יהי מאׂרׂת ברקיע השמיים
142. יהי מאׂרׂת ברקיע השמיים. מארת, כתוב חסר ו', שמשמעותו לשון קללה, בא לרבות ולכלול את הנחש הרע, שניתנה לו אז אחיזה בקדושה, שהטיל זוהמה ועשה פירוד, שלא ישמש השמש בלבנה, בין ז"א, שמש, ובין המלכות, לבנה.
מארת, פירושו קללות. וע"כ גרם, בהסתה שלו לחטא עצה"ד, שהתקללה הארץ, כמ"ש, ארורה האדמה בעבוּרךָ. ומשום זה כתוב מארת בלי ו'.
143. יהי מאורות, הלבנה, המלכות, ברקיע השמיים, השמש, ז"א. והכתוב כלל שניהם בכלל אחד, שכתוב, יהי מאורות ברקיע השמיים, שיזדווגו ויאירו העולמות, למעלה ולמטה. זה משמע משכתוב, על הארץ, ולא כתוב, בארץ. משמע למעלה ולמטה. כי חשבון הכול הוא בלבנה.
ז"א הוא חסדים המכוסים מחכמה, חוץ מבשעת הזיווג עם המלכות, שאז ממשיך חכמה בשביל המלכות, וז"א מרוויח אז הארת חכמה בשבילה. ויזדווגו ויאירו העולמות, למעלה ולמטה. שאע"פ שהזיווג הוא כדי שז"א, עולם העליון, ישפיע למלכות, עולם התחתון, עכ"ז, ז"א שלמעלה, ג"כ מאיר ביותר מכוח הזיווג. ויאירו העולמות, למעלה ולמטה. בעולם העליון, ז"א, ובעולם התחתון, המלכות.
זה משמע משכתוב, על הארץ, ולא כתוב, בארץ. שאם הארת הזיווג הייתה מגיעה רק למלכות, היה צריך לכתוב, יהי מאורות ברקיע השמיים להאיר בארץ, שהיא המלכות. וכתוב, על הארץ, שגם העולם העליון, שעל הארץ, מקבל מהארת הזיווג, כי חשבון הכול הוא בלבנה.
חשבון, פירושו הארת חכמה, והיא מאירה רק בלבנה, אבל ז"א מאיר רק בחסדים. וע"כ בעת הזיווג בסיבת המלכות, מאיר בחכמה גם הוא. ונמצא גם ז"א מקבל מהארת הזיווג.
144. גימטריות וחשבון תקופות ועיבורים הם המוחין של מספר וחשבון, מדרגות הארת החכמה, הכול בלבנה, במלכות. כי למעלה בז"א אין הארת החכמה.
ולא שלמעלה ממלכות אין הארת חכמה, אלא החשבון, הארת החכמה, נמצא בלבנה, במלכות, ומשם נכנס האדם לדעת למעלה ממנה. כי בעת הזיווג מאירה החכמה מהמלכות גם בז"א.
כתוב, והיו לאׂתׂת ולמועדים, בלשון רבים. משמע שסובב על שניהם. לאׂתׂת, כתוב חסר ו', להורות שהוא לשון יחיד וסובב רק על הלבנה. א"כ למה כתוב, והיו, לשון רבים? והיו, אינו סובב על השמש והירח, אלא על הוויות המוחין, שכל ההוויות של המוחין, יהיו בלבנה, כעגלה זו המלאה מכל. אבל חשבון הכול, הארת החכמה, בלבנה לבדה.
145. נקודה אחת, א"א, התחלה למנות משם. היא שורש לגילוי מוחין של מניין וחשבון. וע"כ א"א נקרא ראשית. כי מה שמלִפנים מאותה נקודה, מה שלמעלה מא"א, שהוא רדל"א, לא נודע, ולא ניתן להימנות.
ויש נקודה שנייה למעלה, בינה, הסתומה, ולא נגלית כלל, ולא נודעת, ג"ר דבינה, המלובשות באו"א עילאין. ומשם, מז"ת דבינה, המלובשות בישסו"ת, התחלה למנות כל סתום ועמוק, כי בישסו"ת מתגלה החכמה, כדי להשפיע למלכות.
ויש ג"כ נקודה למטה, מלכות, המתגלה בחכמה, ומשם היא ההתחלה לכל חשבון ולכל מניין. כי בה מתגלים כל המוחין דהארת חכמה.
כי א"א שורש לחכמה, חו"ס שבו. אבל נסתם ואינו מאיר אלא במקומו עצמו ולא למטה. ישסו"ת, ז"ת דבינה, עולה לראש א"א, ומקבל ממו"ס. אבל גם בו אין החכמה מתגלה לצורך עצמו, אלא כדי להשפיע למטה. ורק במלכות הוא מקום הגילוי של החכמה.
146. ע"כ במלכות המקום לכל התקופות והגימטריות והעיבורים והזמנים והחגים והשבתות. שכל אלו הם מוחין דהארת חכמה, שמתגלים רק במלכות. וישראל הדבקים בהקב"ה, עושים חשבון ללבנה, המלכות, שממשיכים חכמה מהמלכות. והם דבקים בה, ומעלים אותה למעלה. כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם.