שלהבת תחת כנפי התרנגול

[שלהובא תחות גדפוי דתינגולא]

394. התורה, שלומדים אותה בלילה, היא יותר צחה מהתורה, שלומדים אותה ביום, משום שצחוּת התושב"כ היא בתשבע"פ, שהיא המלכות הנקראת לילה. ותשבע"פ, המלכות, שולטת בלילה ומתעוררת יותר מאשר ביום. ובזמן שהמלכות שולטת, אז היא הצחות שבתורה.

395. ולא אמר, איה אלוהָ עושָיי, נותן זמירות בלילה. כשמתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, שלהבת אחת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא דופק בכנפיו וקורא. והשלהבת ההיא כשמגיעה אליו ומתעוררת כנגדו, מביט בה ומזדעזע וקורא, שמביט ומסתכל בשביל כבוד אדוניו, לעשות רצונו, וקורא לבני אדם לקום ולעבוד להקב"ה.

396. וע"כ נקרא שֶׂכְוִי, מלשון הבָּטה. ונקרא גֶבר, משום שמתעורר בשלהבת הגבורה, ובצד הגבורה בא לעורר בעולם. אז אלו בני האמונה עומדים, ונותנים גבורה וכוח לכנ"י, המלכות. וזה נקרא רינה של התורה. ועל זה שקם בחצות לילה, זכה דוד במלכות, הוא ובניו לעולמים ולדורי דורות.

397. וכשהתרנגול קורא, ובני אדם ישנים במיטותיהם ואינם מתעוררים, קורא התרנגול, מכה בכנפיו ואומר, אוי לפלוני, מגודף מאדונו, עזוב מאדונו, שלא התעורר רוחו ולא הביט לכבוד המלך.

398. כשהאיר היום, כרוז קורא עליו ואומר: ולא אמר, איה אלוהָ עושָיי, נותן זמירות בלילה, כדי לעזור לו באלו התשבחות, שיהיה הכול בעזרה אחת. המלכות נותנת זמירות בלילה, לז"א, כדי לעזור לאדם, שיתעורר גם הוא באלו התשבחות. וכשהאדם משבח ועוסק בתורה, היא מעלה מ"ן, ועוזר את המלכות, ונמצאים שניהם בעזרה אחת.

מהו עושיי? אלא בשעה שאדם קם בחצות לילה, ועוסק ברינה של תורה, כי רינה של תורה אינה נקראת אלא בלילה, כשהוא נמצא בעסק התורה. כשהאיר היום, הקב"ה וכנ"י מתקנים אותו בחוט אחד של חסד, שניצל מכל, ולהאיר אותו בין העליונים והתחתונים.

399. איה אלוה עושָׂיי. עושה לי, היה צריך לכתוב. מהו עושָׂיי? אלא בשעה שקם בחצות לילה ועוסק בתורה, כשהאיר היום, מתעורר אברהם בחוט של חסד שלו. והקב"ה וכנ"י מתקנים אותו, ועושים אותו בכל יום ברייה חדשה, כמ"ש, אלוה עושיי.

400. אלוה הוא אותיות א"ל ו"ה. א"ל זה אברהם, שכתוב בו, האל הגדול. ו' זה הקב"ה, ז"א. האות ה' זו כנ"י, מלכות. וזהו אלוה. שרומז, לחסד ולז"א ולמלכות. והם עושים את האדם ומתקנים אותו בכל יום. וע"כ כתוב, עושיי, כמ"ש, יִשמח ישראל בעושָׂיו, שסובב על הקב"ה.