ואף גם זאת, לה' תגמלו זאת

215. ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מְאַסתים. אשריהם ישראל על כל העמים עכו"ם, שאע"פ שהכעיסו לפני אדונם, הקב"ה אינו רוצה לעזוב אותם, שבכל מקום שגלו בין העמים, הקב"ה נמצא עימהם בגלות.

216. ואף גם זאת בהיותם. כמה היא אהבת הקב"ה לישראל, שאע"פ שגרמו להיות בגלות בין העמים, השכינה אינה סרה מהם לעולם. ואין הם לבדם נמצאים בגלות, אלא, ואף גם זאת, השכינה הנקראת זא"ת, נמצאת עימהם. כמ"ש, ואף גם זאת, בהיותם בארץ אויביהם.

217. משל למלך שכעס על בנו, וגזר עליו עונש, שיתרחק ממנו וילך לארץ רחוקה. שמעה המלכה ואמרה, כיוון שבני הולך לארץ רחוקה, והמלך השליך אותו מהיכלו, אני לא אעזוב אותו, או שנינו יחד נחזור להיכל המלך, או שנינו יחד נשב בארץ אחרת. לימים, פקד המלך את המלכה, ולא מצא אותה, כי הלכה עם בנו. אמר, כיוון שהמלכה שם, שניהם ישובו.

218. כך הוא בזמן שיפקוד הקב"ה את השכינה, יפקוד אותה תחילה, ובגללה יפקוד את בניו. כמ"ש, וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל. מי גרם שאני שמעתי נאקתם? כביכול השכינה גרמה, שזכרתי אותה. כמ"ש, ואזכור את בריתי. השכינה, הנקראת ברית. וכתוב, ויזכור אלקים את בריתו. וכשהקב"ה יחזיר את ישראל מהגלות, כתוב, ושָׁב ה' אלקיך את שבותך וריחמך. זוהי השכינה, שעליה כתוב, ושב ה' אלקיך את שבותך וריחמך. ועוד כתוב, רציתָ ה' אַרצך שַׁבתָ שבות יעקב. השכינה, הנקראת ארץ.

219. כתוב, הלהוי"ה תגמלו זאת, הרי אתם, דור עיקש ופתלתול, אתם גרמתם להגלות את זאת בגלות. הלהוי"ה תגמלו זאת? זהו הגמול על מה שעשה עימכם, בכל אלו המעשים שבמצרים, בכל אלו האותות שעשה לכם? זהו הגמול, שאתם משלמים לזא"ת הזו? מי גרם לכם את זה? הוא משום שאתם, עם נבל ולא חכם, שאינכם מסתכלים בכל הטוב שעשה לכם עד עתה.