אות ה' של הִבָּראם
220. כתוב, הלהוי"ה תגמלו זאת. זא"ת, השכינה. אות ה' של המילה, הִבָּראם, קטנה, רומזת למלכות. ה' של הלהוי"ה, גדולה, רומזת לבינה. ה' בכל מקום רומזת על הקב"ה, ונקראת אֵם. אלא ששני עולמות הם, בינה ומלכות, שכתוב עליהם, מן העולם ועד העולם, מבינה למלכות.
וכמ"ש, בשֶׁמן כתית רביעית הַהִין, שפירושו, אשר יסוד דז"א ממשיך השמן מהעולם העליון אל העולם התחתון, מלכות. וכמ"ש, הלהוי"ה תגמלו זאת, שזה כולל ג' מדרגות יחד, שהן העולם העליון, שהוא ה' גדולה של הלהוי"ה, והוי"ה עצמה, ז"א, הממשיך ממנה השפע אל זא"ת, השכינה.
221. הקב"ה לא הסיר אהבתו מישראל. בכל מקום שהם היו, היה הקב"ה ביניהם. כמ"ש, לא מְאַסְתים ולא גְעַלְתים לכַלותם, להפר בריתי איתם. איתם הוא בדיוק, שהקב"ה ביניהם, עימהם. ולא מסתלק מהם לעולם.
222. כתוב, וארד להצילו מיד מצרים. ארד, היה צריך לומר, הרי ו' מיותרת? ו' הופכת העתיד לעבר, כשירד יעקב למצרים, ירד עימו הקב"ה, כדי להציל אותו מיד מצרים. שאם לא היה ביניהם, לא היו יכולים לסבול הגלות. כמ"ש, עימו אנוכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו.
223. בכל מקום שישראל שורים, הקב"ה ביניהם. ובכל מקום שחכמי הדור הולכים, הקב"ה הולך עימהם. כמ"ש, כי מלאכיו יצווה לָך. וכתוב, ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים, ויאמר יעקב כאשר רָאָם, מחנה אלקים זה.
224. כתוב, אלה תולדות השמיים והארץ. השמיים הוא לכלול את הקב"ה, ז"א. והארץ היא לכלול את הקב"ה, המלכות, שנקראת ארץ. וכל מה שלמטה מאצילות, ג' עולמות בי"ע, הם נקראים תולדות השמיים והארץ, שמהם נולדו, מז"א וממלכות.
225. בְּהִבָּראם, בה' בְּרָאם, במלכות. א"כ איך הם תולדות השמיים והארץ, כלומר גם מז"א? הכול דבר אחד הוא. כי כשהשמיים, ז"א, התחברו עם המלכות, אז אות ה', המלכות, הוציאה תולדות, ואלו נקראים תולדות השמיים והארץ.
למה התבאר אשר בהבראם הוא באברהם, שאותיותיהם שוות, ומה עניין אברהם לכאן? הכול דבר אחד הוא, באברהם, חסד דז"א, השמיים, ז"א. כי מחסד מתחיל ז"א להתפשט. שספירה ראשונה של ז"א הוא חסד, ונמצא שהשם אברהם רומז ג"כ על ז"א, כמו השם שמיים. ומה שנאמר בה' בראם, זהו והארץ, מלכות. ונמצא ששמיים וארץ נרמזים באותיות בהבראם. והכול דבר אחד הוא.
226. אלה תולדות השמיים והארץ. עוה"ז נברא בה', המלכות, כמ"ש, בהבראם, בה' בראם. ועוה"ב, בינה, נברא בי', חכמה. כמ"ש, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. שנהר, בינה, יוצא מעדן, חכמה, להשקות את הגן, ז"א.
נהר יוצא מעדן, כולל, את השמיים, ז"א, שנקרא ג"כ נהר. את הגן, כולל, ואת הארץ, מלכות. שז"א יוצא מחו"ב, שנקראים שניהם עדן, ומשקה את המלכות, הגן.
227. כתוב, מעיין גנים באר מים חיים, ונוזלים מן לבנון. מעיין גנים, השמיים, ז"א, נהר, שהוא באר מים חיים. כמ"ש, ויִכְרו שם עבדי יצחק באר. וכתוב, ויעתק משם ויחפור באר אחרת. ונוזלים מן לבנון, מחכמה. שהנוזלים מתעטרים למעלה, בחכמה, ועולים בראש המלך, בג"ר דז"א, כמ"ש, כי גדול מעל שמיים חסדךָ, להיותם נמשכים מחכמה, שמעל ז"א, שמיים.
228. מן לבנון, מחכמה, משם יוצאים הנוזלים, השפע, אל הבינה. ונוזל ונמשך לכל הזוויות, לד' רוחות, חו"ג תו"מ דז"א. עד שאלו המעיינות נוזלים ויורדים להתקבץ אל המקום, שנקרא ים הגדול, המלכות. כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. שנחלי חו"ג תו"מ דז"א הולכים אל המלכות, ים. וכתוב, הַביטו אל צור חוּצַבתֶם, שהוא אברהם, חסד דז"א.
ואחרי, ונוזלים מן לבנון, כתוב, גן נעול אחותי כלה, מלכות, המקבלת הנוזלים מז"א. ממלכות יצאו תולדות לכל העולמות, כמ"ש, בהבראם, בה' בראם, במלכות, באברהם ממש, חסד דז"א, שהם הנוזלים שנמשכים מחכמה עילאה, שנקראת לבנון, אל ז"א, ומז"א אל המלכות, שמהם כל התולדות שבבי"ע. ואפילו ביעקב ממש, ת"ת דז"א, כי ת"ת כולל בתוכו חו"ג. והכול הוא דבר אחד.