חטא עצה"ד
334. ותֵרֶא האישה כי טוב העץ למאכל, וכי תאווה הוא לעיניים. בני אדם אינם יודעים, ואינם מסתכלים, ואינם משגיחים. בשעה שברא הקב"ה את אדם וכיבד אותו בכבוד העליון, ביקש ממנו שיתדבק בו, כדי שיימצא יחיד, ובלב יחיד, ובמקום דבקות יחידה, שלא ישתנה ושלא יתהפך לעולם, ובקשר הזה של אמונה יחידה, שהכול מתקשר בה. כמ"ש, ועץ החיים בתוך הגן. שיהיה דבוק בז"א, עה"ח, שאין בו כפילות של טו"ר.
335. ואח"כ נטו מדרך האמונה, ועזבו האילן היחיד העליון מכל האילנות, עה"ח, ז"א, ובאו להתדבק במקום שמשתנה ומתהפך מאופן לאופן, ומטוב לרע ומרע לטוב, בעצה"ד טו"ר, וירדו מלמעלה למטה, והתדבקו למטה בשינויים רבים. ועזבו את העליון, שהוא אחד ולא משתנה לעולם. כמ"ש, אשר עשה האלקים את האדם ישר, והֵמה ביקשו חשבונות רבים. כלומר, להתדבק בעצה"ד, שיש בו הרבה שינויים. אז התהפך ליבם באותו הצד ממש, שהיו לפעמים לטוב ולפעמים לרע, לפעמים לרחמים ולפעמים לדין. כדָבר שהתדבקו בו. וביקשו חשבונות רבים, והתדבקו בהם.
336. אמר לו הקב"ה, אדם, עזבתָ החיים והתדבקת במוות. חיים, כמ"ש, ועץ החיים בתוך הגן. עץ שנקרא חיים, משום שמי שאוחז בו, אינו טועם טעם מוות לעולם. והתדבקת באילן אחר, הרי המוות הוא כנגדך. כמ"ש, רגליה יורדות מוות. משום זה נגזר עליו ועל כל העולם מוות.
337. אם הוא חטא, למה נגזר מוות על כל העולם? בשעה שאדם קם על רגליו, ראו אותו כל הבריות ויראו מפניו, והיו נמשכים אחריו, כעבדים לפני המלך. והוא אמר להם, בואו נשתחווה ונִכְרָעָה, נִבְרְכָה לפני ה' עושֵׂנו. וכולם באו אחריו. כיוון שראו את אדם משתחווה לעצה"ד ומתדבק בו, כולם נמשכו אחריו. וע"כ גרם מוות לו ולכל העולם.
338. אז השתנה אדם לכמה אופנים, לפעמים לטוב ולפעמים לרע, לפעמים רוגז ולפעמים נחת, לפעמים דין ולפעמים רחמים, לפעמים חיים ולפעמים מוות. ואינו עומד תמיד במעמד אחד מהם. כי עצה"ד גרם לו. וע"כ נקרא להט החרב המתהפכת, מצד זה לצד זה, מטוב לרע, מרחמים לדין, משלום למלחמה. מתהפכת היא לכל צד ונקראת טו"ר. כמ"ש, ומעץ הדעת טוב ורע, לא תאכל ממנו.
339. ומלך העליון, שרחמיו על מעשי ידיו, הוכיח אותו, ואמר לו, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. והוא לא קיבל ממנו, ונמשך אחר אשתו. וגורש לעולם. כי האישה עולה למקום זה ולא יותר. והאישה גרמה מוות לכל.
המלכות בעת שבדינים, נקראת עצה"ד טו"ר, זכה הרי טוב, לא זכה הרי רע. והצטווה שלא ימשוך ממנה החכמה מלמעלה למטה, שאז ימות. אלא אדם יתדבק בעה"ח, שהוא שורשו, ז"א. וחוה תתדבק במלכות מצד הרחמים, הדבוקה בעה"ח. שזהו, כשהחכמה שבה מאירה מלמטה למעלה. כי האישה עולה למקום זה, למלכות הנקראת עצה"ד, אמנם כשהיא דבוקה בז"א היא עה"ח כמוהו. אלא שלקחה ממנו כשהמלכות הייתה בפירוד מז"א, או יותר נכון, כשהמשיכה מלמעלה למטה, נפרדה מז"א, והתהפכה להם למוות, כמ"ש, רגליה יורדות מוות.
340. לעוה"ב כתוב, כי כימֵי העץ ימֵי עַמי. כימי העץ, עה"ח. בו בזמן כתוב, בּילַע המוות לנֶצח, ומָחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים.