ב"ה יום א' שמות תפר"ח
לידי"נ [ידיד נפש] מה"ר... נ"י [נרו יאיר]
היום קבלתי מכתבך, עם כל הַנֵי הָרְפַּתְקָאִי דְּעָדוּ עִלָוָךְ [ההרפתקאות האלו שקרו לך], ומה שכתבת מִלֵּיל ד' וַיְחִי: "אשר אם היה האור מקיף לכל גופך אז כבר היית מוּצָל מכל מלחמותיך". עכ"ל [עד כאן לשונך].
הנה לפי זה נראה, שעדיין לא נבלע באבריך, את אשר אמרתי לך בְּטֶרֶם נסיעתך. "כי אין ישועה אחרת זולת הַשָּׂגַת התורה, ואשר כל מרכבת הס"א [הסטרא אחרא], אינו אלא לְהָשְׁטוֹת האדם בענינים אחרים, בכדי למנוע הֵימֶנּוּ האמת הזה", שה"ע [שהוא עניין] גָּלוּת מִצְרָיִם בְּחוֹמֶר וּבִלְבֵנִים וכו', וְהִתְפָּאֲרוּת מַלְכָּם: "לִי יְאוֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי".
וראה מש"כ [מה שכתוב] בפרשה זו: "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל הָהָר הַזֶּה", פי' [פירוש], שהשי"ת ברצונו לְאַמֵּת לו את המעמד הקדוש שזכה אז, (כמו שמפורש בכתובים) הֶאֶמִית לו "בָּאוֹת הַזֶה", ששוב יזכה בלי ספק "לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם" עש"ה [עיין שם היטב]. והבן זה היטב, שאפי' [שאפילו] למשה שהי' [שיהיה] פְּנֵי השי"ת מִתְגַּלֶּה אליו בתכלית הבהירות, עד כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹקִים מ"מ [מכל מקום] היה צריך להבטחת התורה, דְאִי לַאו הָכִי [שאם לא כך], ודאי לא היה השי"ת הֶבֵּט אותו, והבן זה.
וז"ש [וזה שכתוב] "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" וכו'. פי' [פירוש], "בָּקְשׁוּ אֶת ה' בְּהִמָּצְאוֹ", דְהָיְינוּ, במקום שנמצא, ולא תכשלו בהס"א [בְּהַסטרא אחרא], הַמָּטַה תמיד את האדם לְבַקֵּשֶׁהוּ ית', במקום שלא נמצא. ונמצא מְפַזֶּרֶת יגיעתו של אדם לָרִיק וּלְבַטָּלָה, וע"כ [ועל כן] מזהיר הנביא "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ". דְהָיְינוּ, בִּמְקוֹם תּוֹרָה, ולא בְּמָקוֹם שאין שָׁם תורה, כי לא נִמְצָא כלל וכלל שָׁמָּה.
ואומר עוד "קְרָאוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" פי' [פירוש], בו בשעה שהשי"ת מאיר פניו עליכם, היא העת לקרוא אותו, כלומר, להגות ולעיין בְּרָזֵי [בסודות] ובטעמי תורה שהיא הקריאה. כנ"ל, אוּלַי יִתְעַשֵּׁת ה' וְיִפְתַח לבו של אדם לִזְכּוֹת בברכת התורה. והבן זה מאד ומאד. כי ז"ס [זה סוד] "קב"ה אוֹרָיְיתָא וְיִשְׂרָאֵל חָד הוּא", ובזה תוכל להתבונן גם בענין הצורך שהיה לו להשי"ת תיכף במעמד הנבואה הראשונה למשה רבנו ע"ה [עליו השלום], להבטיחהו נאמנה בָּאוֹת הזה של קבלת התורה כנ"ל [כנזכר לעיל] דו"ק וְתִשְׁכַּח [התבונן היטב ותמצא].
וזה שיעור הכתוב: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה', וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קוֹדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה" וכו'.
אִיתָא [מובא] אשר בטרם יציאת האדם מִמְּעִי אמו משביעין אותו: "אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, הֱיֵה בְּעֵינֵיךָ כְּרָשָׁע" והענין צריך פירוש: כי כבר אמרו ז"ל: תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ", ומכל שכן כל העולם עֵדָיו שצדיק הוא, יחזיק את עצמו לרשע, אֶתְמָהָא, ועוד צריך להבין הלשון "הֱיֵה בְּעֵינֵיךָ כְּרָשָׁע", שמשמע, אבל בלבו יוכל לֵידַע האמת שהוא צדיק.
והענין שיש ב' עבודות: א' בְּלִבָּא, ב' בְּמוֹחָא. כלומר, לְהַפֵּךְ הַכְּלִי קבלה שבשניהם ע"מ [על מנת] להשפיע כנודע.
