מראש האצילות עד תחיית המתים

191. לכם בני אדם, בעלי החכמה, בעלי התבונה, קול קורא, מי מכם שהחכים ויודע, בשעה שהראש הלבן, כתר, התקין ראש שני, חכמה, הרשום מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, התקין צד צפון, כלומר קו שמאל שבבינה, בעטרה של חפירת מים. בה רשם העומק של תהום העליון, עומק הבינה, העולה ויורד בתוכו. מדרגה אחת נעלמת ירדה ב-1500 רשימות וב-1500 עולמות.

מבואר כאן ביאור מקיף כולל מראש האצילות עד תחיית המתים בקיצור נמרץ. ותחילה מבואר כח"ב ז"א ומלכות דאצילות. שבשעה שהראש הלבן, הכתר דאצילות, התקין ראש שני, הרשום מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, החכמה דאצילות, התקין צד צפון, הבינה דאצילות. התקין, פירושו קו האמצעי דבינה, המתקן את הקווים ימין ושמאל, ומייחד אותם זה בזה, והחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים שבימין.

התקין צד צפון, שקו האמצעי התקין קו השמאל בעטרה של חפירת מים, שיתעטר באגם מים, ברוב החסדים שבקו ימין. בתיקון זה דקו האמצעי רשם שיעור ההעלם, המכונה עומק, אשר בבינה, הנקראת תהום העליון. והוא תיקן, שאור קו השמאל יאיר מלמטה למעלה, ואור קו הימין יאיר מלמעלה למטה בתוך הבינה.

מאור הבינה ירדה מדרגה אחת נסתרת, ז"א, שהחכמה שבו נסתרת ונעלמת. ב-1500 רשימות, הם חכמה וחסד דדעת, שרשומים בז"א. וב-1500 עולמות, הם בינה וגבורה דדעת, שנעלמים בו ואינם מאירים, להיותם השמאל דראש, ששם הארת החכמה הנעלמת בז"א, שמאיר בחסדים בלבד, שזה חכמה וחסד שבימין הראש.

ונמצא, שהימין, שהוא חכמה וחסד שבדעת, רשומים בו ומאירים. והשמאל, בינה וגבורה דדעת, הם בבחינת עולמות שנעלמים. ומה שמכונים במספר 1500, מורה על קו וחצי שבראש. כי ג' קווים שבראש, הנקראים חב"ד, הם במספר 3000.

כי הספירות שבמוחין הם במספר אלף. ונמצא שקו וחצי הם 1500. וקו הימין וחצי הימין של קו אמצעי, חכמה וחסד דדעת, הם במספר 1500. וכן קו שמאל וחצי השמאל דקו אמצעי, הם 1500.

192. תחת ז"א, תטייל חיית שדה אחת, מלכות, ועשר קרניים לה, עשרה אורות. כי קרן היא לשון זיו ואור. ויש עיניים אל החיה, כעיני אדם. החכמה נקראת עיניים. המלכות היא פני אדם, שחכמה מאירה רק בה. ע"כ מיוחס בה העיניים לעיני אדם. ופֶה מדבר גדולות. שמשפיעה מוחין דגדלות. כי דיבור הוא השפעה.

כשהיא עולה, הולכת ביום ונסתרת בלילה. כשהיא יורדת, היא נסתרת ביום והולכת בלילה. וכשהיא נוסעת, מזדעזעות ד' מניפות, שאוחזת בידיה, ונוסעים עימה שישים שבטים של אש, כל אחד חרב שנונה על ירכו.

חכמה נעלמת בז"א, שהיא בו ב-1500 עולמות. ומקום גילוי החכמה הוא במלכות. משום זה יש במלכות ג' מדרגות:

א. מלכות עולה, מזדווגת עם ז"א, נכללת בו, שאז מבחינה זו היא הולכת ומשפיעה ביום, ובלילה היא נסתרת, אינה משפיעה.

ב. מלכות יורדת לרשות עצמה, נסתרת ביום והולכת בלילה. שבחינתה עצמה היא חכמה, וביום היא נכללת בזיווג ז"א, ומשפיעה רק חסדים, שהיא מדרגת ז"א. ובחינתה עצמה, חכמה, מתגלה בלילה, כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה.

