ע"ס בלימָה

147. ביאור ע"ס בלימָה. ספירה ראשונה, הכתר. ארבעת רוחות העולם חזקים. שני צדדים הם ממשיים, נסיעותיו עושה בתוכם. התקין צד אחד בלי כלום. ויצא מצד צפון ספר אחד. ושׂם עליו ג' אותיות רשומות. התקין תחתיו שלוש אותיות אחרות. רשם אחד על שניים. ושם עליו אות ת'.

הזוהר מבאר ע"ס שבמלכות, מבחינת עיקרי החידושים המיוחדים לכל ספירה בפני עצמה. ותחילה מבאר הספירה הראשונה, כתר שבמלכות. ומשום שהיא הספירה הראשונה, השורש לט"ס האחרות, לכן מביא בה ג' קווים של ז"א, שמהם מקבלת כתר המלכות. וממנה נמשך לשאר הספירות שבמלכות. וע"כ אינו מביא אותם בשאר הספירות. ואח"כ מביא ג' אמצעיות, חג"ת דכתר, וג' אחרונות, נה"י דכתר, ולבסוף מביא כח"ב דכתר.

ואומר, ארבעת רוחות העולם חזקים, ד' רוחות העולם, דרום צפון מזרח, שהם ג' קווים דז"א, חג"ת, ורוח מערב, המלכות המקבלת מג' קווים דז"א. שני צדדים הם ממשיים. שני הצדדים, קו ימין וקו שמאל, הם אורות ממשיים, כי כל אורות החסדים הם בקו ימין, וכל אורות החכמה הם בקו שמאל.

גילוי האורות בסדר ג' קווים מכונה נסיעה. ונסיעותיו לגלות אור החסדים ואור החכמה, עושה רק בב' הקווים ימין ושמאל.

התקין צד אחד בלי כלום, כי קו האמצעי אין בבחינתו עצמו כלום, והוא רק כולל אותם האורות, שיש בקווים הימין והשמאל, ואינו מוסיף עליהם שום חידוש אור מה שהוא.

ויצא מצד צפון ספר אחד. משמאל דז"א, צפון, יצא ספר אחד, מלכות, הנקראת ספר, שמקבלת מג' קווים דז"א. וזוהי ספירה ראשונה דמלכות, הנקראת כתר.

ושׂם על המלכות ג' אותיות, ג' קווים, הנמשכים מג' קווים דז"א, שהם חג"ת דכתר. התקין תחתיו שלוש אותיות אחרות, ג' קווים שמחזה דפרצוף הכתר ולמטה, הנקראים נה"י דכתר.

רשם ספירה אחת על שתיים, שהתקין ג' קווים דג"ר, שקו האמצעי למעלה, וב' קווים הימין והשמאל למטה. כי כתר דכתר, הוא קו אמצעי, המייחד ימין ושמאל, חו"ב דכתר.

ובזה נשלמו ע"ס דכתר. אמנם יש ע"ס גם בכל ספירה שלמטה מכתר, אלא שאינו מזכיר בהן כל העניינים, אלא רק העיקריים המיוחסים בייחוד לכל ספירה בפני עצמה. ורק בכתר, שהוא שורש כל הספירות, מזכיר ע"ס שבו.

בכתר שבכל מדרגה תלוי תיקון המאזניים, שהוא המסך הכפול, מעליית המלכות לבינה, שאין המלכות יוצאת משם לעולם. שלולא תיקון זה, לא היה יכול קו האמצעי לייחד ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה. והמאזניים מרומזות באות ת' בספירת הכתר.

148. ספירה שנייה, החכמה. הוציא מצפון, מקו שמאל דז"א, ספר שני, ספירה שנייה של המלכות, הנקראת ספר, חכמה דמלכות. בארבע אותיות, בג' קווים ובמלכות, המקבלת אותם. שעיקר יחס של המלכות הוא משמאל דז"א, אבל אינה נאצלת משמאל דז"א, אלא מג' קווים וממלכות, ד' רוחות העולם דז"א.

וג' הקווים שבספירת החכמה שבמלכות זו, רשומים שניים על אחד, שב' קווים ימין שמאל למעלה וקו האמצעי למטה. ולא כג' קווים כח"ב שבכתר מלכות, שרשומים אחד על שניים, כי זה נוהג רק בכתר, אבל מחכמה ולמטה נמצאים ימין ושמאל למעלה והאמצעי למטה.

ונתן עליה אות ה', כי אות ה' רומזת על מלכות, ומלכות מקושרת בחכמה.

