ב"ה א' נח תפר"ח לונדון יצ"ו
כבוד ידי"נ מוהר"ר [ידיד נצח מורינו הרב]... נ"י [נרו יאיר] לעד ולנצח.
...אמנם כן, הֲסִיבּוֹתֶם לי עבודה רבה בענין הפירוד והשנאה אשר נזרע וגדל ביניכם, בְּשִׁיעוּר אשר לא שִׁעַרְתִּי מראש, כי כל אחד מהתלמידים שיחי' [שיחיו] נֶצַח, הוא כמו אֵבָר שלי עצמי, והנה אין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי, וע"כ [ועל כן], אני מוכרח להתחיל ולזכך את עצמי, כמו תינוק שנולד, עד שאזכה לעשות שלום בין התלמידים שיחי' [שיחיו] נֶצַח.
והאמת אכתוב לכם כי קויתי בטרם נסיעתי מביתי, אשר כל הגדיים שהנחתי אזכה בשובי לביתי לראות אותם תיישים, אשר ע"כ לקחתי על עצמי, כּוּלֵי הָאי טִלְטוּלָא דְגָבְרָא [כל אלה טלטולי הגבר], וטרדות עצומות, אשר מעודי לא טעמתי אותם, גם אפס קְצֵיהֶם. ובגלל הדבר הזה זכיתי באמת לישועה גדולה ונפלאה בעד כולכם, ונפתחו שערי שמים עלינו בעז"ה [בעזרת השם].
אולם הפירוד והשנאה, שאין להם שום שורש, זולת בקליפות ושמרי הקליפות המה הי' [היו] בעכרנו ועשו הפרעות על דרכינו כי דרך שָׁם מצאו הקליפות מקום להתגנב בגופות, ולעקם את הצינורות הַקְּדוֹשִׁים.
לְמוֹתָר לפרש לכם גודל הגעגועים והצער, אשר הֲסִיבּוֹתֶם לי בדבר הזה. אודה ולא אבוש, שעד עתה לא הבנתי את נ"ע [נשמתו עדן] ענין האר"י ז"ל, אשר הצטער כל כך מסיבת המחלוקת שנעשה בין החבריא שלו עד נכ"י [נראה כתב יד] ח"י. עתה ראיתי "כי אין חכם כבעל הנסיון" וד"ל [ודי למבין].. אמנם אקוה לתקן הכל בעזה"י [בעזרת השם יתברך] בשובי לביתי עצהיו"ט [על צד היותר טוב].
הנביא שואל ומשיב "וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלוֹקֶיךָ, והדברים עמוקים מאד מי יִמְצָאֵם.
והענין שֶאִיתָא [שמובא] בזוהר: "ג' עֲלְמִין [שלשה עולמות] לו לקב"ה וכו' וז"ס [וזה סוד] קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ, שסובב על ג' עלמין הנ"ל [הנזכר לעיל] אשר בכל אחד ואחד מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", פי' עד"ה [פירוש על דרך הכתוב]: "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ" וכתוב "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק", ונודע שצדק הוא נעשה לך אֱלֹהוּת, כמו דְּבַר אלקות וד"ל [ודי למבין] וכו'.
יהודה ליב