בחבלי אדם אֶמְשְׁכֵם בעבותות אהבה
53. ע"כ כתוב, מושְׁכֵני, אחריך נרוצה. כי יוסף משך אחָיו שם. כמ"ש, בחבלי אדם אֶמְשְׁכֵם בעבותות אהבה. זוהי אהבה, חסד דז"א, שירדה עימהם לדוּר שם, ושמחו שם במלך העליון, ז"א, שהתחבר שם עם יוסף, משום ששמר את ברית הקודש, שניתנה לשמונה ימים.
54. וע"כ כתוב, מֵישָׁרים אֲהֵבוךָ. מישרים, כמ"ש, אתה כוננת מֵישרים משפט וצדקה, שהם ז"א משפט, ומלכות צדקה. אלו נקראים מישרים, כמ"ש, צדיק וישר הוא. ונכלל הזכר עם הנוקבא, שמשפט, ז"א, נכלל עם צדק, מלכות, והצדקה התעוררה בכל העולמות. וע"כ מישרים אהבוך ודאי.
55. כתוב, וישראל אהב את יוסף מכל בניו. ישראל, היה צריך לכתוב, מהו, וישראל עם ו'? כדי לכלול עימו השכינה, האוהבת את יוסף, וע"כ כתובה ו' יתֵרה. כעין זה, והוי"ה עם ו', פירושו ז"א ובית דינו, המלכות.
56. כל השבטים הודו לו, על שאהוב לאביו ולאימו. ובירכו לו ברכות כל העולמות, שיתיישב במקומו כראוי.
57. ומאין לנו שאפילו אחיו אהבו אותו? כי כתוב, על כן עלָמות אֲהֵבוךָ. עלמות, כמ"ש, עומד על שני עשר בקר. שהים, המלכות, עומד על י"ב בקר, י"ב שבטים עליונים שבמלכות, שמשם שורש י"ב שבטי ישראל. והשבטים נקראים עלמות, משום שהם בעולם הנוקבא, המלכות.
58. אחר שהסתלק יוסף למעלה, כתוב, שחורה אני ונאווה בנות ירושלים, כאוהלֵי קֵדָר כיריעות ש_מה. שחורה, משום שהגלות התחזקה עליהם. ועכ"ז, ונאווה, משום שלא התערבו במצרים. כאוהלי קדר, נשחרתי ביניהם, שגזרו עליי כמה גזרות רעות. ועכ"ז אני יפה כיריעות שלמה במע"ט, משום ששבטי יה באו למצרים, ושבטי יה יצאו משם, שלא השתנו.
59. אל תִראוני שאני שחרחורת, זהו משום ששְׁזָפַתְני השמש. כי השמש, ז"א, הסתלק. וכל זה בני אימי גרמו לי. אלו הם בניו של יעקב, שמכרו את יוסף כאן. והם גרמו לי ולשכינה, שגלתה עימי כאן.
60. ועל זה כתוב, וייאנחו בני ישראל מן העבודה. כשראו את העבודה הקשה, עד שהייתה נזכרת להם הברית העליונה, ואמא עילאה, בינה, התעוררה ברחמים על בניה. כמ"ש, ותעל שוועתם אל האלקים, זוהי אמא עילאה, שכל החירות בידיה, ופתחה לישראל הפתחים העליונים, חמישים שערים, והוציאה אותם משם. ואמא תחתונה, מלכות, התמלאה רחמים עליהם. ומשה יצא לעולם, ממונה, ואב, לרעות את ישראל בתורה.