המצווה השישית

[פקודא שתיתאה]

219. המצווה השישית, לעסוק בפרייה ורבייה. כי כל מי שעוסק בפרייה ורבייה, גורם לאותו הנהר, יסוד דז"א, שיהיה נובע תמיד. ומימיו לא יחדלו, והים, המלכות, מתמלא מכל הצדדים. ונשמות חדשות מתחדשות ויוצאות מאותו האילן. וצבאות רבים מתרבים למעלה, עם אותן הנשמות, כדי לשומרן. כמ"ש, ישרצו המים שרץ נפש חיה. זהו אות ברית קודש, הנהר, הנמשך ויוצא מעדן. והמים שלו מתרבים, ורוחשים רחש, וריבוי נשמות, לחיה ההיא.

כי בהתעוררות מלמטה, יעורר למעלה, וגורם זיווג הקב"ה ושכינתו. ואז הנהר, יסוד דז"א, יהיה נובע תמיד במ"ד, ומימיו לא יחדלו מלהשפיע בנוקבא. והים, הנוקבא דז"א, מתמלא מכל הצדדים, מצד של הזיווג להחיות העולמות, ומצד של הולדות נשמות. ונשמות חדשות מתחדשות ויוצאות מהעץ ההוא.

כלומר, לא נשמות חדשות ממש, אלא נשמות ישנות, שכבר היו באדה"ר, ונשרו ממנו, מחמת החטא דעצה"ד, הן חוזרות ומתחדשות, ע"י אותו אילן, ז"א. ונקראות משום זה נשמות חדשות, כי נשמות חדשות ממש אינן באות לעולם, אלא רק אחר גמה"ת של החטא דעצה"ד. וצבאות רבים נאצלים למעלה עם הנשמות האלו. כי עם כל נשמה יוצאים כמה מלאכים. וכמו כן בזיווגים להחיות העולמות, יוצאים ג"כ מלאכים.

כמ"ש, ישרצו המים שרץ נפש חיה. זהו אות ברית קודש, הנהר, הנמשך ויוצא מעדן. כי שרץ נפש חיה, רומז על יסוד דז"א, הנקרא אות הברית. והוא נהר הנמשך ויוצא מז"א, המלביש לאו"א, עדן, להשקות את הגן, הנוקבא שלו. והמים שלו מתרבים ורוחשים רחש. כלומר, מזיווגים דו"ק, הנקראים רחשים. וזהו, ישרצו שרץ. ומבחינת זיווגים דג"ר להולדת נשמות, נאמר, וריבוי נשמות, לחיה ההיא. והיא הנקראת נפש חיה.

220. ועם אלו הנשמות, הנכנסות באותה החיה, המלכות, יוצאים כמה עופות, מלאכים, הפורחים ומשוטטים בכל העולם. וכשנשמה יוצאת לעוה"ז, יוצא עימה העוף שפרח, ויצא עם הנשמה מאותו האילן. כמה מלאכים יוצאים עם כל נשמה ונשמה? שניים. אחד מימין ואחד משמאל. אם זוכה, הם שומרים אותו, כמ"ש, כי מלאכיו יצווה לָך לשמורך. ואם לא, הם משׂטינים עליו.

אמר רבי פינחס, שלושה מלאכים מגִנים על האדם, כשהוא זוכה. כמ"ש, אם יש עליו מלאך מֵליץ אחד מינִי אלף, להגיד לאדם יושרו. אם יש עליו מלאך, הרי אחד. מליץ, הרי שניים. אחד מיני אלף, להגיד לאדם יושרו, הרי שלושה.

221. אמר רבי שמעון, חמישה מלאכים הם. כי כתוב עוד, ויחוּנֶנו ויאמר פְּדָעֵהוּ מרֶדֶת שָׁחת מצאתי כופר. ויחוננו, אחד. ויאמר, שניים. הרי חמישה. אמר לו, אינו כן, אלא ויחוננו, זה הקב"ה לבדו, ולא מלאך, כי אין רשות לאחר לחונן אותו, אלא הוא בעצמו.

יחד עם הנשמות, נולדים ויוצאים כמה מלאכים, הנקראים עופות, המסייעים לנשמות להכרעת כף הזכות. או להיפך, שהם מקטרגים עליהן, ודוחים אותן לכף חובה. שהם פורחים ומשוטטים בכל העולם, ורואים השגחת ה' על בני העולם כולו, איך הם מושגחים ממנו, ומודיעים לנשמה.

ואם הנשמה זוכה, היא מכריעה את עצמה ואת כל העולם כולו לכף זכות. ואם אינה זוכה, מכריעה את עצמה ואת כל העולם כולו לכף חובה. ע"כ שואל, כמה מלאכים יוצאים עם כל נשמה ונשמה?

והנה רבי פינחס אינו חולק על רבי שמעון, שאומר, שרק שני עופות נולדים עם הנשמה. אלא אומר, כי כל זמן שאין לו אלא אלו שני עופות, אי אפשר לו להכריע את עצמו לכף זכות לגמרי, אלא הוא מטולטל מדין לרחמים ומרחמים לדין. אלא ע"י מע"ט, נולד לו מלאך שלישי, ואז זוכה להכריע לכף זכות. ע"כ אמר, שלושה מלאכים מגנים על האדם, כשהוא זוכה. שלא יוכל לזכות, זולת ע"י שלושה מלאכים.

222. ומי שנמנע מפרייה ורבייה, מקטין את הצורה, הכוללת כל הצורות, צורת אדם. וגורם לאותו הנהר, ליסוד דז"א, שמימיו אינם נמשכים, ופוגם ברית הקדוש בכל הצדדים. ועליו כתוב, ויצאו וראו בפִגְרי האנשים הפושעים בי. בי ודאי. וזהו אמוּר לגוף, ונשמתו אינה נכנסת למסך כלל, למחיצתו של הקב"ה. וגורש מהעולם.

המלכות נקראת צורה, הכוללת כל הצורות. כי כל הצורות של הנר"ן של צדיקים, ומלאכים של ג' העולמות בי"ע, נמשכות על ידיה, שהם חייליה וצבאותיה. ולכן מי שאינו עוסק בפרייה ורבייה, נמצא ממעט דמות המלכות, ומעכב אותה מלהוציא כל חייליה וצבאותיה. כי ע"י התעוררות מלמטה, יוצא כנגדה התעוררות מלמעלה, וגורם לזיווג הקב"ה ושכינתו, להוליד נר"ן ומלאכים בבי"ע.

ומי שנמנע מפרייה ורבייה גורם לאותו הנהר, ליסוד דז"א, שמימיו אינם נמשכים. שגורם ליסוד דז"א, שלא ישפיע מ"ד לשכינה הקדושה. ופוגם בברית הקודש, בכל הבחינות שלו. כי הוא מעכב ב' בחינות הזיווגים, מצד הו"ק ומצד הג"ר. ועליו כתוב, ויצאו וראו בפגרי האנשים, הפושעים בי.

כי מצוות פרייה ורבייה מגדילה לנשמתו בתמידות. וע"י זה מנצח גם את גופו לנצח, שיעמוד בתחיית המתים. ומי שאינו עוסק בפרייה ורבייה, נמצא עושה את גופו כמו פגר, שנשמתו לא תוכל להיכנס למחיצתו של הקב"ה, והוא נדחה מהעוה"ב.