המצווה החמישית

[פקודא חמישאה]

215. המצווה החמישית. כתוב, ישרצו המים שרֶץ נפש חיה. בפסוק הזה יש שלוש מצוות:

א. לעסוק בתורה,

ב. לעסוק בפרייה ורבייה,

ג. למול לשמונה ימים ולהעביר משם את העורלה.

וצריך לעסוק בתורה ולעמול בה ולהרבות אותה בכל יום, לתקן נפשו ורוחו.

כי ארבע המצוות הקודמות, הנמשכות מארבעה הימים הראשונים של מעשה בראשית, באו לתקן את המדרגות בעולם האצילות עצמו, שהן ארבע המדרגות חו"ב וזו"ן שבעולם האצילות.

אשר מצווה ראשונה, הנמשכת מהמילה בראשית, היא יראה, בינה עילאה. יראה, משום שהוא גדול ומושל בכל. כלומר, רק ג"ר דבינה, שנתקנה לאו"א עילאין, המלבישים לא"א מפה עד החזה שלו, הנקראות י' דהוי"ה.

ומצווה שנייה, הנמשכת מהמאמר, יהי אור, לתיקון ז"ת דבינה, ישסו"ת, באהבה רבה שלמה, שמבחינת הקביעות הן מלבישות לא"א מחזה עד הטבור שלו, למטה מהפרסא שבתוך מעֵי א"א. אמנם במאמר, יהי אור, הנאמר בהן, עלו ונעשו פרצוף אחד עם או"א שלמעלה מחזה דא"א. ומשם לראש דא"א. והבינה חזרה שם להיות חכמה, אהבה רבה, ה"ר דהוי"ה. ומהם מושפעים כל המוחין לזו"ן.

אבל מאו"א עילאין עצמם, ג"ר דבינה, אין זו"ן יכולים לקבל מוחין, כי הם נתקנו בעצמם באוירא דכיא, אור חסדים, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. ומשום זה הם נקראים יראה. כי אהבה רבה, מוחין דהארת חכמה, אינם מושפעים מהם לזו"ן, אלא רק מז"ת דבינה, ישסו"ת.

אמנם האהבה הרבה שבישסו"ת, אינה מגולה, אלא רק מחזה ולמעלה דישסו"ת, שעומדים אז למעלה מפרסא שבתוך מעֵי א"א. אמנם מחזה ולמטה דישסו"ת, העומדים למטה מפרסא דאו"א, נעשה הגניזה של אור החכמה, שזהו, ויהי אור לעוה"ב, ישסו"ת שלמעלה מפרסא. אבל ישסו"ת השנִיִים שלמטה מפרסא, האור נגנז בהם. ובחינת התבונה שבהם נעשית יבָּשה.

ומצווה שלישית, הנמשכת משני המאמרים שביום שלישי: ממאמר, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותיראה היבשה. וממאמר, תדשא הארץ דשא. לתיקון מוחין דו"ק לזו"ן. שהייחוד העליון נמשך לז"א מהמאמר, ייקוו המים. והייחוד התחתון נמשך לו"ק דנוקבא מהמאמר, תדשא הארץ דשא.

ומצווה רביעית, הנמשכת מהמאמר, יהי מאורות, לתיקון ג"ר בז"א ונוקבא.

הרי שעד יום חמישי, כבר נתקנו כל התיקונים, שצריכים או"א וישסו"ת וזו"ן דאצילות. עד שהזו"ן קיבלו ג"ר שבהם, ונעשו ראויים לזיווג פב"פ בקומה שווה. וע"כ מכאן ואילך באות שאר המצוות, שהם תיקונים, הצריכים להמשיך מזיווג הזו"ן פב"פ.

ומצווה חמישית, ישרצו המים שרץ נפש חיה. בפסוק הזה יש שלוש מצוות. כי עתה צריכים להמשיך השלמות מזיווג זו"ן פב"פ:

א. להמשיך משם נשמה קדושה, שגם האדם עצמו יזכה לזיווג טהור וקדוש. וזה נעשה ע"י עסק התורה.

ב. להוליד נשמות קדושות.

ג. לתיקון אות הברית ע"י חיתוך ופריעה.

