והורידו לָאיש מִנְחה

25. באר זו נקראת מִנְחה, כמ"ש, והורידו לָאיש מנחה, המלכות. שהפירוש הוא, תְחברו מנחה, המלכות, בבעלה, ז"א, שגרמתם שז"א יסתלק ממנה, כשמכרו והורידו אותו צדיק, יוסף, למצרים. שעל זה כתוב, והורידו לאיש מנחה, שתתקנו זה, ותחברו המנחה, מלכות, לאיש, ז"א.

26. וזוהי תשבע"פ, המלכות, ונקראת באר, כמ"ש, הואיל משה ביאר את התורה. ויש בה שישה סדרים, שישה סדרי משנה, כנגד חג"ת נה"י דמלכות. משום זה מי שיתעסק בה, יתעלה שש מדרגות חג"ת נה"י.

27. כמ"ש, וממִדבר מתָנה. מדבר, כמ"ש, ומִדְבּרֵךְ נָאוֶוה, שהוא דברי תורה. מתנה, גורם בתורתו שהצדיק, יסוד, ייתן לו מתנה.

וממתנה נחליאל, הנחלים העליונים נו"ה.

ומנחליאל בָּמות, זוהי התעלות אל המקום שהמלך שורה, ת"ת.

ומבמות הגיא אשר בשדה מואב, זהו יצחק היושב באותו שדה, כמ"ש, וייצא יצחק לשׂוחַ בשדה. ומאותו שדה, שהוא גבורה, התעורר עליהם הדין עד שישבו בגיא, בשפלות.

ראש הפסגה, זהו אברהם, חסד, ראש העולם. אלו הן שש מדרגות, שהעוסק בתורה מתעלה בהן.

28. כשירד יוסף למצרים, ראה יעקב בחכמה, ורמז להם, שיורידו למצרים את המנחה, המלכות, שתגן עליהם בגלות. וע"כ אמר, והורידו לאיש מנחה. ובמנחה זו כלולים ו"ק חג"ת נה"י, כמ"ש, מעט צוֹרי ומעט דבש, נְכׂאת ולוט, בוטנים ושקדים.

29. מהו הטעם שכתוב, מעט צורי ומעט דבש? כשמעשיהם של בני אדם אינם ישרים למעלה, אז נחלש צד הימין, חסד, והשמאל שולט. וע"כ מעט צורי ומעט דבש, זהו תמר, שיש בו זכר ונקבה, והסתלק הזכר מהנוקבא, שאין ייחוד ז"א ומלכות שלם. ע"כ לא היה אז אלא מעט דבש.

נְכׂאת, כמ"ש, וַיַרְאֵם את בית נְכוֹתו, שפירושו אוצר. הרי יש כאן שלושה דברים, צורי דבש נכאת. ועם לוט בוטנים שקדים, הן שש מדרגות, הכלולות במנחה זו.

30. ועכ"ז, אע"פ שהמנחה, המלכות, ירדה למצרים, בא מעט צורי, משום שיושבת בגלות. וכשתעשו מנחה זו, אז כתוב, ואֵל שד"י ייתן לכם רחמים לפני האיש. אל, אברהם, חסד. שד"י, יצחק, גבורה. ייתן לכם רחמים, יעקב, ת"ת. לפני האיש, יוסף, יסוד.

כל אלו המדרגות יתחברו. ואני, כאשר שָׁכוֹלתי שָׁכָלתי. שכולתי במקדש ראשון. שכלתי במקדש שני. ולא אֶשְׁכַּל עוד. וכל זה בעוון מכירת אותו צדיק ירדו למצרים.

31. י"ב שנים ישב אותו צדיק, יוסף, בבית האסורים, משום זה י"ב השבטים הם בגלות אדום. משום מאה ברכות שמנעו מהמלכות בכל יום.

32. ושנה אחת לבד ישב בבית פוטיפר, כמ"ש, ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה. בבית, זהו מחצית השנה, אשר קור יורד לעולם, ויושבים בבית. ובשדה, זהו מחצית השנה, שאדם יושב בעבודה בשדה.

נשארו י"ב שנים, שישב בבור בבית האסורים. לכן עורר הקב"ה על י"ב השבטים את הבור של אותו נחש, גלות עשיו. ועל זה כתוב, והורידו לאיש מנחה.

ובסוף הגלות, שנותנים מנחה, שמתקנים המלכות, שנקראת מנחה, שתהיה מזדווגת עם ז"א, מתקיים בהם הכתוב, והֵביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לה'.

33. מנחה זו נקראת ארץ ישראל. ארץ מלכות. ישראל ז"א. וארץ ישראל, מורה שהמלכות בזיווג עם ז"א. ומשתבחת בשבעה פירות עליונים שיש בה, חג"ת נהי"מ, כשהיא בחיבור עם ז"א למעלה, וע"כ ציווה אותם הקב"ה, כשיבואו לארץ הקדושה יתחברו אישה בבעלה, מלכות בז"א.

