הכנפיים

464. מהרקיע הזה ולמטה תלויים אלו הכינויים לכסות בהם השם הקדוש. מהרקיע הזה ולמעלה אין תלויים כינויים, משום שהכינויים מאירים בהארת החכמה, ומהרקיע ולמעלה שולטים חסדים מכוסים מחכמה. כמ"ש, ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אישה אל אחותה. כדי לכסות בהם אלו הַסְתרים העליונים שבסודות השמות הקדושים.

465. כנפיים הן כיסויים לכסות בסתר את השמות. ולעת"ל לא יתכסה השם הקדוש, וכל צדיקי האמת יידעו את ה' בגלוי, ולא מתוך כינויים. כמ"ש, ולא ייכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך.

ב' בחינות בכינויים, הנקראים כנפיים:

א. שמכסים על השמות, שממעיטים אורותיהם ע"י הדינים שבהם.

ב. שמגדילים את אורותיהם ומגלים את הארת החכמה.

וכנפיים הן כיסויים לכסות בסתר את השמות, כי מבחינת הדינים שבהם הם ממעיטים את האורות שבשמות, והם מכסים ומעלימים אותם. ולעת"ל לא יתכסה השם הקדוש, שאז לא יהיה שום מיעוט בשמות מחמת הכינויים, וכל צדיקי האמת יידעו את ה' בגלוי, ולא מתוך כינויים.

כי לא ישמשו אז בכינויים לגילוי השמות הקדושים, כי יתבטלו כל הדינים שבהם, והשמות הקדושים יתגלו בעצמם, בלי עזרת הכינויים והדינים שבהם. כמ"ש, ולא ייכנף עוד מוריך. כי יתבטלו הכנפיים.

466. כתוב, לְאיש שתיים מְכַסות לָהֵנָה, ולאיש שתיים מכסות להנה את גוויותיהם. שתי כנפיים לכל אחד להתכסות בהן. לאותו שבימין, יש לו אחד דימין ואחד דשמאל. ואותו של שמאל, יש לו אחד דשמאל ואחד דימין. וכן כולם כלולים אלו באלו להתכסות בהן.

467. ולאיש שתיים מכסות להנה את גוויותיהם. גוויותיהם, הם הסודות שבפנים הכנפיים, שהכנפיים הן הכינויים, וגוויותיהם הם השמות הקדושים, אל אלקים הוי"ה. שמהם הגוף של החיות. שעליהם מלבישים הכנפיים, הכינויים. כי הגוף של החיות הוא חג"ת, ג' השמות. והכנפיים הם הכינויים. ועכ"ז אלו כעין אלו, הכנפיים בחסדים מכוסים, כמו הגוף שלהן. כמ"ש, ואשמע את קול כנפיהם כקול: אל אלקים הוי"ה. אשר כנפיהם הן הכינויים של השמות האלו, והם: גדול, גיבור, נורא.

גדול, כינוי של אל. גיבור, כינוי של אלקים. נורא, כינוי של הוי"ה. וקול כנפיהם, שהוא גדול גיבור ונורא, שווה לג' שמות, אל אלקים הוי"ה, הגוף של החיות. אבל זה בסודות למעלה, מרקיע ולמעלה, ששם הוא להסתיר הכול בגניזה, ששם שולטים החסדים המכוסים מחכמה. וע"כ גם הכינויים נמצאים בחסדים מכוסים כמו השמות.

אבל למטה עומדות הכנפיים במראֶה, בהארת החכמה. לא בכל קומת החכמה אלא בשיעור 500 פרסאות, שהם חג"ת נ"ה, שכל אחת במאה מדרגות. אבל ג"ר דחכמה חסרות בהן, כי נגנזו ע"י הקו האמצעי. והן הכנפיים המאירות במראה.

468. כאן יש חמישה קולות, כנגד חמשת העליונים הסתומים מחכמה. כמ"ש, ואשמע את קול כנפיהם, כקול מים רבים, כקול שד"י בלכתם, קול המולה, כקול מחנה.

קול כנפיהם, הם ג' כינויים, גדול גיבור ונורא. כקול מים רבים, כי באלו הכינויים יש שֵׁם אחד, שמאותו השם שמהשמות האלו שמבפנים. והוא השם אל. כי שם זה הולך בפנימיות אלו הכינויים, הכנפיים. וזהו שם כשם של מים רבים, כי מים רבים הם חסד המכונה מים, והשם של החסד הוא אל. ומכאן התפשט השם הזה לתחתונים, לכינויים המאירים מחזה ולמטה.

