הן עוד היום גדול

184. הן עוד היום גדול לא עת הֵיאָסֵף המקנה, הַשקו הצאן ולכו רְעו. כשישראל יתעוררו בתשובה לפני הקב"ה, בזכות התורה ישובו לארץ הקדושה, ויתקבצו מהגלות.

כי ודאי יום אחד תהיה גלות לישראל ולא יותר, יומו של הקב"ה, שהוא אלף שנים, האלף החמישי, כמ"ש, נתנני שוממה כל היום דָוָוה.

ואם לא ישובו, אז יאמר הקב"ה, הן עוד היום גדול לא עת היאסף המקנה, בלא זכות ובלי מע"ט. אבל רפואה אחת יש לכם, השקו הצאן, עסקו בתורה, שתהיינה מושקות ממימי התורה. ולכו רעו, ותלכו למקום המנוחה, למקום טוב וחמדה של נחלתכם.

185. הן עוד היום גדול. זה היום שנקרא יום מהומה ומבוסה ומבוכה, אשר ביום ההוא נחרב ביהמ"ק וישראל נפלו בגלות. ומשום המעשים הרעים שעושים ישראל, היום ההוא נמשך וגדל. כמ"ש, הן עוד היום גדול לא עת היאסף המקנה, משום שהם מאריכים ליום ההוא של הגלות. השקו הצאן, בדברי תורה, כי בזכות התורה ייצאו ישראל מהגלות.

186. ישראל אומרים, לא נוכל עד אשר ייאספו כל העדרים. עד אשר ייאספו כל שאר הימים העליונים, הספירות הקדושות. וכתוב, וגָללו את האבן מעל פי הבאר. וגללו דין קשה שבאותו יום השולט על פי הבאר, שמשום זה נמצאת הבאר, המלכות, עימנו בגלות. וכשתתגלה הבאר, ואותה אבן, דין הקשה, לא תשלוט עליה, מיד כתוב, והִשקִינו הצאן.

187. ועתיד הקב"ה באחרית הימים להחזיר את ישראל לארץ הקדושה, ולקבץ אותם מהגלות.

סוף הימים, אותה שהיא אחרית הימים, מלכות, סוף כל הספירות, הנקראות ימים. באחרית הימים הזו סובלים ישראל גלות. כמ"ש, בַּצַר לךָ ומְצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים. וכתוב, וקראת אתכם הרעה באחרית הימים. באחרית הימים הוא בדיוק, כי זוהי כנ"י, המלכות שבגלות.

ועם אחרית הימים הזו מקבלים עונש בגלות. ובזו יעשה הקב"ה נקמות לישראל תמיד. כמ"ש, אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. ובכל מקום שכתוב אחרית הימים, זוהי המלכות. והקב"ה עתיד להשיב אותה למקומה. כמ"ש, והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים. וזוהי שנקראת יום, היום האחרון. כי כל ספירה נקראת יום.

188. וכשהתחיל הצל להיעשות בתחילת היום האחר, אחר האלף החמישי, כמו שבזמן שנחרב ביהמ"ק, שהיה נוטה הצל להיאסף, כמ"ש, אוי לנו כי פנה היום כי יינטו צִלְלי ערב. כלומר, כמו שהחורבן היה בזמן שהתחיל הצל להיאסף, כך תהיה הגאולה בזמן שיתחיל הצל לצאת. שבזמן שיהיה יום וצל, הוא סוף הגלות.

והשיעור של הצל הזה הוא שש קְמָצים וחצי. קמצים היא מידה, שנקראת קומץ, ושש קמצים וחצי היא מידת גודלו של אדם, איש בין אנשים, אדם בינוני. והזיכרון של עניין זה בין החברים, הוא בכתוב, כי תְמוֹל אנחנו ולא נדע, כי צל ימֵינו עלֵי ארץ. כי תמול אנחנו, בגלות. ולא היינו יודעים, כי צל ימינו עלי ארץ. שהקב"ה רוצה להשרות אותם צל ויום, עלי ארץ.

כל השלמות באה מכוח הייחוד של קו ימין עם קו שמאל, שאז גם המלכות, הנמשכת מקו שמאל, מזדווגת עם ז"א, ימין, ומקבלת ממנו בשביל ישראל כל טוב. וכן כל החורבן בא מצד פירוד קו השמאל מקו הימין, שאז גם המלכות נפרדת מז"א, שהפירוד הזה נבחן לשכינה בגלות. גם נודע, שאין קו האמצעי יכול לייחד הימין והשמאל, אלא ע"י שממעט הג"ר דשמאל בכוח המסך דחיריק שבו.

