אָבֵל מצרים
815. ויבואו עד גורן האטד, ויעש לאביו אֵבֶל שבעת ימים. מה נוגע לנו, שהם באו עד גורן האטד? ומהו הטעם, שמכונה אבלות זו למצרים, כמ"ש, האֵבֶל בגורן האטד, אֵבֶל כבד זה למצרים? הרי אבל ישראל, היה צריך לומר, ומהו הטעם למצרים?
815. כל אותו זמן שהיה יעקב במצרים, התברכה הארץ בשבילו, ונהר הנילוס היה יוצא ומשקה הארץ, ונפסק הרעב בשביל יעקב. ע"כ עשו המצרים אבלות, ומכונה על שמם.
817. מי ימלל גבורות ה', ישמיע כל תהילתו. מי ימלל, כמ"ש, וקטפת מְלִילוֹת, לשון הפרדה וניתוק. גבורות ה', משום שהן רבות, כי כל גזרי דין באים מגבורות ה', קו שמאל. וע"כ אומר, מי ימלל גבורות ה', מי הוא שיבטל ויעביר גזרה אחת, מאלו הגבורות שעשה הקב"ה.
818. מי ימלל ומי ידבר, הכול אחד. ימלל, פירושו ידבר. כי כמה גבורות שאין להן חשבון. כמה בעלי הדין, כמה בעלי מגן, כמה מענישים למְפירֵי חוקים, והדיבור לא יוכל לפרט אותם. וע"כ כתוב, מי ימלל גבורות ה'.
819. ובמה ידועות כל גבורות ה'? בהגדה, שיש בה חכמה, ובחכמה הן ידועות. כי במלל ובדיבור אין מי שיכול לדבר אותן, ולדעת אותן. אבל בהגדה ידועות, כמ"ש, דור לדור ישַׁבַּח מעשיךָ וגבורותיךָ יגידו. שבהגדה, בחכמה, ידועות. אבל גבורתך, גבורה תתאה, גבורה שבנוקבא, ידַבֵּרו, אפשר לדבר אותן. כמ"ש, וגבורתך ידברו.
820. ישמיע כל תהילתו. כי רבים הם הדינים, הניכרים והמתחברים בתהילה. וכמה מחנות מתחברים בה. וע"כ, מי יכול להשמיע כל תהילתו.
821. המצרים, כולם חכמים היו. ומצד הגבורה, קו שמאל, יוצאים כמה צבאות וכמה מחנות, וכמה מדרגות, עד שמגיעות אל המדרגות התחתונות. והמצרים היו מכשפים, והיו חכמים בהם, וידעו הדברים הסתומים שבעולם. והסתכלו, שבזמן שיעקב היה חי בעולם, אין עם שימשול על בניו. וידעו, שהם ישעבדו את ישראל ימים רבים.
822. כיוון שמת יעקב, שמחו, כי עתה יוכלו לשעבד את ישראל. הסתכלו מה שיהיה בסוף, עד שהגיעו לגורן האטד, גזר דין השולט, ראו הגבורות שייצאו עליהם, המכות וקריעת ים סוף. כמו הקוצים שיוצאים לצד זה ולצד זה מהאטד. שהוא כמו היד, שיוצאות ממנה אצבעות לצד זה ולצד זה, וכל אצבע עולה בכמה גבורות, בכמה דינים, בכמה חוקים. אז כמ"ש, ויספדו שם מספד גדול וכבד מאוד, על כן קרא שמה אָבֵל מצרים. אֵבֶל כבד זה למצרים, ולא לאחר.
823. רבי שמעון, כשפירש את הפסוקים של הפרשה, יצאו אז מן המערה, שהיו יושבים בתוכה. אמר, רואה אני שהיום הזה ייפול בית בעיר, וימותו שם שני רומאים מקטרגים על ישראל. אם אני אהיה בעיר, לא ייפול הבית. כי זכותי תגן עליהם. חזרו לתוך המערה, ולא רצה ללכת לעירו, כדי שלא תגן זכותו עליהם, וייפול הבית וייהרגו המקטרגים שם.