149. ספירה שלישית, הבינה. שָׁטח על חשבון של הספר השלישי, בינה דמלכות, צד אחד של האותיות. רשימה אחת שבכתר מלכות, התלויה עליה מלמעלה למעלה, וממנה נמשך צד אחד, שהוא אומן הרושם, ונתן בה האות ההיא, שבה השתכללה האומנות, וצד צפון השתכלל ונברא ממנה. תחתיה השתכללו ג' צדדים מג' זיווים, ונתן עליו אות ו'.

ספירת החכמה אינה מאירה חכמה לתחתונים, אלא רק ספירת הבינה, שחזרה להיות חכמה, מאירה חכמה לתחתונים. וזהו שמשמיענו הזוהר בביאור הספירה השלישית דמלכות, בינה.

גם נודע, שהחכמה מכונה חשבון. בינה שחזרה לחכמה, הנקראת חשבון. וכדי לגלות החכמה שבה, שטח עליה צד אחד שבאותיות, צד צפון, קו שמאל, שבו מתגלה החכמה שבבינה. וקו שמאל בתחילתו אינו יכול להאיר, מחמת המחלוקת עם הימין, עד שקו האמצעי ממעט הג"ר דחכמה שבו, ומייחד אותו עם הימין.

והקו האמצעי שואב כוח למעט את החכמה שבשמאל מהמאזניים, המתוקנת בספירת הכתר. רשימה אחת, המאזניים, אות ת', המתוקנת בספירה הראשונה דמלכות, בכתר מלכות, תלויה על הבינה מלמעלה למעלה, כי למעלה מבינה חכמה, וממעל החכמה עומדת הרשימה, שהיא המאזניים.

ומהמאזניים נמשך צד אחד, האומן הרושם, צד האמצעי, הנמשך ומקבל כוח מהרשומה שבכתר מלכות, כדי לתקן את השמאל ולייחד אותו עם הימין, שתיקון זה נבחן לאומנות של קו האמצעי. ונתן בה האות ההיא, ואות זו, שהיא קו האמצעי, ניתנת בבינה, כדי לתקן קו השמאל שבה. באות הזו, בקו האמצעי, השתכללה האומנות, שהיא תיקון הייחוד של ימין ושמאל.

וצד צפון השתכלל ונברא ממנה, שע"י האות הזו, בקו האמצעי, השתכלל צפון, קו שמאל, והתמעט על ידה. כי הג"ר דחכמה שבשמאל התמעטו ע"י קו האמצעי.

ומאלו ג' הקווים נמשכים ג' קווים אחרים מחזה ולמטה, נה"י. מחזה ולמטה דבינה זו, השתכללו ג' צדדים, ג' קווים נה"י, מג' זיווים, מג' אורותיו, שהם ג' הקווים שלמעלה מחזה דבינה. ונתן בבינה אות ו', הרומזת על תיקון קו האמצעי.

150. ספירה רביעית, החסד. הוציא למעלה החשכוּת של הלבנה, ארבעה ראשים לה. הטביע אותה בספר הרביעי, חסד, בעשירוּת של תהום רבה. היא תהום רבה שהדין ניתן בה, מקום ומושב של ב"ד. כמ"ש, משפטיך תהום רבה.

והשרה עליו שתי אותיות רשומות בטבעת המלך. היא הטבעת, שבה נוסעים ובה חונים. נתן אחד על ארבעה, והושיב עליו אות א'.

המלכות הייתה ד' ואח"כ נעשית ה', כי יש ב' מצבים במלכות:

א. כשמקבלת מקו שמאל דבינה, והיא בחכמה בלי חסדים, אז המלכות ד', שאין בה אלא ד' המלאכים, המרכבה שלה, והיא אז דלה וחשוכה בלי אור.

ב. כשהתדבקה בקו האמצעי, ונעשתה נקודה אמצעית, שז"א תיקן בה את המסך להמשכת חסדים, בזיווג דהכאה עם אור העליון, שמחמת זה התדבקה בקו האמצעי ונעשתה נקודה אמצעית. ואז התווספה הנקודה האמצעית על המרכבה של ד', ונעשתה ה'. נמצא שאין ספירת החסד מאירה במלכות, אלא במצב ב', שהוא ה'.

בתחילה יצאה המלכות בבחינת חשכות הלבנה, במצב א', שקיבלה חכמה בלי חסדים מקו שמאל דבינה. ארבעה ראשים לה, שבמצב הזה אין לה אלא מרכבה של ד', שהיא דלה וחשוכה בלי אור.

ובמצב ב', בספר הרביעי, שהיא ספירת אור החסד, שמשיגה במצב ב', כשהיא ה', הטביע אותה בעשירות של תהום רבה, הוא מטביע את החשכות והדינים שבחשכות הלבנה, ברוב החסדים, היוצאים על מסך תהום רבה. כי כל החשכות והדינים פרחו ממנה, והיא נעשתה מלאה אור.

