שירת הבאר
13. כתוב, באר חפָרוּהָ שׂרים. או"א הנקראים שרים, הולידו את הבאר, המלכות, כמ"ש, וייבֶן ה' אלקים את הצלע, או"א שבנו את המלכות. כָּרוּהָ נדיבי העם, האבות. כרוה, כמ"ש, וָאֶכְּרֶהָ לי בחמישה עשר כסף. אלה האבות, חג"ת. וזרע ישראל, שהתחברו במלכות, בט"ו (15) בניסן, ביציאת מצרים, והתעוררה עליהם יד רמה, הנקראת כסף, ימין המלך, חסד.
14. כָּרוּהָ נדיבי העם בִּמְחוקק במשענותם. כלומר, שע"י משה, המְחוקֵק, התחברה המלכות בי"ב שבטים, שהם בניה, השורים סביב לה. כשישראל עוסקים בתורה, שניתנה ע"י המְחוקֵק, אז י"ב עמודים שלמעלה, י"ב השבטים העליונים, סומכים את השכינה. וע"כ כתוב, במשענותם, כי המלכות נשענת עליהם.
15. י"ב שערים יש לבאר הקדושה הזו, לעיר הקדושה ירושלים, המלכות, ומהשערים האלו יוצאות לעולם י"ב מתנות עליונות: טובה שמחה ברכה שלום עזרה כפרה תורה חכמה חיים רצון עושר כבוד. וכל שבט מי"ב השבטים ינק לו מתנה עליונה.
16. וכתוב, באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם, ומִמִדבר מַתָנה. מדבר, דיבורי התורה, מהמדבר הזה באה להם מתנה עליונה, באותו זמן שאינם פוסקים מלסמוך אותה, ע"י עסק התורה.
17. כשאדם נושא אישה, הוא מתדבק בשכינה, כי מטרם שנשא אישה אין השכינה שורה עליו, כי אין השכינה שורה על מקום פגום. וכשהשכינה אינה שורה עליו, היא מונעת ממנו י"ב מתנות עליונות.
18. לכן כל השרוי בלי אישה, שרוי בלי טובה, כמ"ש, לא טוב היות האדם לבדו. ושרוי בלי שמחה, כמ"ש, ושמחתָ אתה וביתך.
ושרוי בלי ברכה, כמ"ש, להניח ברכה אל ביתךָ. ובלי שלום, כמ"ש, וידעתָ כי שָׁלום אוהלך. ובלי עזרה, כמ"ש, אעשה לו עזר כנגדו. ובלי כפרה, כמ"ש, וכיפר בעדו ובעד ביתו.
ובלי תורה, כמ"ש, האם אין עֶזְרתי בי ותושייה נדחָה ממני. ובלי חכמה, כמ"ש, חַכְמות נשים בנתה ביתה. ובלי חיים, כמ"ש, רְאֵה חיים עם אישה אשר אהבת. ובלי רצון, כמ"ש, מצא אישה מצא טוב ויָפֶק רצון מה'. ובלי עושר, כמ"ש, בָּטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. ובלי כבוד, כמ"ש, אשת חן תתמוך כבוד.
19. משום שאשת חיל, המלכות, נקראת יִראת ה', כמ"ש, יִראת ה' טהורה. כשאדם נושא אישה, נפתחים כל י"ב השערים להוסיף ברכות על ראשו, משום שיושב בסתר המלכות, ונשלם כעין של מעלה.
20. ועל זה כתוב, ממדבר מתנה, שמעסק התורה זוכים לי"ב מתנות. וממתנה נחליאל, שנחלי שפע של אל נמשכים אליו. ומנחליאל בָּמות, הִתְעלוּת. שמתעלה ויושב ברום העולם ועוסק בדברים עליונים שבתורה.
21. ומבָּמות הגיא אשר בשדה מואב, ראש הפסגה, ונשקפה על פני הישימון. כשאדם מתדבק בתורה ויושב ברום העולם, צריך להשפיל עצמו, כדי שהיצה"ר, המקטרג עליו, לא ישלוט בו, להסיר אותו מהדרך. וע"כ כתוב, ומבמות הגיא אשר בשדה מואב.
מחמת ההתעלות הגדולה הוא צריך לעשות עצמו שפל כגיא, כדי שייפרד ממנו אותו שיושב בשדה מואב, ודאי, היצה"ר שנקרא לוט, ושוכן במואב, משום שדבקותו הראשונה, להוציא פירות של מעשים רעים בעולם, הייתה במואב. כמ"ש, ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב.
22. ואם אדם נפרד ממנו, עולה להיות ראש, ולשכון בפסגה, במלכות. ונשקפה, שההסתכלות שלמעלה היא בו. על פני הישימון, זהו עוה"ב, בינה, שנקרא ישימון, שמסתכל בפסגה הזו, העיר הקדושה ירושלים, המלכות. כי הבינה מסתכלת, כלומר משפיעה, במלכות.
23. כשישראל חזרו בתשובה, והעלו את הבאר, המלכות, למעלה, היא ניתנה להם במתנה. ועל זה כתוב, וממדבר, מתשובה, מתנה. וכשחוזרים לדרך רע, אז, ומבמות הגיא, כמ"ש, ונשב בגיא מול בית פְּעוֹר. על עוון זה ישבו למטה בגיא. אשר בשדה מואב, משום שהצד של מואב גרם להם עוון זה.
24. ואחר שקיבלו את עונשם עלו לראש, והרימו דגליהם על הכול, כמ"ש, ויהי אחרי המגפה ויאמר ה' אל משה ואל אלעזר בן אהרון הכוהן לאמור, שְׂאוּ את ראש. להרים דגליהם על הכול.