ונתתי משכני בתוככם

30. ונתתי משכָּני בתוככם ולא תִגעל נפשי אתכם. משכני, השכינה. משכני, המַשכּון שלי, השכינה, שהתמשכנה בעוונותיהם של ישראל, כי הולכת עימהם בגלות.

משל לאדם שהיה אוהב את חברו. אמר לו, ודאי באהבה עליונה שיש לי אליך אני רוצה לדור עימך. אמר חברו, איך אדע שתדור אצלי. הלך ולקח כל חמדת ביתו והביא אצלו, אמר, הרי משכוני אצלך, שלא אפרד ממך לעולם.

31. כך הקב"ה רצה לדור בישראל. לקח החמדה שלו, השכינה, והוריד אותה לישראל. אמר להם, ישראל, והרי המשכון שלי אצלכם, כדי שלא אפרד מכם לעולם. ואע"פ שהקב"ה התרחק מאיתנו, המשכון עזב בידינו, כי השכינה עימנו בגלות, ואנו שומרים את החמדה שלו, וכשהוא יבקש את המשכון שלו, יבוא לדור אצלנו.

משום זה כתוב, ונתתי משכני בתוככם. משכון אתן בידכם, כדי שאדור עימכם. ואע"פ שישראל עתה בגלות, המשכון של הקב"ה אצלם, ולא עזבו אותו לעולם.

32. ולא תגעל נפשי אתכם. בדומה לאדם האוהב את חברו, ורוצה לדור עימו. נטל מיטתו והביא אותה לביתו. אמר, הרי מיטתי בביתך, כדי שלא אתרחק ממך, ממיטתך, ומכליך.

כך אמר הקב"ה, ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, הרי מיטתי, השכינה, בביתכם. וכיוון שמיטתי עימכם, תדעו שלא אפרד מכם. ומשום זה כתוב, ולא תגעל נפשי אתכם, שלא אתרחק מכם.

33. והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים. כיוון שהמשכון שלי אצלכם, תדעו בוודאי שאני הולך עימכם, כמ"ש, כי ה' אלקיך מתהלך בקֶרב מחנֶך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחנֶך קדוש.