יש ב' מיני מסכים:

א. תהום הקטן, המסך ממלכות לבדה.

ב. תהום רבה, המסך הממותק בבינה. ונקרא רבה ע"ש הבינה, שהיא רבה.

תיקון המסך שהמלכות קיבלה מקו האמצעי, הוא המסך דתהום רבה, הממותק בבינה. היא תהום רבה שהדין ניתן בה, שבמסך עצמו אין דין, להיותו מבינה, אלא שהדין ניתן בו מהמלכות, שעלתה למקום בינה, באופן שהוא מקום, שבו יושבים ב"ד.

כמו שאין במקום של ב"ד שום דין מחמת עצמו, אלא מחמת ישיבת ב"ד בו, כך אין בבינה עצמה שום דין, אע"פ שהמלכות, שהיא ב"ד, עלתה בתוכה. כמ"ש, משפטיך תהום רבה, כי משפט רומז על רחמים, משום שהמסך הוא מתהום רבה, שמעיקרו אין בו דין, ע"כ מתגלים עליו הרחמים.

ע"י התיקון של קו האמצעי, נכללו ב' הקווים ימין ושמאל, חו"ג, זה בזה. ויש חו"ג בחסד, ויש חו"ג בגבורה. והשרה עליו, בספירת החסד, ב' אותיות, ב' קווים, חו"ג. רשומות בנקודה האמצעית, הנקראת טבעת המלך. כי לולא הנקודה האמצעית, לא התייחדו חו"ג זה בזה.

היא הטבעת, שבה נוסעים ובה חונים, שבשעת הנסיעה מאירה הארת חכמה, ובשעת החנייה מאירה רק הארת החסדים. בטבעת תלויים הן האורות של הנסיעה, והן האורות של החנייה.

נתן אחד על ארבעה. נותן הנקודה האמצעית על המרכבה של ד', שמתקן אותה בה'. והושיב עליו אות א'. כי אות א' מורה על ייחוד קווים ימין ושמאל יחדיו, שייחוד זה גורם להארת ספירת החסד.

151. ספירה חמישית, הגבורה שבמלכות. על הזיו של הספר החמישי, שהוא גבורה, שָׁטח פרוכת המסך, להבדיל בין התחתונים לעליונים. בה ניתנה רשות לאותו הרושם. למעלה ממנה נוסעים בה שני חזקים. אלף עולמות בו. ירושת נחלה נסמכת עליו. בו חמש אותיות רשומות בשתיים, שלוש על שתיים. התקין אצלן שתי אותיות אחרות, הרשומות בחמש חמש בתוך חמש. נתן עליו אות י'.

פרוכת המסך זהו הסיום שנעשה באמצע כל מדרגה תחת החכמה, מחמת עליית המלכות למקום בינה. שאפילו לעת גדלות, שהמלכות יורדת מבינה למקומה, ובינה ותו"מ חוזרים למדרגתם, אין הפרסא מתבטלת, אלא בינה ותו"מ צריכים לעלות למעלה מפרסא, ושם הם מתחברים עם מדרגתם. ותיקון זה מסייע לקו האמצעי, המתקן את קו השמאל, שלא יאיר אלא מלמטה למעלה, שלא יתפשט למטה מפרסא.

לכן על הזיו של הספר החמישי, שהוא גבורה, שָׁטח פרוכת המסך, הפרסא המגבילה את השמאל, גבורה, הנקרא ספר חמישי, שלא יאיר למטה מפרסא. להבדיל בין התחתונים לעליונים, שהפרסא מבדילה בין חג"ת שלמעלה מפרסא, ובין נה"י שלמטה מפרסא. בה ניתנה רשות לאותו הרושם. שהפרסא נותנת רשות, שמסייעת לקו האמצעי, הרושם, שהארת השמאל לא תאיר מלמעלה למטה. כי הפרסא מפסיקה אותו.

הימין והשמאל, החסד והגבורה, כלולים זה מזה. ויש חו"ג בגבורה, ויש חו"ג בחסד. ולמעלה מפרסא, נוסעים בה שני חזקים, כלומר שמאירים שני אורות חזקים, חו"ג שבגבורה. והיות ששניהם בגבורה, ע"כ קורא להם חזקים. שחו"ג דגבורה אינם מאירים כלום למטה מפרסא, אלא למעלה מפרסא בלבד.

