הרשעים עושים כביכול פגם למעלה

[חייבין כביכול עבדי פגימותא לעילא]

211. כל התיקונים והדברים לקוצרי השדה נמסרו, לאלו שכבר גמרו עבודת הקדושה והטהרה, וכבר זכו לראות פרי עבודתם. הרשעים עושים כביכול פגם למעלה. הפגם הוא כמ"ש, שִׁיחֵת לוֹ לא בניו מוּמָם. שהפגם הוא רק כלפי הבנים, שלא יוכלו לקבל השפע שלהם, משום שכל אלו התיקונים שנתקנו כדי להשפיע לתחתונים, אינם נמצאים כראוי, מחמת מעשיהם של הרשעים. כמ"ש, בניו מומם.

כתוב, ויִלבש צדקה כשִׁריָין. וכתוב, ויִלבש בגדֵי נָקָם תלבושת. וילבש צדקה, בזמן שישראל כשרים. לא זכו, וילבש בגדי נקם. וזהו הפגם שהרשעים עושים בתיקונים העליונים, שכביכול פושט את לבוש הצדקה, ולובש את בגדי נקם.

212. הפגם שהרשעים עושים במעשיהם למעלה, שהאבות, חג"ת, אינם מקבלים הספקה להתברך מאותו שיקוי של הנחל, שפע הבינה. וכש"כ הבנים. כי כיוון שאינם מקבלים השפע בשביל התחתונים, נעשה מום ופגם למטה. פגם למעלה, שאינם מקבלים הברכות. ולמטה, שחסרים מכל, שאין זה נחשב למום כלפי מעלה, אלא כלפי הבנים, ישראל.

213. כל זמן שהרשעים מרובים בעולם, כביכול השם הקדוש אינו מתברך בעולם. וכל זמן שהרשעים אינם מרובים בעולם, השם הקדוש מתברך בעולם. כמ"ש, ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללויה. פסוק זה ממש הוא, כמ"ש, שיחת לו לא בניו מומם. מי גרם למום הזה? כמ"ש, דור עיקש ופתלתול, משום שאלו הרשעים והדור נמצאים כך.

214. משום זה, אחר שאמר משה כל אלו הדברים, והזכיר השם הקדוש כראוי, אמר, ודאי צדיק וישר הוא, שהדבר הוא בתיקונו, אבל, שיחת לו לא בניו מומם, משום שהם דור עיקש ופתלתול. אלא לעצמם עושים הרשעים את זה, שגורמים שיסתלקו הברכות מהעולם.