469. כקול שד"י, השם אלקים. כי בשם הזה מכונים גם התחתונים, כי הדיינים נקראים ג"כ אלקים. ונֶחתם בתחתונים, אלקי, כמ"ש, אלקי אברהם ואלקי נָחוֹר. וע"כ הוא מרומז ג"כ בכתוב, כקול שד"י, שהוא היסוד.

קול המולה, זה השם שנקרא אלוה. ושֵׁם זה נבנה בב"ד שלמטה במקום שהזכות שורה בו, במלכות, ולא מצד החוב שבדין שבה, אלא מצד הזכות שבדין שבה. כקול מחנה, זהו השם שיעקב שורה בו, השם של הקו האמצעי. שכתוב בו, מחנה אלקים זה.

470. כי הקול שיעקב שורה בו, הקו האמצעי, הכנפיים מכסות גוף אחד, הכולל ימין ושמאל, להפריד המחלוקת שבין ימין ושמאל, כדי לגלות החכמה מתוך הדעת, ולחבר גוף אחד כאן, וגוף אחד כאן. כמ"ש, לְאיש שתיים חוֹברות איש, שמחברים איש, הגוף, כדי להמשיך הדעת ולהפריד המחלוקת זה מזה.

לפיכך נקרא הקול שיעקב שורה בו, בשם קול מחנה, משום שקול יעקב, קו האמצעי, מפריד בין ימין ושמאל, הדבקים במחלוקת זה בזה, ומחבר אותם זה בזה להיות אחד. שע"י שמפריד ביניהם, שקו ימין יאיר מלמעלה למטה, וקו שמאל יאיר מלמטה למעלה, ע"י זה יכול לחבר אותם לגוף אחד.

471. ושתי כנפיים אחרות מכסות את הגוף. וכולן חקוקות ומפותחות באותיות השם הקדוש של מ"ב (42) אותיות, תחת שתי אבנים, למעלה ולמטה, כדי לדעת את הקב"ה בשמו ובכבודו להיות אחד.

יש ל"ב (32) נתיבות החכמה, כ"ב (22) אותיות דז"א וע"ס דישסו"ת, שע"י שניהם ביחד מתגלה החכמה. כלומר, ע"י עליית ז"א להכריע בימין ובשמאל דישסו"ת, מתגלה החכמה. וזה נבחן להארת ו"ק דבינה. כי ישסו"ת הם ו"ק דבינה.

ויש שם מ"ב אותיות, זהו כשבנוסף על ל"ב נתיבות החכמה, מתגלים ע"ס החסדים דאו"א, אוירא דכיא. ועשר עם ל"ב הם מ"ב. ואז מאירים ג"ר דבינה. ולפיכך השם מ"ב מאיר בראש ז"א, משום שמקבל אותם מג"ר דבינה, או"א עילאין, שהם ראש. ול"ב נתיבות החכמה מאירים בו"ק דז"א, להיותם מתקבלים מישסו"ת, ו"ק דבינה, שהם גוף.

אמנם גם הגוף דז"א, חג"ת נה"י, נחלק לג"ר וו"ק, חג"ת מחזה ולמעלה, ג"ר דגוף. נה"י מחזה ולמטה, ו"ק דגוף. ונמצא שנה"י דז"א, ו"ק, מקבלים הארת חכמה מישסו"ת, מו"ק דבינה, ל"ב נתיבות החכמה. חג"ת דז"א מקבלים מע"ס דחסדים דאו"א, בנוסף על ל"ב דישסו"ת, השם מ"ב.

לפיכך בחג"ת דז"א שולטות מ"ב אותיות, החסדים דאו"א עילאין, והארת החכמה מכוסה בהם. ובנה"י דז"א מאירה החכמה דישסו"ת בל"ב נתיבות החכמה.

ואין לשאול, האם מכיוון שחג"ת דז"א מקבלים מע"ס דחסדים דאו"א עילאין, לא היה צריך לכנות אותם עשר אותיות ולא מ"ב אותיות. כי מטרם שז"א מקבל ל"ב נתיבות החכמה מישסו"ת, נבחנים החסדים שבו לו"ק בלי ראש, ולא יוכל לקבל מאו"א החסדים דאוירא דכיא, ג"ר, ועדיפות מחכמה. אלא א"כ מקבל תחילה ל"ב נתיבות החכמה מישסו"ת, וכיוון שנשלם בחכמה, יכול לעלות עוד ולקבל החסדים דאו"א, ג"ר וראש.