אלף עולמות בו, שבהם מאירה הארת החכמה, המכונה אלף עולמות. ירושת נחלה, הארת או"א עילאין המכונים נחלה, נסמכת עליו. נסמכים על החכמה שבשמאל, כי משום שבאו"א עצמם אין מקום להארת חכמה, ע"כ הארתם נסמכת על חכמה דשמאל.

כל פרצוף נחלק לפעמיים חמש ספירות, כח"ב חו"ג ושליש ת"ת עד החזה, שהם ג"ר, כי כח"ב הם ג"ר גמורים וראש, וחו"ג ושליש ת"ת עד החזה נחשבים לג"ר של הגוף. ועיקרם חו"ג, כי ת"ת כבר נחשב לו"ק של הגוף. וכן יש חמש ספירות שלמטה מחזה, הנחשבים לו"ק דגוף, תנהי"מ.

חמש הספירות הראשונות כח"ב חו"ג מאירים בגבורה, בספר החמישי. ומתוך שגבורה כוללת חו"ג, נבחן משום זה שחמש ספירות כח"ב חו"ג מאירים בחסד שבגבורה. וחמש ספירות כח"ב חו"ג מאירים בגבורה שבגבורה. כלומר, חמש אותיות רשומות בשתיים, שלוש על שתיים.

והתקין אצלן שתי אותיות אחרות, ימין ושמאל שבת"ת, הרשומות בחמש חמש בתוך חמש. כי ת"ת כולל חמש ספירות תנהי"מ שלמטה מחזה. גם חמש ספירות כח"ב חו"ג, מאירים בו. וימין ושמאל דת"ת, כל אחד מהם נרשם מפעמיים חמש, מחמש העליונות שלמעלה מחזה, ומחמש התחתונות שלמטה מחזה. ונמצא, שיש חמש בתוך חמש בימין דת"ת, וכן חמש בתוך חמש בשמאל דת"ת.

ונאמר, שנתן עליו אות י', כי אות י' רומזת שההארה אינה נמשכת מלמעלה למטה. כי היא ראש בלי גוף. והו' רומזת שההארה שלה נמשכת מלמעלה למטה. ומשום שבספירת הגבורה נתקנה הפרסא שלא תתבטל, שהאור שלה אינו נמשך למטה, ע"כ נתן עליה אות י'.

152. הספירה השישית, ת"ת שבמלכות, קו האמצעי. הוציא בניצוצי אש על הספר השישי, על ת"ת, שני צדדים, ימין ושמאל. כי קו האמצעי כולל בתוכו את הקווים הימין והשמאל. צד אחד, קו הימין, מעורר גבורות. צד אחד, קו השמאל, יש בו רוח חכמה הבהיר. והזיו ההוא של קו האמצעי, משתטח לג' פנים שלו: אריה שור נשר, שהם חג"ת.

כי קו האמצעי מתקן החו"ג שלמעלה ממנו, ומתפשט לג' קווים. והזיו של ג' הקווים חג"ת, מקיים ג"ס שלמטה, נה"י. רשומים ארבע בארבע. אחד כנגד אחד שולט. אחד רוכב. שתי אותיות רשומות באחד. ונתן עליו אות ו'.

הספר השישי הוא ספירת ת"ת, קו האמצעי, שבכוח המסך דחיריק שבו ממעט קו השמאל ומייחד אותו עם הימין, שע"י זה שניהם יכולים להאיר. מסך דחיריק הזה נבחן לניצוצי אש, משום שממעט קו השמאל מג"ר דחכמה. ומתוך שקו האמצעי תיקן ב' הקווים ימין ושמאל, הוא כולל אותם בתוכו. משום שכל מה שהתחתון גורם להאיר בעליון, זוכה בו גם התחתון. וגילוי החסדים הוא בימין, וגילוי החכמה בשמאל.

וקו האמצעי, שהוא הספר השישי, הוציא ותיקן על ניצוצי אש, שהוא המסך דחיריק, שני צדדים ימין ושמאל. צד הימין, שבו אור החסדים, מעורר גבורות, שבו נתקן המסך דחיריק, לשמור על החסדים שבו, שלא יתבטלו מכוח קו השמאל. צד השמאל יש בו רוח חכמה הבהיר, שבו מתגלה החכמה הבהירה.

והזיו ההוא של קו האמצעי, משתטח לג' פנים שלו: אריה שור נשר, חג"ת. כי הזיו והתיקון דקו האמצעי מגיע לשלושתם. והזיו של ג' הקווים חג"ת, מקיים ג"ס שלמטה, נה"י, כי מהחג"ת יוצאים ג' קווים נה"י.