ג. מלכות נוסעת בג' קווים, שמקבלת מז"א בזה אחר זה בג' מקומות, שאז מתגלה החכמה עם דינים קשים. מסיבת הדינים שמתגלים עם החכמה, מזדעזעות ד' מניפות, שאוחזת בידיה, שהם חו"ג תו"מ שבה. ונוסעים עימה שישים שבטים של אש, חג"ת נה"י הכלולים בקו שמאל, כל אחד כלול מעשרה, והם שישים. כמ"ש, הנה מיטתו שלשלמה, שישים גיבורים סביב לה, איש חרבו על ירכו מִפַּחד בלילות. כל אחד חרב שנונה על ירכו.

שישים שבטים של אש הם שישים גיבורים, השומרים מיטת שלמה. מלכות נקראת מיטה. ושומרים אותה בעת הארת החכמה, שהחיצוניים לא יוכלו לינוק ממנה. חרב שנונה, הם הדינים הקשים. על ירכו, יסוד, שמשם יוצאים ומתגלים.

193. עלה ברצונו להוציא אדם שליט למטה. והתקין בחיה האחת הזו, שהיא המלכות, עפר דק, כלול מכל הספירות. נָשב בו והתפשט לד' רוחות העולם. התפשט לגוף. וד' חתיכות מהגוף התגלגלו: אחד למעלה, נצח. אחד למטה, הוד. שהם הרגליים, המכונים נו"ה. אחד לצפון, יד שמאל, גבורה. ואחד לדרום, יד ימין, חסד.

עפר דק, הוא מלכות הנמתקת כל כך בבינה, עד שהמלכות, הנקראת עפר, אינה נתפסת, ונחשבת כולה לבינה, ונקראת משום זה, עפר דק. כמ"ש, ויִיצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה.

אדמה היא הבינה, המכונה אֱדום. עפר הוא המלכות. ה' צר את האדם בעפר הנלקח מהאדמה, שכולו בצורת אדמה, בינה. אלא שכלול מכל ע"ס.

194. אילן אחד גדול וחזק, עה"ח, ז"א, התחבר והזדווג בענף יפה אחד, המלכות, שהמראה שלו הוא שמחת הכול, כמ"ש, יפה נוף משׂושׂ כל הארץ. בו הזדווג, והוציאו רוח אחד נסתר, ומילא אותה עיסת העפר, והאדם קם על רגליו. והמליך אותו על כל העולם, והשליט אותו על כל. כמ"ש, תמשילהו במעשי ידיך.

הצטווה על אותו האילן, עצה"ד, שלא לאכול ממנו. ולא שמר המצווה. השיב המלך את רוחו של אדם אליו. ואותה החיה, המלכות, לקחה את הרוח מהאדם.

195. אז הכינו ז"א ומלכות כלי אחר, גוף אחר, והאדם קם ביניהם בקשר של נ"ר, החקוקים בין מלאכים קדושים שהתאחדו בציור העטרות של המלאכים. מקודם החטא היה לו נר"ן מאצילות, וגוף מבחינת בריאה. ואחר שחטא ניתן לו גוף אחר, מעוה"ז, ונר"ן מהמלאכים הקדושים.

196. הדורות שאחריהם נתפסו בחטא שלהם דעצה"ד, ונגזרה עליהם מיתה, שלבסוף הרוח שלהם נשלף מהכלי והלבוש ההוא שלהם, הגוף. והגוף מת. ואח"כ נגנז בעפר בין רגבי נחל, בקבר, מלשון הכתוב, מָתקו לו רגבי נחל.

וכל המתים נסתרו ונגנזו בעצם אחת חזקה, שנשארה מהכלי ההוא, עצם לוז, שאינה נרקבת בקבר. ונקראת ג"כ בתואל הארמי. שיהיו נבנים ממנו בתחילה, ויקומו מחנות מחנות. ויתעוררו שנית בארץ ישראל, שע"י גלגול מחילות, יבואו כולם לארץ ישראל, ושם תיגמר שלמות תחייתם.

197. ועתיד הקב"ה ללוש אותו העפר הקודם, של אותו הכלי, שהוא הגוף הקודם לחטא עצה"ד. ולהכניס בו עיסה דקה מן הדקה, כשְׂאור הזה שבעיסה. ומאותה העיסה, שהיא צחות שלמעלה, ייתקן ויתיישר הכלי השלם, כמ"ש, ומעיין מבית ה' ייצא והשקה את נחל השיטים, משום שהנחל ההוא מרבה אהבה בעולם. וכשאותו המעיין הקדוש ייצא וייכנס בנחל השיטים, אז ייתקן ויתיישר, ולא יהיה בקלקולו כבתחילה.