והנה בעת וברגע שאדם מטהר הַכְּלִי קבלה דבחי' [דְבחינת] לִיבָּא, תיכף ראוי לאורו ית', ההולך ושופע תמיד ואינו נפסק. ואור זה נקרא נפש, ע"ש [על שם] גילוי הנפישה בכל האברים.
וז"ש [וזה שאומר] הכתוב: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם וכו'", פי' [פירוש] שיהיה לו קומה לַנִּצְחִיּוּת, ולא יחזור ויפול. והיינו דוקא "אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי", כלומר, אחר שפנה אליו השי"ת, וקרבהו מעט, צריך מאד להתחזק, ולקחת את האור הזה, לעיון התורה, למצוא רַזֵיהָ ולהרבות הכרתו בהשי"ת, אשר ה"ס [הוא סוד] הַגְבָּהָת עֵיְינִין דְשְכִינְתָּא קַדִישָּׁא [הגבהת העיניים של השכינה הקדושה], עד"ש [על דרך שכתוב], "כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה", ואם האדם אינו שָּׂם לבו לְהַגְבִּיהַּ הָעֵיְינִין [העיניים]. נמצא שֶׁנּוֹשֵׂא אור הנפש לשוא בלא תועלת. ועוד גרוע מזה, "נִשְׁבַּע לְמִרְמָה".
כי בעת הלידה השביעו אותו "ואפילו כל העולם כולו אומרים לו צדיק אתה", פי' [פירוש], אפילו יִזְכֶּה לאור הנפש אשר כל אברים וגידין דְעוֹלָם קטן שלו, מרגישין שצדיק גמור הוא, ומוטל בגן עדן, מ"מ [מכל מקום] לא יתן שום אמון בזה, בטרם שֶׁמַּגְבִּיהַּ עֵיְינִין דִּקְדוּשָּׁה.
וז"ס [וזה סוד] "מִי יַעֲלֶה" "וּמִי יָקוּם", היינו דוקא "נְקִי כַפַּיִם", כלומר, שזכה לְנַקּוֹת ב' בחינות קבלה שלו, דְמוֹחָא, וּדְלִיבָּא "וּבַר לֵבָב" היינו שזכה להשיג טעמי תורה וכל סודותיה כמ"ש [כמו שכתוב] "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וכו' אֵין עוֹד", "אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי". כלומר, שהבין איך לעבוד וּלְשַׁמֵּשׁ באור הנפש שהאיר לו השי"ת. "וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה". אלא הִגְבִּיהַּ הָעֵיְינִין כנ"ל; ודו"ק היטב בכל האמור פה כי היא העצה הישרה האמיתית שלא לְהִלָּכֵד בעצת הס"א [הסטרא אחרא] ההולכת וּמָשֶׁטֵת תמיד לדרוש ה' במקום שלא נמצא. כנ"ל. וע"כ [ועל כן] צריך בכל יום להזכיר את עצמו בזה. וד"ל [ודי למבין].
ומה אעשה לך אם לא תחשיב את דברי כראוי. ועל כן אתה מפזר כוחות בְּחִנָּם, והלואי תשמע אותי מעכשיו, כי דברי תמיד בְּלֹא תּוֹסִיף ולא תִּגְרַע, וע"כ עדיין עומדים ומחכים אחר לֵב שׁוֹמֵעַ וּמִי יִתֵּן!
והנה דברי אלו נאמרים בְּעִתָּם כי עבודה המדויקת הנזכרת, מסוגלת ביותר בימים אלו שנקראים בספרים תקון "שׁוֹבָבִי"ם תָּ"ת" [פרשות שְׁמוֹת וָאֵרָא בֹּא בְּשָׁלַח יִתְרוֹ מִשְׁפָּטִים תְּרוּמָה תְּצַוֶּה].
ואגלה לך ענין זה, כי בספרים נמצא אך רמזים בלתי מובנים כלל ועיקר לההמון, אמנם סימנו "שׁוֹבָבִי"ם תָּ"ת", "ת"ת ר"ת תלמוד תורה, ואין תקון אחר זולת "ת"ת". וְ"מָאן דְלֹא יָדָע צִיווּיָה דְמָארֵי" [ומי שלא ידע מצוות אדונו] וכו'.
והענין ע"ד [על דרך] הנ"ל, כי אור העליון המתקרב אל האדם לְהָטוֹתוֹ לִתְחִיָּה נק' [נקרא] נפש, ע"ש [על שם] קבלת בחי' [בחינת] נפישה באברים כל חד [אחד] לשיעורו בְּעִתּוֹ, אבל אין לו זְכוּת קיום כלל בלי רוח, דְהָיְינוּ הַשָּׂגַת התורה כנ"ל.