נמצא שאי אפשר לקבל עשר דאו"א, אלא א"כ יש לו מכבר ל"ב דישסו"ת, ע"כ נקראות העשר דאו"א בשם מ"ב אותיות. אמנם אם הוא מקבל העשר דאו"א, הן שולטות על ל"ב דישסו"ת, להיותן ג"ר. וע"כ החכמה מתכסה בחג"ת דז"א. ובכל מקום שהשם מ"ב מאיר שם, החכמה מתכסה.

ושתי כנפיים אחרות מכסות את הגוף. וכולן חקוקות ומפותחות באותיות השם הקדוש של מ"ב אותיות, שכל הכיסויים האמורים חקוקים ומפותחים ע"י השם מ"ב אותיות. שהם ע"ס דחסדים דאו"א, הכוללות בתוכן ל"ב נתיבות החכמה.

שֵׁם מ"ב מאיר תחת שתי אבנים, למעלה ולמטה, שהאבן שלמעלה היא בינה, והאבן שלמטה היא מלכות. כי הבינה היא הכיסא העליון, שחגת"ם, החיות דז"א, נושאות אותו. שבהן מאיר השם מ"ב אותיות. והאבן שלמטה, מלכות, היא הכיסא התחתון, שהחיות דמלכות נושאות אותו.

וגם בחיות אלו, מאיר השם מ"ב, כמו בחיות דז"א, שהשם הזה מכסה על החכמה. כמ"ש, ושתיים מכסות את גוויותיהם, שמכסות הארת החכמה שבגוף החיות, בכוח השם מ"ב שמאיר בהן. כדי להכיר את הקב"ה בשמו ובכבודו, המלכות הנקראת שם וכבוד, להיות אחד, בהארה אחת. כי כמו שהשם מ"ב מכסה החכמה בחיות דז"א, כך מכסה החכמה בחיות דמלכות.

472. מ"ח (48) מרכבות המכוסות בעצמן, מכוסות מצד האדם היושב על הכיסא, ז"א, במ"ח אותיות. ומאתיים אחרות חקוקות בעצמן, וביחד הן רמ"ח (248), כנגד רמ"ח איברי הגוף, כולן שולטות על הכיסא למטה, המלכות, כחשבון רמ"ח מצוות עשה שבתורה, שהן זָכוֹר.

473. האדם היושב על הכיסא, לקח כל רמ"ח מצוות אלו וכל הסודות האלו של רמ"ח איברי הגוף, והושיב את סודם לתוך הכיסא הקדוש, ובהם התעלה הכיסא בשס"ה (365) מצוות אחרות, של לא תעשה, שהן שָמוֹר.

רמ"ח מצוות עשה ממשיכות חסדים מכוסים, מפני שהן באות מחג"ת דז"א, שהם חסדים מכוסים. ונחלקות לפי ג' הקווים שבז"א, אשר ב"ס חו"ג, ב' קווים ימין ושמאל, הנמשכים לו מבינה, הם מאתיים, כי ספירות הבינה הן מאות. וספירת ת"ת, הקו האמצעי, ז"א עצמו, המתקן ב' הקווים דבינה, נבחן למ"ח (48), כי יש בו י"ב (12) צירופי הוי"ה, שבכל אחד ד' אותיות, והם מ"ח.

ומכאן יצא המספר רמ"ח, מאתיים מחו"ג ומ"ח מת"ת. ומכונים ג"כ רמ"ח איברי הגוף, כי ז"א נקרא גוף, שעיקרו ג"ס חג"ת, שבהם רמ"ח בחינות.

מ"ח מרכבות, שהחכמה מכוסה ונעלמת בהן, מכוסות מצד האדם היושב על הכיסא, ז"א, הקו האמצעי, ובו שולטים חסדים מכוסים, במ"ח אותיות, מי"ב צירופי הוי"ה, שבקו האמצעי. ומאתיים אחרות חקוקות בעצמן, חו"ג, ב' קווים שז"א לוקח מבינה, כל אחד מאה, והם מאתיים. וביחד רמ"ח, כנגד רמ"ח איברי הגוף.

כולן שולטות על הכיסא למטה, שרמ"ח בחינות חסדים מכוסים שבחג"ת דז"א, שולטות על המלכות, שנקראת כיסא, למעט ג"ר דחכמה שבמלכות, שלא תאיר אלא מלמטה למעלה, ו"ק דחכמה. ובעת הזיווג שולטות עליה לגמרי, שמחזירות את המלכות להיות חסדים מכוסים, כמו רמ"ח דז"א. כחשבון רמ"ח מצוות עשה שבתורה, שהן זכור, כי ז"א זכור והמלכות שמור. ורמ"ח מצוות עשה להמשיך חסדים מכוסים הן מז"א, זכור.