34. כתוב, ולקחתָ מראשית כל פרי האדמה. אדמה אותיות אד"ם ה'. אדם, יעקב, ז"א. כשהתחברה בו אמא עילאה, בינה, הנקראת ה"ר דהוי"ה, ומעטירה אותו במוחין, אז האילן הגדול, ז"א, נותן פרי. ונקרא בשלמות אדמה. וזהו פרי האדמה.

35. כתוב, ושׂמתָ בטנא, במלכות, הנקראת טנא, שבא לה אור מז"א, ושׂם בה האור העליון, הבא אליו מראשית, מחכמה. ואז, והלכת אל המקום, אל המלכות.

הפרי של אדם שלמעלה, של ז"א, הוא יוסף, צדיק, יסוד דז"א, שהוא פרי מעה"ח, מז"א. והפרי ההוא יתחבר בטנא, מלכות. ואם לא תלך עם הפרי הזה, יסוד, הישמר מללכת למקום המלכות, שלא תשרוף אותך בלהבותיה.

36. כך אמר יעקב לבניו, הישמרו מרדת למצרים, אם לא תורידו לאיש ההוא מנחה. וכאשר תורידו, תִתְרצו יחד, וכל העולם יהיה בשמחה.

37. וכתוב, ויכינו את המנחה עד בוא יוסף. כי מנחה, המלכות, נתקנה בי"ב (12) עמודים שלה, י"ב שבטים שבמלכות, עד שבא בעלה ז"א, להתחבר בה בצהריים. ובעת ההיא הם יאכלו שם לחם, וסם חיים יתעורר עליהם.

38. כתוב, קוּמָה ה', אֵל נְשָׂא ידך, זהו להגביר הימין על השמאל, כמ"ש, נשאתי את ידי, שהוא ימין עליון, שנקרא אל. שהרמתי הדגל למעלה. ועל זה כתוב, ובאתָ אל הכוהן, צד ימין שהתעורר בעולם, חסד, ויקבל ממך המנחה ההיא, ויקבל אותה בימין, חסד.

39. וע"כ כתוב, לך ה' הגדוּלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד. יש גדולה וגבורה במלכות, משום שכתוב, כי כל בשמיים ובארץ. אשר היסוד, שנקרא כל, מחבר שמיים וארץ, ז"א ומלכות, והתחבר בארץ ראשית הפרי הזה, יסוד, וכל הספירות, שהן הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד.

40. וע"כ כתוב, שׂאו ידיכם קודש, שפירושו, קבלו אותה המנחה הנקראת ידכם הימנית, ותישאו אותה אל המקום שנקרא קודש, או"א, שבת, שאז עולה המלכות לאו"א. תישאו אותה אליו.

ואז, ובָרכו את ה'. והיא מתברכת מכל ע"י הכוהן, חסד דז"א, המתלבש בבד, יסוד דז"א, הענף של האילן העליון, הנקרא חכמה עליונה. כי כשז"א ומלכות מלבישים לאו"א, לחכמה עליונה, נמצא יסוד דז"א, ענף לחכמה עליונה, כי חכמה עליונה מתלבשת בו. ומהענף, יסוד, יוצאות כל הברכות שבעולם.

41. והחשבון של כׂהן הוא ע"ה (75). ע"ב (72) הם כנגד ע"ב צדדים הרשומים בחסד, כי חסד הוא בחשבון ע"ב. ושלוש שנשארו עד ע"ה, הן כנגד שלוש מדרגות עליונות חב"ד, שהכוהן, חסד דז"א, מתלבש בהם. והכוהן אינו צריך להפסיק בין אותו הלבוש העליון, חב"ד, שהתלבש בו, כדי שלא להראות פירוד במקום עליון. ואז מתברכים עליונים ותחתונים על ידו.

42. אם לא אותה המנחה, המלכות, שהורידו עימהם למצרים, ויעקב ביקש עליהם רחמים, לא היו יוצאים ממצרים. כמ"ש, ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה. האלקים, אמא עילאה, בינה. מן העבודה, מנחה, שהיא מלכות, עבודה, והיא מתפללת על בניה, כמ"ש, ואני תפילה. ונקראת עבודה, משום שהיא גן עדן, וצריכים לעבוד אותה.

43. המלכות, שנקראת עבודה, היא קיום העולם. ועל שלושה דברים העולם עומד, על התורה, יעקב, ת"ת. על העבודה, תשבע"פ, המלכות. ועל גמילות חסדים, אברהם, חסד. עבודה היא יצחק, גבורה. והכול אחד, כי המלכות נאחזת בגבורה.

