רוח שעולה ויורד בכל לילה
[רוחא דסליק ונחית בכל ליליא]
465. אמר משה לאליהו. אליהו, גם סתם בן אדם, המברך ומקדש ומייחד המטרוניתא, כמה מחנות של המטרוניתא עולים עימו, ומחנות של המלך יורדים עליו. וכולם הם לשמור אותו ולהודיע לו לרוח ההוא כמה חידושים ועתידות בחלום של נבואה וכמה נסתרות.
כמו יעקב, שכתוב בו, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. ועל המחנות של המלך והמטרוניתא כתוב, ויקרא שֵׁם המקום ההוא מחניים. אבל המלך והמטרוניתא עצמם, אינם יורדים לשם. משא"כ בעל התשובה, הקב"ה עצמו יורד על הרוח שלו.
466. אמר אליהו למשה, כך הוא. אבל משום שבכל מצווה הייתה ההשתדלות שלך לייחד הקב"ה ושכינתו בכל המחנות שלמעלה ושלמטה, כך הקב"ה ושכינתו וכל המחנות שלו של מעלה ושל מטה, מתייחדים ברוח שלך, בכל מצווה, כבן מלך שאביו ואימו אוהבים אותו ונושקים לו, ובאהבה שלהם אינם מאמינים למחנות שלהם, אלא הם עצמם שומרים אותו.
467. משום שהרוח שלך הוא מצד עמוד אמצעי, ז"א, שהוא אות ו' הכוללת או"א, שהם י"ה. הנפש שלך שהיא בת יחידה מצד אות ה', השכינה התחתונה, מלכות, אינה זזה ממך. וכמו שאו"א שומרים הבן, ז"א, כן שומרים הבת, מלכות, במחנות העליונים, שהם מחניים.
ובמחשבה העליונה, חכמה, מעלים את הרוח שלך. כמו שלומדים, ישראל עלה במחשבה, שהיא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. הרוח שלך עולה במחשבה, כשהוא שלם. וכתוב בו, כל הנשמה תהלל יה. ובנפש, שהיא ה' דהוי"ה, שגם הנפש עולה עם הרוח.
468. כה אמר ה', מארבע רוחות בואי הרוח. שאם כלול מד' רוחות, נקרא רוח הוי"ה. והם רוח הוי"ה, רוח חו"ב, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת השם. ואם הוא שלם בד' אותיות הוי"ה, עולה במחשבה, חכמה, ועילת העילות מעטרת אותו בכתר.
בכל הכבוד הזה, הרוח שלך עולה ויורד בכל לילה. וכל הדברים שהתגלו לך בחסד, עליהם כתוב, ואתם הדבקים בהוי"ה אלקיכם חיים כולכם. אתם ולא אוה"ע. ומשום זה כתוב, זובח לאלוהים יוחרם, כלומר לאלוהים אחרים, לא להוי"ה לבדו.
469. אשרי העם הקדוש, שנקראים צאן של הקב"ה, להקריב עצמם קורבן לפניו, כמ"ש, כי עליך הוֹרַגנו כל היום, נחשבנו כצאן טִבחָה. ומקריבים עצמם כצאן בתענית. כי מיעוט החֵלֶב והדם של התענית הוא חשוב יותר מקורבן של בהמות, שהיו מתמעטים מהם דם וחלב. וכל אלו אֵמוּרים ופְדָרים של הקורבנות, הנשרפים כל הלילה.
470. אשרי אלו שמקריבים הרוחות שלהם קורבנות לפני ה'. ובכל לילה שהרוח שלהם עולה אליו. אם הוא עולה בתורה ובמצווה, בתורה, שהוא עשרת הדיברות שניתנו מאת י' של הוי"ה, שמספר עשרת הדיברות הם מב' אותיות ה' של הוי"ה, שבגי' עשרה. בו' דהוי"ה בשישה חומשי תורה עם ספר בראשית.
חמישה הם שנקראים חמישה חומשי תורה. ושני הפסוקים, ויהי בנסוע הארון, ובנוּחוֹ יאמר שוּבָה ה', מחשיב לסֵפר בפני עצמו. ויש חמישה ספרים משמות והלאה, הספר השישי ספר בראשית נקרא.
ואם הוא עולה במחשבה, שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שבג"ר, שלומדים בו, ישראל עלה במחשבה. עלה לכתר, ששם עילת העילות מופלאה ומכוסה.
471. אשרי מי שעולה במצוות תפילין, שבהם ד' פרשיות, שבהם שם הוי"ה. י' דהוי"ה, קַדֶש לי. ה' דהוי"ה, והיה כי יביאךָ. ו' דהוי"ה, שמע ישראל. ה"ת דהוי"ה, והיה אם שָׁמוֹע. הם במחשבה, בג"ר, בראש. ולקשור המחשבה ביד, השכינה, הנקראת תפילין של יד.
כי השכינה כלולה ממעשה, מדיבור, משש ספירות, וממחשבה. כלולה ממעשה, שהיא אות ה', המלכות שלה. מדיבור, בינה שלה. משש ספירות, ת"ת שלה. וממחשבה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, הוי"ה, שהם י"ד (14) אותיות כחשבון יד, שהם ג"ר שלה.
וי"ד אלו נרמזו בד' פרשיות, ובבית אחד של התפילין של יד, ובב' רצועות. הרי שבעה. וב' אותיות ש', שבימין ובשמאל של הבית של תפילין, הם תשעה. ועם הקשר של הרצועה הם עשרה. ועם ד' פרשיות שבתפילין של יד הם י"ד. שמשום זה נקראת השכינה יד הוי"ה.
472. בידךָ אפקיד רוחי. הרוח נפקד אצלה להוי"ה, והקב"ה יורד אליו לקבל אותו אצל השכינה. ושומרים אותו הקב"ה ושכינתו. וגרם זה, מי שבכל מצווה מעלה השכינה אל הקב"ה.
473. שבעים מילים שבמזמור, יַעַנךָ ה' ביום צרה, הרומזים על שבעים קולות שנותנת האישה הכורעת ללדת, שבעים קולות שנותנת השכינה, מהצער של ישראל לפני הגאולה. שאז הוא יום צרה. ולמה צועקת? אלא ודאי, יש בישראל בעלי תורה ומלכים מצד איילת השחר, השכינה. והן שתי מדרגות, בוקר ושחר. ועליהם כתוב, נעימוֹת בימינךָ נֶצח. בוקר של אברהם, חסד, זה עולה יותר ביום הגאולה עצמו. אבל שחר, נצח, הוא מוקדם ליום הגאולה, שהשכינה נקראת מצידו איילת השחר.
474. ומשום זה, למנצ"ח, הכתוב לפני הפסוק, יענך ה' ביום צרה. יש שֵם נצ"ח, ויש שֵם ל"מ. כי למנצח הוא אותיות ל"מ נצ"ח. נצח, ע"ש שליטת השחר, שהוא נצח. ל"מ בגי' שבעים, שבעים הקולות שצועקת איילת השחר על בניה, שהתחזקה עליהם החשכה בגלות, חשכת השחר, שבשבעים השנים האחרונות.
בזמן ההוא יתקיים בישראל הכתוב, כמו הרה תקריב ללדת תָחיל תזעק בחבָלֶיה, כן היינו מִפָּניך ה'. וע"כ, כיוון שהשכינה מצטערת עימנו, נקווה לך ה' אלקינו, שתגאל אותנו.