בתחילה נברא גופו של אדם מעולם הבריאה, בחינת בינה. ואע"פ שכתוב, וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, ועפר הוא מלכות, הרי כתוב, מן האדמה, ואדמה היא בינה, שנקראת אדום, כלומר, מלכות דבריאה, אשר מלכות זו היא כמו בינה. והעפר אשר שם אינו נתפס ואינו ניכר.

ולכן נאמר, שהתקין בחיה האחת הזו, שהיא המלכות, עפר דק, שהייתה דקה מן הדקה, עד שלא הייתה נתפסת כלל. ולפיכך היה הגוף נצחי, שלא הייתה בו שום אחיזה לקליפות.

אבל אחר שחטא בעצה"ד טו"ר, נפל ממדרגתו ונבנה גופו מעוה"ז, שהוא נמשך ממלכות, הנקראת ג"כ עצה"ד טו"ר, מטעם שיש בה ב' נקודות, מנעולא ומפתחא. שמנעולא היא בחינת מלכות דמדה"ד, הבלתי נמתקת בבינה, שעליה רובץ צ"א והמסך, שלא לקבל מאור העליון. ומפתחא היא המלכות המעורבת וממותקת בבינה, הראויה לקבל כל האורות העליונים, כמו הבינה. ומאלו ב' נקודות נבנית המלכות, וכן גופו של אדם.

ואם אדם זוכה, נגנזת נקודה דמנעולא, ונקודה דמפתחא שולטת במלכות. ואז האדם ראוי לקבל כל האורות העליונים, לפי מדרגתו. ואם האדם אינו זוכה, אז מתגלה המנעולא, ונגלה שהיא מלכות המצומצמת, ואז פורחים כל האורות מהאדם. שע"כ נקראת המלכות עצה"ד טו"ר, מטעם שזכה הרי טוב, לא זכה הרי רע.

ומשום זה עם אכילת עצה"ד נפלו למדרגת עצה"ד טו"ר, ונגזרה המיתה על האדם ועל הבאים אחריו. כי הגוף ירד לבחינת המלכות עצה"ד טו"ר, שהם הכלים דנקודת המפתחא, שמקבל מהמלכות. והם נמשכים משבע ספירות שלה, שכל אחת כלולה מעשר, והן שבעים ספירות, שמהן נמשכים שבעים שנה לאדם.

ובסופה של המלכות מתעוררת נקודת המנעולא. ולפיכך, כשנקודה זו מתעוררת על האדם, תכף פורחים ממנו אורות החיים, ומת. ולפיכך, אחר שבעים שנה מוכרח האדם למות, בהגיע זמן גילוי המנעולא. אמנם אם לא זכה האדם, מתגלה עליו המנעולא גם מקודם שהשלים שבעים שנותיו, כמו שלומדים, כָּרֵת ומיתה בידי שמיים.

הצטווה על אותו האילן, עצה"ד, שלא לאכול ממנו. ולא שמר המצווה. השיב המלך את רוחו של אדם אליו. שהקב"ה לקח ממנו אותו הרוח דאצילות. אז הכינו ז"א ומלכות כלי אחר, הגוף מעצה"ד טו"ר. שיש בו אחיזה לקליפה. וע"כ אם זכה הרי טוב, לא זכה הרי רע. והוא מוכרח למות אחר שבעים שנה.

אז הכינו ז"א ומלכות כלי אחר, גוף אחר. והאדם קם ביניהם בקשר של נ"ר החקוקים בין מלאכים, שתחת הרוח דאצילות נתנו לו רוח ממקום המלאכים שבעולם היצירה.

וכל הדורות אחריו, שיצאו ממנו, נתפסו בעוונם של אדם וחוה, שלהיותם צאצאיו, גם הם קיבלו גוף מעצה"ד טו"ר, ונגזרה המיתה גם עליהם. שהרוח יוצא מהם לבסוף ומתים, ואח"כ נגנז בעפר בין רגבי נחל, שנקבר בקבר.

ונודע, שכל העצמות נרקבות בקבר חוץ מעצם קשה אחת, שנקראת לוז, או בתואל הארמי, שאינו סובל טעם המזונות. כי העצם הזו היא מבחינת מנעולא, ששורשה גנוז במלכות כל שבעים שנות החיים, ולפיכך אינה יכולה לקבל מזונות. וגם אינה ראויה לקבל מזונות, להיותה ממלכות המצומצמת שלא לקבל אור עליון.

