בן פורת יוסף

770. סיום הגוף, יסוד, הוא כמ"ש, בן פורת יוסף, בן פורת עלֵי עָין. כתוב בן פורת פעמיים, בן פורת למעלה, יסוד שלמעלה מחזה, ובן פורת למטה, יסוד שלמטה מחזה. ולמה אין בן פורת למטה בתיקוני המטרוניתא, בין י"ב השבטים, י"ב בָּקר, שהמטרוניתא מיתקנת עליהם מלמעלה? כי כמ"ש, בָנות צָעדָה עלֵי שוּר, צריכים בנות לתיקונים שלה, נקבות, שהם י"ב השבטים, ולא בנים. ויוסף, יסוד, בן, זכר. כמ"ש, רבות בנות עשו חיִל. הן י"ב השבטים, המתוקנים לכיסא תחת הנוקבא, כמ"ש, ואת עלית על כּולָנָה.

771. מלכות לא קיבלה מלכות קדושה ושלמה, עד שהתחברה באבות, חג"ת שמחזה ולמעלה דז"א. וכשהתחברה באבות, נבנתה בניין שלם מעולם העליון, עולם הזכר, בינה, כי אז מקבלים חג"ת דז"א מצד ימין של הבינה. והמלכות מקבלת מצד שמאל של הבינה. ועולם העליון נקרא שבע שנים, משום שכל שבע שנים בו, כי הבינה כוללת בתוכה כל שבע ספירות חג"ת נהי"מ, המכונים שבע שנים.

772. עולם העליון, בינה, כולל שבע שנים. וע"כ כתוב, וַיִבנֵהו שבע שנים, ולא כתוב, בשבע שנים. כמ"ש, כי ששת ימים עשה ה', ולא כתוב בששת, משום שששת הימים חג"ת נה"י דז"א עשו את השמיים והארץ. אף כאן, ששבע השנים בנו אותו, בינה.

וכתוב, אלה תולדות השמיים והארץ בהִבָּראם, שפירושו, באברהם, כי אברהם, חסד, נקרא שבעת ימים. ובו נבנה עולם העליון, בינה. והם נקראים עולם הזכר. כי חסד כולל כל שבע ספירות ומקומו מחזה ולמעלה דז"א, ששם ד' רגלי הכיסא: חגת"מ, אל הבינה, שעליהם מלמעלה. וע"כ נחשב כאילו הם בונים את הבינה, כי הבינה נסמכת עליהם.

773. כעין זה למטה יש שבע שנים, חג"ת נהי"מ, המחולקות לי"ב שבטים, שהם עולם התחתון, הנוקבא. וכמ"ש, שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. מאחר שאמר שבעת ימים ושבעת ימים, הרי הם ארבעה עשר, ולמה אומר ארבעה עשר יום? להראות את עולם העליון ועולם התחתון, שבעת ימים ושבעת ימים, ע"כ מרמז עליהם ארבעה עשר יום.

אלו שבעולם העליון הם זכרים, ואלו שבעולם התחתון הן נקבות. אלו הנקבות, חג"ת נה"י, המחולקים לי"ב, עוה"ז, הנוקבא, הוא עליהם. ע"כ כתוב, רבות בנות עשו חיל, י"ב השבטים עשו חיל, כמ"ש, כל הפקודים למחנה יהודה. וכן כולם התרבו מאוד. וסוף הכתוב, ואת עלית על כולנה, שהנוקבא היא למעלה מכולם.

774. כתוב, רבות בנות עשו חיל. והרי אינם אלא י"ב ולא יותר, חוץ מהחָיִל הזה שעבדו, שכל אחד מהם התרבה, שזה כבר מרומז במילים, עשו חיל. ולמה אומר רבות בנות? אלא כמ"ש, זעקת סדום ועמורה כי רבה, שפירושו, כמו גָדלה. וכן רבות, פירושו גדולות, עליונות וגדולות על כל, ואלו נקראות חיות גדולות.

עשו חיל, שכל שבט התרבה מאוד. והחונים עליהם, הם יששכר זבולון על דגל יהודה, שמעון וגד על דגל ראובן, מנשה ובנימין על דגל אפריים, אשר ונפתלי על דגל דן. ונקראים חיות קטנות, המתחברים כאחד עם חיות גדולות, יהודה ראובן אפריים ודן, שתיתקן בהם המטרוניתא, הנוקבא, לשמח בהם עליונים ותחתונים, כמ"ש, לווייתן זה יצרת לשחק בו. לווייתן, מלשון חיבור, חיבור חיות קטנות עם גדולות. משום זה כתוב, רבות בנות עשו חיל.