וע"כ נקרא אדם זה "שוֹבָב", כמו נער קטן הנותן שתי ידיו בְּשַׂק מלא דִינָרִין, ומפזז ומכרכר, ואינו יודע מה לעשות בַּדִּינָרִין הללו, כי אינו יודע בְּצוּרְתָא דְזוּזֵי [בצורת הזוזים], וּבְטוּב מֵקָּח וּמִמְכָּר. ונמצא מי שנותן מתנה שַׂק דִינָרִין לנער קטן, אינו עושה לו בזה טובה, אלא אדרבה הוא מְשׁוֹבֵב וּמְשַׁגֵּעַ אותו ביותר, וזה שיעור הכתוב "נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב", וכו'. כלומר, באם השי"ת אינו נותן הרוח, אלא נפש לבד, נמצא שהוא מְשׁוֹבֵב וּמְשַׁגֵּעַ אותו, אבל "מתוך שלא לשמה בא לשמה", כנודע, והיינו, דְקָמְסַיֵּים [שֶׁמְּסַיֵּם הפסוק] "לְמַעַן שְׁמו" פירוש, שמתוך זה יזכה לשמה. והבן.
וזה שאמר "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים" וכו', היינו, אותם שעוד לא זכו לרוח. שה"ע [שהוא עניין] הַשָּׂגַת התורה כנ"ל, וכמו שדברתי אתך טרם נסיעתך, שהוא ענין קליפת פרעה מלך מצרים, שהיתה קליפה קשה כזו, ששום עֶבֶד לא היה יכול לברוח ממצרים מפני האורות שהי' [שהיה] ברשותם לִיתֵן לכל אלה שנפלו ברשותם, עד שלא היה יכול לפרוש מהם. בסו"ה [בסוד הכתוב]. "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי", כמו שֶׁפֵּרָשְׁתִּי לך בעודך פֹּה. ... אשר ע"כ בפרשת שְׁמוֹת, מתחיל השעבוד מגלות מצרים ומסתיים לא לפני פרשת יִתְרוֹ בקבלת התורה. בסו"ה [בסוד הכתוב] "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל הָהָר הַזֶּה" כמו שפירשתי לעיל.
ולפיכך מְסוּגָּל מְאֹד לכל אדם הרוצה להשלים את הַחֵפֶץ הנדרש הימנו, שבאלו הַסִדְרוֹת "שובבי"ם תְּרוּמָה תְּצַוֶּה" יפשפש במעשיו ויתקן דרכיו לקבלת התורה.. .. וכל נצוצי אור נפשו שֶׁנִּשְׁבּוּ בקליפת מצרים, יקבץ אותם למקום תורה ובגעגועים ובכסופים גדולים. ובלימוד בְּשֵׂכֶל החיצוני על דרך "כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה", כנודע, עד שנזכה שיפתח לבנו בתורתו ובעמקי סודותיו ונזכה לקבלת התורה כמפורש בפרשת יִתְרוֹ, והמשך הַסִּדְרוֹת מִשְׁפָּטִים תְּרוּמָה תְּצַוֶּה ה"ע [הוא עניין] שֶׁמּוֹרָה מְעֲשִׂיָית העגל ושבירת הלוחות.
והנה בספרים מרומז תקון שובבי"ם על ענין הוצאת שז"ל [שכבת זרע לבטלה] הנקרא קֶרִי כֹּל, אמנם הוא ענין אחד: ע"ד [על דרך] שפירשתי, שמי שלא טיהר את הַכְּלֵי קבלה דבחי' [דְבחינת] לִבָּא, בהכרח שגם כְּלֵי קבלה דְמוֹחָא מטונפים הם, ואמונתו פגומה, כי לא יכול להאמין מה שאין עיניו רואות וכו'.
עד"ז [על דרך זה] ממש, מי שֶׁכְּלֵי קבלה דְלִבָּא מטונפים, בהכרח שמהרהר איזה פעם ביום, יבוא לידי קֶרִי בלילה.
גם יחד עם זה ממש, בהכרח שיבוא לו מחשבה של מִינוּת ח"ו הנק' [הנקרא] "בַּחֲמַת קֶרִי" כי כְּלֵי קבלה דְּלִבָּא, וּכְלֵי קבלה דְּמוֹחָא עולים ממש בְּקָנֶה אֶחָד, שאז "צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ", ונמצא כל אורות שקבל נופלים ברשת הס"א [הסטרא אחרא] ודו"ק בזה! כי קִצַרְתִּי, וכ"ז [וכל זה] נמשך ר"ל [רַחְמָנָא לִיצְלַן] עד שזוכים להמשיך רוח עם הנפש היינו קבלת התורה.
לא אוכל להמשיך בזה עוד וכבר בא הָעֵת שתקח דְּבָרַי אל לבך אולי יִתְעַשֵּׁת ה' לָנוּ וְיֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם עד אשר חֵפֶץ ה' בְּיָדְךָ נַצְלִיחַ...
יהודה ליב