לעסוק בתורה, כלומר, להגות בפה אע"פ שלא ידע, כמ"ש, חיים הם למוצאיהם, למי שמוציא אותם בפה. שע"י זה קונה נפש קדושה. ולעמול בה בכל יום, להשתדל ולעשות כל מה שבכוחו, כדי להשיג אותה ולהבינה. שע"י זה קונה רוח קדוש.

ולהרבות אותה. כלומר, אחר שזכה לתקן נפשו ורוחו, לא יסתפק בזה, אלא צריך להרבות אותה תמיד, שמעלים בקודש ואין מורידים. וע"י זה זוכה לנשמה קדושה. ולכן צריך לעסוק בתורה ולעמול בה ולהרבות אותה בכל יום, לתקן נפשו ורוחו. כי ע"י זה שמרבה בתורה בכל יום, ומוסיף תיקון לנפשו ולרוחו, הוא זוכה לנשמה קדושה. שמכיוון שהאדם עוסק בתורה, מיתקן בנשמה אחרת קדושה. כי המרבה בעסק התורה, מלבד שזכה בנ"ר, זוכה ומיתקן גם בנשמה קדושה.

216. מכיוון שהאדם עוסק בתורה, הוא מיתקן בנשמה אחרת קדושה, כמ"ש, שרץ נפש חיה. שפירושו, נפש מהחיה ההיא הקדושה, המלכות. כי כשהאדם אינו עוסק בתורה, אין לו נפש קדושה, הקדושה שלמעלה אינה שורה עליו. וכשהוא עוסק בתורה, באותו הרחש שדובב בה, זוכה לנפש חיה, להיות כמלאכים קדושים.

חיה היא הנוקבא דז"א, בעת הגדלות פב"פ עם הז"א. כי אז נקרא הז"א עה"ח, והנוקבא חיה. וע"י זה שהאדם מעלה מ"ן, ע"י עיסוקו בתורה לשמה, ומזיווג לזו"ן פב"פ, הוא ממשיך מזיווגם נפש קדושה. נפש מהחיה הקדושה, הנוקבא דז"א.

והאדם משיג זה רק ע"י העלאת מ"ן בעסק התורה. כי כשהאדם אינו עוסק בתורה, אין לו נפש קדושה, כי אין לו חלק בזיווג הקב"ה ושכינתו, שהרי לא העלה מ"ן לייחד אותם.

וזה ביאור הכתוב, ישרצו המים שרץ נפש חיה. כי התורה נקראת מים. וע"י שמשריץ מ"ן, ע"י התורה, זוכה לנפש קדושה, מהחיה העליונה. ותדע, כי אין האדם זוכה להידבק בהקב"ה, מטרם שישיג נר"ן, מהחיה העליונה הקדושה. שנפש נקשרת ברוח, ורוח בנשמה, ונשמה בהקב"ה.

217. כתוב, בָּרכו ה' מלאכיו. אלו הם העוסקים בתורה, שנקראים מלאכיו בארץ. כמ"ש, ועוף יעופף על הארץ, בעוה"ז. ובעולם ההוא, עתיד הקב"ה לעשות להם כנפיים כנשרים, לשוטט בכל העולם. כמ"ש, וקוֹיֵי ה', יחליפו כוח, יעלו אֵבֶר כנשרים.

כי כתוב, ברכו ה' מלאכיו, גיבורי כוח, עושי דברו, לשמוע בקול דְבָרו. כתוב, עושי, ואח"כ, לשמוע. שמדרך האדם, שלא יוכל לעשות שום שליחות, בטרם שישמע מה שהמשלֵח אומר אליו. משא"כ המלאכים, עושים את שליחותם, מטרם שישמעו ויבינו, מה שה' ציווה אותם. כי רצון ה' שולט עליהם, ואין בהם שום דבר חוצץ, שלא יימשכו אחר רצון ה'. וע"כ הם נמשכים אחר ה', כצל הנמשך אחר האדם. ומשום זה עשייתם קדמה לשמיעתם.

ואלו הם, העוסקים בתורה וממשיכים נפש קדושה, נמצא החומר שלהם, אע"פ שהוא מארץ, הוא מתהפך להיות כמלאכי מרום, ועשייתם קדמה לשמיעתם, שעושים מצוות ה' בכל השלמות, מטרם שמשיגים מה שעושים. להיותם נמשכים גם הם אחר ה', כצל הנמשך אחר האדם. כמו, בעת שהרוח מעלה אבק לעיני האדם, הרי הוא סוגר מהר את עפעפיו, מטרם שמחשבתו תרגיש זאת. ותמצא בזה תמיד, אשר עשייתו, שהוא עצימת עיניו, מוקדמים להרגשת מחשבתו באבק המתקרב.