ואין מרכבה פחותה מארבעה, שהם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וכיוון שיש בקו האמצעי שני אורות, חסדים וחכמה, ע"כ הוצרך לב' מרכבות, מרכבה אחת על אור החסדים ומרכבה אחת על אור החכמה. ולכן רשומות בספר השישי ב' מרכבות שבכל אחת ארבעה. ארבעה על המשכת החסדים, וארבעה על המשכת החכמה.

ע"י המרכבות שולט אחד כנגד אחד, כלומר שיש מציאות לשני מיני האורות, חסדים וחכמה. אבל אור אחד רוכב על ב' המרכבות, רק אור החסדים. ע"כ שתי אותיות, ימין ושמאל, שבהן שני אורות חכמה וחסדים, רשומות באור אחד, אור חסדים.

כי זה הכלל, שהרוכב על המרכבות הוא השולט במרכבות. וכיוון שרק אור החסדים רוכב על ב' המרכבות, ע"כ הוא השולט.

ונתן עליו אות ו', כי הו' מורה על הארתו מלמעלה למטה. שע"כ יש לה רגל, ולא כמו י', שאין לה רגל, המורה שאין הארתה נמשכת למטה. ולפיכך כיוון שבספר השישי שולט רק אור החסדים, לכן אורו נמשך מלמעלה למטה. וע"כ נתן עליו אות ו', שהארתה נמשכת עד למטה.

153. ספירה שביעית, נצח שבמלכות. על הזיו של הספר השביעי, נצח, שָׁטח כוח בלי כלום. שליטת הבירור, והסערה שהיא רפואה, הם תכשיטים בשביעי, וסוגרים על השביעית. מונהגים ואינם נוסעים. נוסעים ואינם הולכים. הולכים ואינם נמצאים, נמצאים ואינם נבראים. נבראו ואינם ממשיים. עליונים ותחתונים יורדים ועולים שלושה רוכבים, ארבעה רשומים, והוחזרו לאחד. אחד הוא, מכוח השביל ההוא השורה עליו. ונתן עליו אות ד'.

הגבול וכוח הדין שנעשה באמצע המדרגה, המכונה פרסא, מחמת עליית המלכות לבינה, נשאר בכוחו גם בעת גדלות, אע"פ שאז כבר חזרה וירדה המלכות מבינה. שתיקון זה מתחבר עם כוח המסך דחיריק שבקו האמצעי, ומסייע לו להגדיל את קו הימין, ולמעט את קו השמאל. שע"י זה נכנע קו השמאל, והחכמה שבשמאל מתייחדת עם החסדים שבימין.

וכוח הדין הזה שנשאר בפרסא, שולט בעיקר ממנו ולמטה, על ג' הקווים והמלכות שלמטה מפרסא, נהי"מ, כי היא מבדילה בין העליונים שלמעלה מפרסא ובין התחתונים שלמטה מפרסא.

וכמו בקו ימין שבת"ת שלמעלה מפרסא, שכוח הדין של המסך נתקן בקו ימין, כדי להגדיל מעלת החסדים שבו על החכמה שבשמאל, אף כך, בקו ימין שלמטה מפרסא, הנצח, נתקן בו כוח הדין, כדי להגדיל החסדים שבו, ולמעט את החכמה שבשמאל, כדי שיתייחדו שניהם.

ויש לדעת, שאע"פ שנו"ה, שהם ימין ושמאל שלמטה מפרסא, נכללים זה מזה ע"י קו האמצעי, יסוד. אין הפירוש שהימין קיבל צורת השמאל, וכן שהשמאל קיבל צורת הימין, אלא צורות הימין והשמאל נשארות נבדלות זו מזו כמקודם התכללותן. שהימין מאיר בחסדים, שהוא הארת ו"ק, ואינו מקבל חכמה. והשמאל מאיר בהארת חכמה, שהוא ג"ר.

אלא עניין התכללותם של ימין ושמאל זה בזה, שנעשתה ע"י קו האמצעי, הפירוש הוא, שנעשו ב' קווים ימין ושמאל בימין, ימין ושמאל שבנצח, וכן נעשו ב' קווים ימין ושמאל בשמאל, ימין ושמאל שבהוד. והם מחליפים שליטתם, שפעם שולט הימין דנצח כדרכו בהארת ו"ק, ופעם שולט השמאל דנצח כדרכו בהארת החכמה. ועד"ז בימין ובשמאל שבהוד.

ונודע שאין גילוי חכמה אלא בזמן נסיעה. לפיכך נבחנת הנסיעה להארת ג"ר. וכל זה אם נוסע בכוח עצמו. אבל אם מונהג ע"י אחרים, נחשב כו"ק. וכן אם הולך ברגליו, נחשב לו"ק, מפני שמטולטל מימין לשמאל ומשמאל לימין, כדרך ההולך ברגליו.