ולפי זה נמצא, כשהשמאל מתגבר ונפרד מהימין, אז יש בו גם הג"ר. וזה נבחן לבחינת יום, שאין בו צל, כי אין בו מיעוט. וכשהוא מיוחד עם הימין, שולט בו המסך דקו אמצעי, הממעט אותו מג"ר, ואין בו אלא ו"ק. ואז נבחן קו שמאל לבחינת יום וצל. כי ו"ק דחכמה, המאירים עם החסדים שבימין ביחד, נבחן ליום. ובחינת מיעוט הג"ר שבו נבחן לצל, העלם האור.

ולפיכך בעת שעוונות ישראל גרמו שיתגבר קו השמאל על הימין ויאיר בנפרד מימין, אז נחרב ביהמ"ק, המלכות, כי מכוח פירוד קו השמאל, גם המלכות נפרדה מז"א, ימין. ונבחן, שאז נטה הצל להיאסף ולעבור מהעולם, מטעם שאין צל בשמאל, אלא בשעה שמחובר עם הימין.

ובשעה שהתחתונים ישובו בתשובה, ויעלו מ"ן לקו אמצעי, שיחזור וייחד קו ימין עם קו שמאל, אז תהיה הגאולה, שהשכינה תצא מהגלות, ותחזור להזדווג עם ז"א. אבל אז ייעלמו ג"ר דקו שמאל, מכוח המסך דחיריק שבקו האמצעי.

ונמצא, שיום וצל יהיו משמשים בקו השמאל. וזה שמשמיענו הזוהר, שכמו שהחורבן היה מחמת ביטול הצל, שהיה יום בלי צל, כך הגאולה לא תהיה אלא א"כ הצל יחזור ויתחדש, וישמשו יחד יום וצל.

כשיחזור ויתחדש הצל, שכמו שנטה הצל לעבור מהעולם בשעת חורבן ביהמ"ק, כך יחזור ויתחדש הצל בתחילת היום האחר, שהוא האלף השישי. ויהיה יום וצל, שישמשו אור מצד הו"ק דחכמה בחסדים, וצל מצד הג"ר דחכמה הנעלמים. והוא סוף הגלות. שאז תלך ותסתיים הגלות, ותתחיל הגאולה, שהיא ייחוד ז"א ומלכות.

ונודע, שמיעוט הג"ר בא מכוח מסך דחיריק הממותק בבינה, המפתחא, כי אז אפשר שיאירו ו"ק דחכמה בחסדים. גם נודע שמסך דמלכות הממותקת בבינה, אינו מאיר בכל שבע ספירות חג"ת נהי"מ של המלכות, אלא בשש ספירות וחצי. כי במלכות של מלכות דמלכות אינה מאירה אלא חצי ספירה עד החזה, ומחזה ולמטה חסרה. כי המפתחא היא בחינת ט"ר, ולא עצם המלכות. ע"כ נפסקת בחזה של מלכות דמלכות.

והשיעור של הצל הזה הוא שש קמצים וחצי. כי הצל, להיותו בא ממלכות דמפתחא, אינו מתפשט בכל הפרצוף דמלכות, אלא עד החצי של מלכות דמלכות. ונמצא, שאין בה אלא שש ספירות וחצי, שזוהי מידת גודלו של אדם בינוני, שהאדם נמשך מהצל הזה שבמלכות דמפתחא.

ע"כ גם בו אין יותר משש ספירות וחצי, כמו במלכות העליונה. כמ"ש, כי תמול אנחנו ולא נדע. כשהיינו בגלות, לא ידענו, שכל המשך הגלות הוא משום שהקב"ה רוצה להשרות, צל ימינו עלי ארץ. שישמשו יחד, צל על הג"ר דחכמה, וימינו על ו"ק דחכמה שבחסדים. ואם היינו יודעים זה, היינו יכולים למהר הגאולה. כי יום וצל הוא סוף הגלות.

189. אשרי חלקו מי שרואה את המשיח, ואשרי חלקו מי שלא ראה אותו. אוי למי שיזדמן בעת שיתבע האריה הגדול להתחבר בנוקבא שלו. כש"כ בשעה שיזדווגו יחד, ז"א ומלכות, בעת הגאולה. על השעה ההיא כתוב, אריה שאג מי לא יירא.

190. בתחילה כתוב, שָׁאוג ישאג על נָוֵוהו בגלות. ובאותו זמן כשייצא ז"א לקבל בת זוגו, מלכות, אז כתוב, אריה שאג מי לא יירא, ה' אלקים דיבר מי לא יינבא. בשעה ההיא כתוב, ושב ה' אלקיך את שְׁבותךָ. הקב"ה שב את כנ"י מהגלות, ושב צדיק להתחבר במקומו. אז כתוב, אך צדיקים יודו לשמך, יישבו ישרים את פניך.