שס"ה לא תעשה, הם שס"ה תיקונים להעלים ג"ר דחכמה דשמאל, המאירים מלמעלה למטה, ולהמשיך הארת החכמה בעלייה מלמטה למעלה, ו"ק דחכמה. ולפיכך שס"ה לא תעשה הן בשמור, במלכות, או מחזה ולמטה דז"א, ששם מקום הארת החכמה מלמעלה למטה, כי גם מחזה ולמטה דז"א נבחן למלכות, כי הם מתלבשים במלכות.

ולפיכך הם במספר שס"ה, כי שלוש ספירות וחצי, שהן חצי ת"ת ונה"י, יש מחזה ולמטה, שכל אחת מאה, והם ש"נ (350) בחינות. ולהיותן תיקון החכמה ג"ר, י"ה, ע"כ התווסף עליהן 15 שבגי' י"ה והן שס"ה בחינות. אמנם כל כוחם של שס"ה תיקונים אלו להעלים החכמה שמלמעלה למטה, ולהמשיך אותה רק בדרך עלייה, בא מחג"ת דז"א, ששם הקו האמצעי הפועל כל אלה, וכן החסדים המרובים.

האדם היושב על הכיסא, לקח כל רמ"ח מצוות עשה, לכל הסודות האלו של רמ"ח איברי הגוף, והושיב את סודם לתוך הכיסא הקדוש, שמושיב הארתם בתוך המלכות הנקראת כיסא. ובהם, בהארת רמ"ח החסדים שהכיסא מקבל, מתעלה הכיסא למעלה, בשס"ה מצוות. שהארת הכיסא, המלכות, מתקנת להאיר בדרך עלייה, מלמטה למעלה, בשס"ה דרכים ותיקונים, שס"ה מצוות לא תעשה, שהן שמור.

רמ"ח מצוות עשה, שהם חסדים מכוסים, מקומן בחג"ת, גוף החיות, המקבלים מחג"ת דז"א, שהם חסדים מכוסים. וע"כ הן זכור, ז"א. ושס"ה מצוות לא תעשה, בהארת חכמה, מקומן במלכות, כי אין הארת החכמה מגולה אלא במלכות, או בתנהי"מ שמחזה ולמטה דז"א, השייכים למלכות. ע"כ הן שמור, מלכות.

ונאמר בזוהר בכמה מקומות, ששס"ה הן בג"ר ורמ"ח בו"ק. כי שְׁמי עם י"ה הם בגי' שס"ה. זִכְרי עם ו"ה הם בגי' רמ"ח. הרי ששס"ה הוא י"ה, ג"ר, ורמ"ח הם ו"ה, ו"ק. אלא שס"ה לָאוִים הם תיקוני החכמה, ג"ר, ע"כ הם י"ה. ורמ"ח תיקוני החסדים, ז"א, הם ו"ה. אמנם מקום הארתם הוא בהיפוך. שרמ"ח, שהם חסדים מכוסים, מאירים בחג"ת, שהוא ז"א וג"ר דגוף. ושס"ה, שהם תיקוני חכמה, מאירים בתנה"י דז"א ובמלכות, שהם ו"ק דגוף.

474. הכיסא העליון, בינה, הוציא תרי"ג (613) אורות מתוך מעיין אחד גנוז, שנגנז השולט עליו. המעיין ההוא אין מי שיודע אותו, ואין מי שיסתכל בו. עליו כתוב, ונעלמה מעֵינֵי כל חי, ומֵעוף השמיים נסתָרה.

כי כל הגורם והמתקן את ג' הקווים, הוא המסך דחיריק של הקו האמצעי, שממעט ג"ר דחכמה ומייחד הימין והשמאל המגלים החסדים ברמ"ח והחכמה בשס"ה. והמסך הזה שואב כוחו ממלכות דמדה"ד, הנגנזת באמא עילאה.

475. כתוב, שש מעלות לכיסא, שהם חג"ת, ונה"י הכלולים בחג"ת, והם מחזה ולמעלה. שישה צדדים למטה במלכות, בכיסא התחתון, כעין שישה צדדים שלמעלה בבינה, בכיסא העליון. כי יש שש מעלות לכיסא העליון, חג"ת דז"א, ונה"י הכלולים בחג"ת, ושש מעלות לכיסא התחתון, חג"ת החיות שבמלכות ונה"י הכלולים בחג"ת אלו.