כששולט קו הימין בנצח, הימין והשמאל דנצח מונהגים ע"י העליון, שהיא הארת ו"ק. ואינם נוסעים מכוח עצמם, שהיא הארת ג"ר. ובשעה ששולט קו השמאל בנצח, נוסעים ואינם הולכים, שהימין והשמאל דנצח להיותם שניהם תחת שליטת השמאל, הם נוסעים, שפירושו שמאירים בהארת ג"ר, ואינם הולכים, שהיא הארת ו"ק.

ב' בחינות בהליכה. בשעה שההולך נסמך על הימין, הולכים ואינם נמצאים, אע"פ שהולכים, אין הדינים נמצאים שם כלל. כי אין הדינים נאחזים באור הימין.

ובשעה שההולך נסמך על השמאל, נמצאים ואינם נבראים, אז כבר נמצאים הדינים, אבל אינם ממעטים האור, כי אור ההליכה בכללו הוא אור החסדים והארת ו"ק, שאין הדינים שולטים בו למעט אותו. כי אין הדינים שולטים אלא בהארת חכמה ולא בחסדים, כי על החסדים לא היה צמצום כלל.

אמנם בהארת ג"ר, בנסיעה, נבראו, ששם נמצא כוח הדין הטמון בנצח, שממעט הג"ר דחכמה. אבל אינם ממשיים, שאין בדינים הללו שום ממשות, מפני שכבר ירדה המלכות מהבינה. שהדינים הללו הם כוח בלי כלום.

ונודע שאור החסדים שבימין מאיר מלמעלה למטה, ואור החכמה שבשמאל מאיר רק מלמטה למעלה. וע"כ נאמר, עליונים ותחתונים יורדים ועולים. שכששולט הימין, הם יורדים, שמאירים מלמעלה למטה. וכששולט השמאל, הם עולים, שמאירים רק מלמטה למעלה.

ואלו ימין ושמאל שבנצח, אין הפירוש שהם ב' קווים ימין ושמאל ממש, אלא שניהם הם בחינת קו הימין. ורק מטעם ההתכללות עם השמאל, נרשם בהכרח גם מהשמאל. אבל חוץ מזה, כל קו שבג' קווים נכלל בעצמו מכל ג' קווים.

ג' קווים רוכבים על הנצח, להיותו כלול מכל נה"י. ואם נחשיב גם המלכות המקבלת אותם, יש ארבעה, נהי"מ. אלו ג' רשומים בארבעה, עם המלכות המקבלת אותם. וכל אלו הוחזרו לאחד, הוחזרו תחת השליטה של הימין בלבד, שהוא חסדים. אחד הוא, וע"כ הוא בשליטת אור אחד, חסדים, מכוח השביל ההוא, שהוא כוח הדין המתוקן בנצח, הנקרא שביל, השורה עליו.

ב' בחינות דינים:

א. דינים בשמאל בלי ימין, דלות וחושך, משום שהחכמה שבשמאל אינה יכולה להאיר בלי התכללות בהארת החסדים שבימין. מרומזים באות ד', לשון דלות וחושך.

ב. דינים בימין, דינים שבמסך ושבפרסא. מרומזים באות ה', הרומזת על הדינים שבנקודה האמצעית.

והדינים שבשמאל ממותקים ע"י התכללותם בימין. ולכן נתן עליו אות ד', שעל ספירת הנצח, ימין, נתן האות ד', כדי להמתיק אותה. והאות ה', הרומזת על הדינים שבימין, נתן להמתיק אותה, בהוד, שהוא שמאל.

154. ספירה שמינית, ההוד שבמלכות. הוציא על הסיבה של הספר השמיני, רושם כוכב אחד, רשימה אחת בלבד. הוא על ארבע, וארבע עליו. שולטים אחד באחד. זה קם, זה יושב. זה לוקח, וזה עוזב. זה עולה, וזה יורד. מאחד הם תלויים. מאחד נבראו. קדוש הוא, עליון הוא, הוא הווה, הוא אחד. רשם בו אות ה'.

הסיבה ליציאת קו ימין, היא עליית המלכות לבינה. והסיבה לקו שמאל, היא יציאת המלכות מהבינה למקומה. על הסיבה לספר השמיני, שהיא הוד, הוציא רושם כוכב אחד, מלכות. הוציא מהבינה, ואז יצא קו השמאל. כלומר, ברשימה אחת בלבד, שלא הייתה כאן פעולת ההוצאה ממש, אלא רק רשימה מפעולה זו.

כי פעולת הוצאת המלכות מבינה, נעשתה בקו השמאל שלמעלה מפרסא. וכאן, לקו השמאל שלמטה מפרסא, נמשכת רק רשימה מפעולה זו.

