ונתתי שלום בארץ

25. כתוב, רִגזו ואל תֶחטָאו, אִמרו בלבבכם על משכבכם ודוֹמוּ סלה. פירושו, שאדם צריך להרגיז יצה"ט על יצה"ר. בשעה שהחשיך הלילה ואדם שוכב על מיטתו, כמה חוקרי דין, מלאכי חבלה, מתעוררים בעולם והולכים ומשוטטים. ובני אדם צריכים להתרגז מלפני הקב"ה ולירוא ממנו, כדי שלא תימצא נפשם ביניהם, ויינצלו מהם.

ואדם צריך שלא יוציא מילה בפיו מהם, כדי שלא ידבר ממציאותם כלל, כדי שלא יעורר אותם אליו, ולא יימצאו עימו. כמ"ש, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. שלא יוציא מילה בפיו מהם.

26. בשעה שישראל נמצאים זכאים לפני הקב"ה, כתוב, ונתתי שלום בארץ. זהו למעלה, שהקב"ה בא להתחבר עם כנ"י. כי שלום, פירושו יסוד. בארץ, פירושו מלכות. אז כתוב, ושכבתם ואין מחריד.

כי כמ"ש, והִשְׁבַּתי חיה רעה מן הארץ. זוהי חיה של מין רע שלמטה, אַגְרַת בת מַחֲלַת, שהיא קליפה רעה, וכל החברה שלה. זה בלילה.

ביום, פירושו של הכתוב, והשבתי חיה רעה, הם מזיקי עולם, בני אדם הבאים מהצד שלה. כמ"ש, וחרב לא תעבור בארצכם.

27. אפילו חרב של שלום לא תעבור בארצכם, כגון פרעה נְכׂה, שרצה לעבור דרך ארץ ישראל ולא עזב אותו יאשיהו המלך. וחרב לא תעבור, החֶברה שלה, הבאים מצד הקליפה. והשבתי חיה רעה, שהקליפה בעצמה לא תשלוט בארץ. ואפילו הַעֲברה סתם לא תעבור עליכם, ואפילו חרב של שאר העמים, ואפילו אדם אחד מזוין, לא יעבור עליכם.

28. וזה דרש יאשיהו המלך, שלא הניח לחייליו של פרעה נכה לעבור בארץ, שנתפס בעוונותיהם של ישראל, וע"כ נהרג אז, כמ"ש, רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם.

אם ראש העם הוא טוב, כל העולם ניצלים בזכותו. ואם ראש העם אינו ישר, כל העם נתפסים בעוונו. והרי יאשיהו, שהיה ראש כשר ומעשיו ישרים, למה נתפס בעוונותיהם של ישראל?

29. משום שלא האמין בירמיהו ולא ייסר את ישראל שיחזרו בתשובה, כי חשב שכולם צדיקים כמותו. וירמיה אמר לו זה, ולא האמין לו. משום זה נתפס בעוונותיהם. ועוד, שהלבנה, המלכות, הייתה בשפל האור, והייתה הולכת להיסתם לגמרי, כי כבר היה קרוב לחורבן ביהמ"ק.