אלו ואלו אינן יכולות להסתכל לדעת את כבוד הכיסא השורה עליהן. כש"כ את מי ששורה על הכיסא, שעל הכיסא העליון שורה חכמה, ועל הכיסא התחתון שורה ז"א. כולן באימה וביראה עומדות תחת הכיסא. נושאות עליהן הכיסא ואינן יודעות לאיזה מקום מתחברים הגופים. כמ"ש, חוברות אישה אל אחותה כנפיהם. כדי להעלות את הכיסא. ואז כל הכינויים המכסים את שמות הקודש, שולטים על שמותיהם, והקב"ה נקרא בכינוי.

גופי החיות הנושאות את הכיסא, הם גופי החיות הנושאות את הכיסא העליון, בינה, שהם חג"ת דז"א, והם גופי החיות הנושאות את הכיסא התחתון, מלכות. הן כולן בחסדים מכוסים מחכמה. ורק ברגלי החיות, תנה"י, או בכנפיהם, שהן ג"כ תנה"י, בהן מתגלה החכמה. ואע"פ שאנו אומרים, שגופי החיות הם חג"ת, עכ"ז נה"י כלולים בהם, והם ו"ס חג"ת נה"י, אלא שהן כולן למעלה מחזה, וע"כ הן כולן בחסדים מכוסים.

שש מעלות לכיסא העליון, חג"ת נה"י שבחג"ת, חיות דז"א. ושש מעלות לכיסא התחתון, חג"ת נה"י שבחג"ת, החיות דמלכות.

אלו ואלו אינן יכולות להסתכל לדעת את כבוד הכיסא השורה עליהן. כש"כ את מי ששורה על הכיסא, מפני שהן בחסדים מכוסים מחכמה. כולן באימה וביראה מלגלות החכמה, מפני שחג"ת הם ג"ר דגוף, ואם הייתה החכמה מתגלה בהם, היו מתגלות הג"ר דחכמה, אשר המסך דחיריק דקו אמצעי מטיל אימה שלא לגלות אותם. והנה ימין ושמאל דגוף כשמתחברים לגוף אחד, הן מגלות החכמה, כמ"ש, לאיש שתיים חוברות איש.

ואינן יודעות לאיזה מקום מתחברים הגופים, שהחיות אינן יודעות לחבר הגופים ולגלות החכמה, כמ"ש, חוברות אישה אל אחותה כנפיהם, כדי להעלות את הכיסא, כי רק הכנפיים מתחברות אישה אל אחותה, כדי שהחכמה תאיר בדרך עלייה, שהם כינויים ולא שמות הקודש. אבל הגופות, השמות הקדושים, אינם יודעים לחבר אותם ולגלות חכמה. מפני שגופי החיות הם בחסדים מכוסים.

ובזמן הארת החכמה, נמצאים הכינויים המגלים חכמה, שולטים על השמות הקדושים, שבחסדים מכוסים, שההנהגה היא ע"פ הכינויים, ולא ע"פ השמות הקדושים. ובזמן הארת החכמה נקרא הקב"ה בכינוי ולא בשם, משום שאז הכינויים שולטים ופועלים, ולא השמות הקדושים.

476. וכשהכיסא עומד בכינוי של שמחה, אחר שהכיסא קיבל הכינוי המגלה החכמה, כלומר שבאה המלכות, הכיסא, לזיווג עם ז"א, שאז היא חוזרת לחסדים מכוסים כמו ז"א, ולפיכך החיות מַרפות כנפיהן אז, שאינן שולטות עוד באלו הכינויים והכנפיים המגלות חכמה.

והשמחה שלהם באותו זמן הזיווג היא, שהכינויים האלו, כמ"ש, תְרַפֶּינה כנפיהן, שלא ישלטו לגלות החכמה, כדי שלא יפריעו את הזיווג דז"א ומלכות. כי אז נקרא הקב"ה בשמות הקדושים האחרים העליונים. כי השמות הקדושים פועלים אז, ולא הכינויים.

477. בעומדם תרפינה כנפיהן. בעומדם על קיומם, שאינן נוסעות לגלות חכמה, כי החכמה מתגלה רק בנסיעה, בהופעת ג' קווים בזה אחר זה. אלא שעומדים ושמחים משמחת הקדושה, ומאירים מאור החסדים שלוקחים מהכיסא, מהמלכות, שהיא אז בזיווג עם ז"א. וע"כ תרפינה כנפיהן. ושולטים השמות העליונים הקדושים, אל אלקים הוי"ה, שהקב"ה נקרא אז בהם ולא בכינויים.