יש ב' בחינות בימין ובשמאל:

א. זה בצד ימין וזה בצד שמאל.

ב. צד הימין נבחן שהוא למעלה, וצד השמאל נבחן שהוא למטה.

אחר שנכללו ימין ושמאל ע"י קו האמצעי, נעשו ימין ושמאל בנצח, וימין ושמאל בהוד. וכל צד כולל ארבע בחינות, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. ונמצא שיש ארבע בחינות בימין שבהוד, וארבע בחינות בשמאל שבהוד. צד השמאל שבהוד כלול מארבע בחינות, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וארבע עליו, ארבע בחינות שבימין דהוד, שלמעלה מהשמאל שבו.

ואלו ימין ושמאל שולטים אחד באחד, שולטים זה בזה. פעם שולט הימין על השמאל, ופעם שולט השמאל על הימין. שהארת הימין היא ו"ק, והארת השמאל היא ג"ר.

זה קם, אם השמאל שולט, הוא קם וממשיך ג"ר. כי קימה רומזת לג"ר. זה יושב, אם הימין שולט, הוא יושב ומאיר רק ו"ק. כי ישיבה רומזת לו"ק. כי היושב אינו משמש בכלים דנה"י שלו, ומי שחסר נה"י דכלים חסר ג"ר דאורות.

זה לוקח, כשזה לוקח האורות שלו ושולט, זה עוזב, חברו עוזב אורותיו ועוזב שליטתו. זה עולה, כשהשמאל מאיר, מאיר מלמטה למעלה. וזה יורד, כשהימין מאיר, מאיר מלמעלה למטה.

ועכ"ז, שניהם מאחד הם תלויים, שניהם תלויים בקו האמצעי. מאחד נבראו, שניהם מתמעטים ע"י קו האמצעי, כי הם ימין ושמאל שבשמאל, והשמאל התמעט ע"י קו האמצעי.

רשם בו אות ה', כי ה' מורה על דינים שבפרסא ובמסך, שהם נמתקים בספירת ההוד.

155. ספירה תשיעית, היסוד. שָׁטח על זיו העליון ספר תשיעי זה, ואינו נראה. נסתר ברמ"ח (248) עולמות, ההולכים בו. שקול בצלם של בעל הרשימה, בחמש רוכבים על חמש. שהוא המלך. שאלו רמ"ח עולמות משמשים אותו. יורד ביום המאיר. עולה בלילה שנחשך. רשם עליו ג' אותיות. נתן עליו אות י'.

הארת היסוד היא רק בחסדים. בשעת הזיווג, שהיסוד מאיר בזיו העליון, אז אינו מאיר בחכמה, שהיא ראייה, אלא נסתר בהארת החסדים. נסתר ברמ"ח עולמות, ההולכים בו, שהם החסדים.

כי הת"ת כולל תרי"ג (613) עולמות, רמ"ח בימין, חסדים, שהן רמ"ח מצוות עשה. ושס"ה (365) בשמאל, שהם הארת חכמה, והן שס"ה לא תעשה. רמ"ח עולמות, חסדים, מאירים בעת הזיווג ביסוד. והיסוד מסתתר מהחכמה.

היסוד שקול בצלם הת"ת, שהוא בעל הרשימה, בחמש רוכבים על חמש, שחמש ספירות כח"ב חו"ג מאירים בו בחמש ספירות תנהי"מ. כי היסוד שקול ושווה לספירת הת"ת.

הת"ת הוא המלך, שרמ"ח עולמות משמשים בו. שלא בזיווג, כשיש חכמה ביסוד, הוא בחינת לילה. ובשעת הזיווג, כשהוא בחינת יום, שבו שולטים החסדים, יורד ומאיר לתחתונים. וכששולטת בו הארת החכמה, שלא בזיווג, הוא בבחינת לילה וחושך, מחמת חיסרון של חסדים, ומסתלק מהתחתונים ואינו מאיר.

רשם עליו ג' אותיות, כלומר, שג' קווים מאירים ביסוד, גם הארת חכמה, אלא שהחסדים שולטים בו. נתן עליו אות י', כי הי' רומזת על אות ברית, הארת היסוד.

156. ספירה עשירית, המלכות דמלכות. הוציא מן ח"י (18) אלפים, שהוא יסוד, הספר העשירי, שהוא מלכות, בעשר אותיות, בשם שנחקק בעשרה, ושולט בעשרה. כשהגיע להזדעזע בח"י עולמות, ארבעה באים הולכים עליה, עשרה בעשרה רוכבים עליה, טבעות הטבעות מתאחדות ממנה. הוא ואשתו אחד הם.