775. בן פורת עלי עין, בנות צעדה עלי שור. הלוא צועדות, היה צריך לומר, לשון רבות, כמו בנות? אלא, בן פורת עלי עין, עין הוא עין משפט, הנוקבא, המקבלת ממשפט, ת"ת. ויוסף, יסוד, עומד ומשפיע, עלי עין, הנוקבא, והיא העין, הצועדת ופוסעת לקחת בנות לתיקונה. בנות צעדה, שהנוקבא צועדת עם בנות. ולא בנים. עם בנות צעדה, הנוקבא, שהן ראויות לתיקונה, ולא בנים, שאינם ראויים לתיקונה.

וימררוהו ורוֹבּוּ וישׂטמוהו בעלי חיצים. ע"י הסתכלות של אהבה אליו. כמ"ש, הָסֵבִּי עינייך מנגדי שהם הרהיבוני, שהן שורפות אותי בשלהבת האהבה שלך. אף כאן לא היה יכול לסבול חיצי האהבה של הנוקבא. וע"כ נאמר על זה, וימררוהו ורוֹבּוּ. וע"כ אומר, וישׂטמוהו בעלי חיצים. שלא היה יכול לסבול.

כי הנוקבא, בניינה משמאל, וע"כ עיניה מטות את הז"א לדינים דשמאל. ולהיותו מקו אמצעי, אינו יכול לסבול. וגם יוסף, יסוד, קו אמצעי, שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. ע"כ גם הוא אינו יכול לסבול חיצי האהבה של הנוקבא, שהם התעוררות השמאל.

776. ותֵשֶב באיתן קשתו. קשת, הנוקבא. למה כתוב קשתו, ולא קשת? זהו בת זוגו של יוסף, ע"כ אומר קשתו. באיתן, שהלבישה אותו כוח וגבורה, שלא נחלש כוחו מחמת זיווגו עימה, כי ידעה, שיוסף לא יטה דרכו במדרגה ההיא, שלא יטה מחמת הזיווג למדרגת השמאל, למקום הדינים, כי אות ברית שלו הוא לימין ולשמאל ביחד.

777. ויפוֹזו זרוֹעֵי ידיו. מה פירושו של ויפוזו? כתוב, הנחמדים מזהב ומפז רב. וכתוב, ותמורתה כלי פז. ויפוזו, לשון פז וכבוד, כי התכבדו זרועי ידיו במרגלית העליונה, הנוקבא העליונה שמחזה ולמעלה, מתוך שקיבל השפע מזיווג שלה. וקיבל זה, כמ"ש, מידי אביר יעקב, מאלו ב' הצדדים, קו ימין וקו שמאל, שיעקב התחזק בהם. משם ניזונה אותה אבן יקרה, הנוקבא, כמ"ש, משָם רועה אבן ישראל.

אותה אבן יקרה ניזונה מאלו י"ב צדדים, צפון ודרום, ידי יעקב, כי יש חג"ת נה"י בצפון וחג"ת נה"י בדרום, שהם י"ב. ונוקבא ניתנת ביניהם ומתברכת מהם, וניזונה מהם ע"י צדיק, יוסף.

778. התווספה ליוסף ברכה אחרת. כמ"ש, מֵאֵל אביך ויַעזְרֶךָ ואת שד"י ויבָרכֶךָ. היה צריך לומר, אל אביך יעזרך ואל שד"י יברכך.

779. אלא שיָרש למעלה, בז"א, ולמטה, בנוקבא. ירש למעלה, כמ"ש, מאל אביך, הנחלה העליונה, המקום שנקרא שמיים, ז"א, שיעקב היה מרכבה לו. ויעזרך, שלא יחליף מקום זה במקום אחר, ועזרתו תהיה ממקום זה ולא מאחר.

780. ואת שד"י, היא מדרגה אחרת, תחתונה. בכל מקום, את ה', זוהי השכינה. כמו, ואראה את ה'. אֶת, לרבות השכינה. ואת עם ו' רומזת לז"א, לכלול, יום, ז"א, בלילה, הנוקבא, ולילה ביום, כמ"ש, ואת שד"י, עם ו', כי משם יוצאות ברכות לעולם.

781. למה אינו אומר, ואל שד"י, שהרי אל שד"י, סובב על הנוקבא? הנוקבא נקראת ג"כ אל שד"י, כמ"ש, ואל שד"י ייתן לכם רחמים. והכול מקום אחד, שאל שד"י סובב ג"כ על הנוקבא, כמו, ואת שד"י. וא"כ, למה עזב אות ל' ולא כתב, ואל שד"י, אלא כתב במקומה אות ת', כלומר, ואת שד"י?