44. כשכוהן, חסד דז"א, התעורר לעבודה הזו, המלכות, אז יורד לחם מהשמיים, ז"א, לארץ, מלכות, וזן ליושביה, לעולמות התחתונים.

לחם, זהו לחם שעלה למעלה, שז"א המשפיע את הלחם, עלה לאו"א, והמלכות לישסו"ת, ומזונות תלויים בהשפעת מזלא, דיקנא דא"א, ואו"א במזלא התכללו. ומשם יורד מזון בשבת. כיוון שהוא קיום שלמעלה, מזון המקיים את העליונים, כי הוא עוה"ב, בינה, ועוה"ב מוציא האור למעלה במקומה.

45. וע"כ כתוב, היום לא תמצאוהו בשדה. משום שביום הזה מקבל השדה, המלכות, שיקוי לעצמה, שמשום זה עלתה לבינה, ואינה נמצאת במקומה עצמה. אבל לעוה"ב, במקום בינה, תמצאו יו"ט הזה, שהוא השדה, המאיר באור השמש, ז"א, העומד אז במקום או"א, ומשפיע לה.

46. השבת הזה נקרא כל, יסוד, אשר כל הוא בחשבון חמישים, משום שעל ידו נפתחים חמישים שערי בינה, ומתעורר להשפיע אותם למלכות. וכאשר כׂל הזה התעורר אל הכלה, כי בשעה שהמלכות מקבלת חמישים שערי בינה מכל, יסוד דז"א, היא נקראת כלה, שהיא ג"כ בחשבון חמישים, אלא בתוספת ה', הרומזת על המלכות, שהיא ה'. אז אמא עליונה, בינה, מלבישה אותו גבורות עליונות, ומתעוררים הרחמים בעולם. והתיקון העליון נתקן.

47. מלכות היא האַפִּרְיון, כמ"ש, אפריון עשה לו המלך שלמה. והוא התיקונים של העולם, מלכות. עמודיו עשה כסף, אברהם, חסד. רפידתו זהב, יצחק, גבורה. מֶרְכָּבו ארגמן, יעקב, אשר כלול משני הצדדים חו"ג, הרוכב על הכיסא, הנקרא אהבה קטנה, מלכות, אהבת דודים שמשמאל, כמ"ש, תוכו רצוף אהבה.

48. תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים. אהבה רבה, אהבת חסד, שמימין, אהבה פנימית. מבנות ירושלים, כאשר התקינו את המנחה, מלכות, שאז מאיר לה השמש.

49. כתוב, ויכינו את המנחה, כדי שהשמש, ז"א, יאיר לה. אז, ויישא מַשְׂאות מאֵת פניו, שחָלק להם חלקיהם. ונתן להם מאת פניו, מהכיסא, שבו מזון לכל, הבינה.

50. וַתֵרֶב מַשְׂאַת בנימין ממשאות כולם חמש יָדוֹת. משום שהשכינה בחלקו. ממשאות כולם חמש יָדוֹת. כלומר, ה"ת דהוי"ה, כלה, כאשר כל, היסוד, התחבר עימה, אינם מתיישבים אלא בחלקו של בנימין, כי בנימין הוא יסוד דמלכות. וע"כ קיבל חמש ידות כשקיבל בחלקו אותה הה', הנקראת מנחה, המלכות. ואת כל חמישים הברכות הבאות מכל אל הכלה, קיבל בנימין, היסוד שלה, מפני שהוא הקטן מכולם. הרומז על המלכות, שהיא קטנה.

51. מַשְׂאות כל השבטים הם עשרה. כתוב, ותֵרֶב מַשׂאַת בנימין, שהתרבה ה"פ עשרה, שכל ספירה שבחג"ת נ"ה דמלכות נכללה מעשרה, והן החמישים. והכול היה בגלל אותה ה' ששָׁרתה בחלקו. בגלל שמלכות קטנה והוא קטן, רצתה בו, לשים משכנה עימו, שקטן רומז על מלכות.

52. על זה כתוב, הֱביאני המלך חדריו נגילה ונִשמחה בךְ. זהו בנימין, שאמר כך, שיוסף הביא אותו בחדרו. נגילה ונשמחה, אגילה, בלשון יחיד, היה צריך לומר, מהו נגילה? כל השבטים הביא אותם בחדרו בשביל בנימין. ע"כ אומר בלשון רבים.

בךְ, זהו כלל התורה, שהצטרפה מכ"ב (22) אותיות, והמילה בך רומזת על כ"ב, שהתקיימה כשיוסף שמר אות ברית הקודש. נזכירה דודיך מיַין, כי כתוב, וישתו ויִשְׁכְּרו עימו.