עיקר המלכות נבנה תמיד מהארת החכמה שבשמאל, אלא אז נחשבת לאחוריים, שאינה מאירה. וע"כ מיתקנת אח"כ להזדווג עם ז"א, ולהאיר בחסדים כמוהו. ואז היא בבחינת פנים.

וכשיסוד דז"א משפיע לה חכמה, הוא נקרא ח"י אלפים. כי שֵׁם היסוד הוא ח"י, כי אינו חי אלא בהשפעה. והחכמה מכונה אלפים. וכשהיסוד דז"א משפיע חסדים, הוא מכונה ח"י עולמות. ח"י, שם היסוד. עולמות, מלשון העלם, מפני שנעלמת בו הארת החכמה.

מהשפעת החכמה שביסוד דז"א, המעביר אל המלכות שמאל דבינה, שאז נקרא ח"י אלפים, הוציא הספר העשירי, מלכות, בעשר אותיות, שנכללת מעשר אותיות, ע"ס. בשם שנחקק בעשרה, כי המלכות נקראת שם, וכשמקבלת חכמה, זהו בע"ס דאחוריים. נחקק, כי כלים דאחוריים מכונים חקיקה. אז המלכות שולטת בע"ס שלה. כי הארת החכמה נבחנת לשליטת המלכות. וכל זה לבניין המלכות.

כשהגיע להזדעזע, כשמגיע זמן הזיווג, המכונה ביטוש וזעזוע, בח"י עולמות, לקבל מהשפעת החסדים שביסוד ז"א, שאז נקרא ח"י עולמות. ארבעה, ג' קווים ומלכות דז"א, הנקראים חגת"ם, באים והולכים עליה, שמשפיעים לה חסדים, כי השפעת החסדים מכונה הליכה.

עשרה בעשרה רוכבים עליה, ע"ס דז"א רוכבות על ע"ס דמלכות. רוכבות פירושו שולטות. מורה שאין שום שליטה להארת החכמה, הנמצאת בע"ס דמלכות, ורק החסדים דע"ס דז"א הם השולטים.

אז נבחנת המלכות לנקודה האמצעית, שכולה תחת שליטת קו האמצעי, ז"א. והמדרגות הנמשכות מהנקודה האמצעית נקראות טבעות, משום שסובבות וסוגרות המדרגה, שלא תקבל אלא חסדים בלבד.

ומשליטת עשרה דז"א על עשרה דמלכות, מתאחדות כל המדרגות, המכונות טבעות הטבעות, שמשם לוקחות כוחם. הוא ואשתו אחד הם, שז"א ואשתו, המלכות, הם אחד, ואין היכר לצורת המלכות, אלא כולה נכללת בז"א.

157. ע"ס אלו נחלקו ונמשכו מעשר אותיות עליונות של השם הקדוש הוי"ה, שבמילואו הוא עשר אותיות, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וכנגד זה בעשרה נברא העולם, שהוציא כוחותיו בעשרה מאמרות. שמו סתום, ואינו מפורש. עשרה על חמישה, חמישה על עשרה. שישה על חמישה, חמישה על שישה.

כי י' דהוי"ה, או"א עילאין, חסדים מכוסים מחכמה. ה"ר דהוי"ה, ישסו"ת, שבהם החכמה מגולה. ו' דהוי"ה, ז"א, שמאיר בחסדים מכוסים מחכמה. ה"ת דהוי"ה, המלכות, שבה מתגלה החכמה. ובשעת הזיווג מתגברת השפעת החסדים על הארת החכמה. ועכ"ז אותיות י' ו', שהן בהארת חסדים מכוסים, מקבלות ג"כ הארה מהחכמה שבה"ר ובה"ת בעת זיווגן.

שמו סתום, כי הזכרים י' ו' סתומים מחכמה, מתגברים על הנקבות. וע"כ אינו מפורש, שאין הארת החכמה בשם. עכ"ז מקבלים גם הזכרים הארה מהארת החכמה שבנקבות.

עשרה על חמישה. שהי' דהוי"ה, או"א, מאירה לה"ר דהוי"ה, ישסו"ת, את החסדים המכוסים שבי'. חמישה על עשרה. ה"ר דהוי"ה, ישסו"ת, מאירה ג"כ מהחכמה שבה לי'.

שישה על חמישה. ו', ז"א, מאירה לה"ת דהוי"ה, המלכות, את החסדים המכוסים שבו'. חמישה על שישה. גם ה"ת, המלכות, מאירה מחכמה שבה לו', ז"א. אלא שעיקר השליטה אל הזכרים, י' ו', וע"כ שמו סתום, ואינו מפורש.