' מוחין, חב"ד. דין שלא במשקל השווה, ב' הדינים שבקו האמצעי אינם שקולים, וכל אחד ניכר בפני עצמו, זהו באו"א שבז"א, וע"כ נחשבים ד' מוחין: חו"ב חו"ג.

דין הרפה, אין בו לא דין קשה ולא שאינו קשה, הוא קו שמאל דנוקבא, שאין בו דין קשה דשמאל דז"א, ולא דין שאינו קשה מימין דז"א, הרי הוא שמאל ולא ימין.

71. ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה. החל האדם לרוב, כמ"ש, בשַׁגַם הוא בשר. בשגם, אותיות משה: ש' מ', וב"ג שהן אות ה'. ע"כ כתוב, האדם, רֶמז על אדם העליון, משה, מרכבה לז"א. וכתוב, על פני האדמה, אע"פ שמדרגת משה למעלה בז"א, בשמיים. כי כתוב, ומשה לא ידע כי קָרן עור פניו. עור, מלכות. קָרן, שֵם המלכות המלבישה את הבינה למעלה. ומשה לא ידע, שהמלכות שלו מלכות עליונה, הדבוקה בבינה.

72. קרן עור פניו. כמ"ש, וייקח שמואל את קרן השמן. כי משיחת מלכים היא בקֶרן. והיא העשירית של המלך, מלכות, הספירה העשירית דז"א, ובאה מיובֵל, מאמא. הקרן, מלכות, התעטרה ביובל, העשירית התעטרה באמא, בבינה, שמלבישה אותה ונעשית כמו בינה. ונקראת קרן, משום שהמלכות לוקחת מהבינה, שהיא יובל, קרן ורוח שבו, שתשוב אליה הרוח של הבינה, המוחין שלה.

73. הקרן הוא של יובל, של אמא, ה"ר דהוי"ה, שנושבת רוח חיים לכל, וכולם חוזרים למקומם. כמ"ש, אהה אדנ"י אלקים. הוי"ה בניקוד אלקים, בינה. אדנ"י מלכות. כשנראה ה"ר לה"ת, בינה למלכות, שמלובשות זו בזו, נקרא בשם מלא, אדנ"י אלקים. וכשתהיה לעת"ל הלבשה זו בקביעות, כתוב, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. עד כאן נסתם והתעטר צניעותו של המלך, שהוא ספר הצניעות. אשרי מי שנכנס בחכמה ויצא, ויודע שביליה ודרכיה.