לכן העוסקים בתורה נקראים מלאכיו בארץ. כי אע"פ שהם בארץ, נעשה גופם כמלאכי מרום, ועשייתם קדמה לשמיעתם. שאינם מרגישים בשִׂכלם, כדי לעשות מצוות ה' בשלמות, אלא עושים המצווה בכל שלמותה, מטרם שיספיקו להרגיש במחשבתם, מה שעושים. כדוגמת עצימת העפעפיים, המוקדם להרגשה במחשבה. ולפיכך הם נבחנים למלאכים בארץ.

ועתיד הקב"ה לעשות להם כנפיים, כנשרים, לשוטט בכל העולם. כי כל עוד שהאדם לא זכה לנפש קדושה, שולטים עליו הס"א, כמ"ש, ואת נפש אויביך יְקַלְעֶנה בתוך כף הקלע. שהולכות ומשוטטות בעולם, ואינן מוצאות מקום לנוח ולהתקשר בו. ונטמאות בצד הטמא, שהרי לא נכנס בקדושה, ולא נכלל בה.

פירוש. כי אי אפשר להידבק בה' ולקיים מצוותיו כראוי, אלא רק אחר שמאמין בשמותיו של הקב"ה, שהוא טוב ומטיב לכל, ורחום וחנון. ואלו, שעוד לא זכו לנפש דקדושה, הרי גם הס"א עוד שולטת עליהם. ולכן הולכות ומשוטטות בעולם, ואינן מוצאות מקום לנוח.

ובעת שמחשבותיהם משוטטות בעולם, ורואים ההנהגה של ה' בבני העולם, שלפי דעתם אינה כל כך טובה, כפי שצריכה להיות ע"פ שמותיו הקדושים, נמצאים פוגמים בשמותיו הקדושים, ואינם מוצאים מקום מנוחה, שיוכלו להאמין בשמות ה', להתקשר בו. ולפיכך, נטמאים בתוך צד הטומאה. כלומר, שבאים לכפירה בה'. וכל זה הוא, שהרי לא נכנס בקדושה, ולא נכלל בה. כי לא זכה בנפש דקדושה, ואינו עושה פעולות להיכלל בקדושה.

אמנם המתעסקים בתורה והמשיכו נפש קדושה, מתהפך גופם להיות כמלאכים, שזוכים להקדים עשיה לשמיעה כמוהם. וע"כ עליהם כתוב, ועוף יעופף על הארץ. שעתיד הקב"ה לעשות להם כנפיים כנשרים, וישוטטו בכל העולם. כי הם משוטטים במחשבותיהם בכל העולם כולו, ורואים הנהגת ה'.

ועכ"ז, לא לבד שאינם נכשלים בצד הטומאה, אלא שעוד מקבלים כוח להעלות מ"ן, ולהגדיל כוחם תמיד, כמ"ש, וקוֹיֵי ה', יחליפו כוח, יעלו אֵבֶר כנשרים. כי ע"י זה מעלים אבר כנשרים, לשוטט בכל מקרי בני העולם. והם מחליפים כוח תמיד, ומעלים מ"ן בכוח אמונתם בייחוד ה', וממשיכים תמיד רוח קדושה מלמעלה.

218. כמ"ש, ועוף יעופף על הארץ. כי התורה, שנקראת מים, ישרצו ויוציאו רחש של נפש חיה, ממקומה של החיה ההיא, המלכות, ימשכו אותה למטה. על זה אמר דוד, לב טהור בְּרא לי אלקים, לעסוק בתורה. ואז, ורוח נכון חדֵש בקרבי.

מבאר הכתוב, ישרצו המים שרץ נפש חיה. ואומר, מים זו תורה. ישרצו, שיוציאו נפש חיה, ממקומה של חיה, המלכות. ימשכו הנפש הזו למטה, מנוקבא עילאה, הנקראת חיה, לעוה"ז. ועל זה אמר דוד, לב טהור ברא לי אלקים. שביקש, שייתן לו ה' לב טהור, לעסוק בתורה, ולהעלות מ"ן. ואז, ורוח נכון חדש בקרבי. ואז יזכה להמשיך רוח נכון ויוכל להידבק בו.