אלא כשיוצאים מלמעלה השבילים הללו, כ"ב (22) האותיות, שכל השלמות באה על ידיהם, שהם כלל התורה, שהוא כל השפע שבז"א, יורש אותם שמיים, ז"א, כמ"ש, את השמיים, אשר א"ת הוא כלל כל כ"ב האותיות, מא' עד ת'. ומכאן יוצאות לתשבע"פ, שנקראת ארץ, הנוקבא, כמ"ש, ואת הארץ, אשר וא"ת, הוא כלל כ"ב אותיות, שלוקחת אותם הנוקבא.

ובתחילה, שמיים, ז"א, כולל אותן הכול כאחד. ואז מתעטרת הלבנה, הנוקבא, בכולן, שמקבלת אותן מז"א, ויושבת בכל השלמות, והברכות נמשכות אז משם. ועל זה אומר הכתוב, וא"ת שד"י, להורות על השלמות הגדולה של כללות כ"ב אותיות שבנוקבא, שמשם כל הברכות.

782. כתוב, ויברכך, עם ו', כדי שיהיה קיום יותר לברכות, ולתמיד. כי בכל מקום שיש בו ו', רומזת, שיש בו תוספת וקיום. עד כאן כלל. ואח"כ מפרט, כמ"ש, ברכות שמיים מעל, ברכות תהום רובצת תחת.

כי עד כאן הברכות מז"א ומנוקבא מרומזות בדרך כלל. מאל אביך, רומז על ז"א. ואת שד"י, רומז על הנוקבא. ואח"כ מפרט אותם, כמ"ש, ברכות שמיים מעל, לז"א, וברכות תהום רובצת תחת, לנוקבא.

783. ברכות אביך גברו על ברכות הוריי. ברכות אביך, יעקב, קו אמצעי, גברו על ברכות הוריי, אברהם ויצחק, כי יעקב ירש שבח כולם יותר מהאבות, כי הוא היה שלם בכל.

כי אין שלמות לב' הקווים ימין ושמאל, אברהם ויצחק, עד שבא קו אמצעי, יעקב, ומכריע ביניהם. ובגלל זה יורש כל המוחין שבב' קווים ימין ושמאל. ומבחינה זו נמצא שברכות קו אמצעי גברו על ברכות ב' הקווים ימין ושמאל. כי משלימם וגם יורש אותם.

והכול נתן ליוסף, משום שכך ראוי להיות, כי הצדיק, יסוד, יוסף, לוקח הכול ויורש הכול יחד, שמקבל מכל הספירות דז"א ביחד. וכל הברכות שורות בו, הוא ממשיך הברכות מן הראש, מג"ר דז"א למעלה, וכל איברי הגוף דז"א, חג"ת נה"י, כולם מיתקנים להשפיע הברכות בו, ביסוד. ואז נעשה היסוד נהר יוצא מעדן.

784. מעדן, פירושו, שכל האיברים הם בקשר אחד, ובתענוג התשוקה משפע הראש למעלה ומלמטה. וכולם משפיעים ביסוד, מהעונג והתשוקה שלהם, הוא נעשה נהר הנמשך ויוצא מעדן. כי עדן פירושו עידון ועונג. עוד יש לפרש, מעדן, מחכמה עליונה הנקראת עדן, נוזל הכול להימשך ולהיעשות נהר. ונמשך, עד שמגיע ליסוד, ואז כל הספירות דז"א בברכות, והכול אחד.

785. עד תאוות גִבעות עולם. התשוקה לאלו גִבעות עולם, לב' נוקבאות, אחת למעלה, בינה, ואחת למטה, נוקבא דז"א, שכל אחת עולם נקראת. ותשוקת כל איברי הגוף, כל הספירות ז"א, באלו שתי אימהות. שיש להם תשוקה לינוק מאמא העליונה, בינה. ותשוקה להתקשר באמא תחתונה, הנוקבא.

ותשוקת כולן אחת היא, משום זה כולן תהיינה לראש יוסף, יסוד, שתתברך מדרגה דצדיק, יסוד, שייקח הכול כראוי.

786. אשריהם הנקראים צדיקים. כי לא נקרא צדיק, אלא מי ששומר אותה מדרגה של אות ברית קודש הזה. אשריהם בעוה"ז ובעוה"ב.