ולפיכך כל העצמות, שהם מבחינת מפתחא, וקיבלו מזונות מהמלכות, בשעת מיתה, שנגלה שלא היו ראויות לקבל מזונות, יש בהן אחיזה לקליפות וצריכות להירקב. משא"כ אותה העצם, שהייתה תמיד בבחינת מנעולא, ולא קיבלה שום מזונות ממלכות, אין לקליפות במה לאחוז בה. וע"כ אינה נרקבת בקבר.

וכל המתים נסתרו ונגנזו, כלומר שנגנזים בקבר. בעצם אחת חזקה, שנשארה מהכלי ההוא, בעצם לוז, שיהיו נבנים ממנה בתחילה, ויקומו מחנות מחנות. שזה יהיה בגמה"ת, אחר שתתוקן מלכות דצ"א, והמלכות תהיה ראויה לקבל אור מבחינתה עצמה, מבחינת מנעולא. הנה אז כל הגופים שמתו מחמת גילוי מנעולא, יקומו לתחייה, כי עתה גם המנעולא ראויה לקבל אור.

ובתחילה, בעת שיקומו לתחייה, ייבנה כל הגוף מכלים דמנעולא בלבד, להיותו ראוי אז לקבלת אור העליון, כמו הכלים דבינה. אמנם עכ"ז, צריכים להמשכת קדושה מבינה. וע"כ כל המתים שיעמדו לתחייה, בכל מקום שהם, צריכים לבוא לארץ ישראל, ושם מקבלים השלמה מהבינה. ויתעוררו שנית בארץ ישראל, כי שם הם מקבלים קדושתם האחרונה.

התחייה היא, שחוזר הקב"ה ללוש העפר הראשון של האדם, של אותו הגוף ממש שמת, מבניין הנמשך מעצם המנעולא, שנשאר מאותו הגוף. ולהכניס בו עיסה דקה מן הדקה, שיכניס בו המסך דבינה עליונה, שישמש בבניין הגוף לחזק אותו ולהשלים אותו, כמו שׂאור בעיסה, שזה נעשה בארץ ישראל. ומעיסה זו של הבינה, שהיא צחות הבינה שלמעלה, ייתקן ויתיישר הכלי השלם, שיקבל גמר תיקונו.

ועתידים המתים לעמוד במומם, ואח"כ יתרפאו ויהיו שלמים בכל. ואז כמ"ש, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. שאע"פ שאחר גמה"ת מקבלת המנעולא כל תיקונה, עכ"ז כיוון שהמנעולא הוא הרצון לקבל הגדול שהיה במלכות דצ"א, ע"כ אחר תיקונו יש בו ג"כ מהרצון לקבל ההוא, שמשם היו כל המומים שבגוף.

ועתיד הקב"ה ללוש אותו העפר הקודם של אותו הכלי, עם כל המומים שהיה לו בגוף הראשון, מטעם שליטת הרצון לקבל. כי המנעולא הוא שורש השורשים לרצון לקבל הזה. ואח"כ להכניס בו עיסה דקה מן הדקה, שהיא הבינה, ומאותה העיסה, שהיא צחות שלמעלה, ייתקן ויתיישר הכלי השלם, שאז יתרפא מכל המומים.

כמ"ש, ומעיין מבית ה' ייצא, מהבינה, והשקה את נחל השיטים, הגופים שעמדו לתחייה עם כל המומים שבהם. ולא ריפא אותם מקודם התחייה, משום שהנחל ההוא מרבה אהבה בעולם, כי הרצון לקבל הזה מרבה החביבות והתענוג, כי מידת התענוג היא לפי מידת הרצון לקבל. אלא שצריכים ליישר אותו, שיהיה מוגבל לקבל ע"מ להשפיע.

וזה נעשה ע"י הארות הבינה, העיסה הדקה מן הדקה. וכשאותו המעיין הקדוש, הארות הבינה, ייצא וייכנס בנחל השיטים, אז ייתקן ויתיישר, ולא יהיה בקלקולו כבתחילה. כי הרצון לקבל ייתקן ויתיישר, שתהיה קבלה ע"מ להשפיע. ואז לא יהיה הרצון לקבל מקולקל כמו בתחילה, שבזה הוא מתרפא מכל המומים שהיו בו.

198. ואלו שאינם זוכים, יקומו להיות נידונים בדין מלך העליון. כמ"ש, ורבּים מיְשֵׁני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לַחֲרָפות לדִרְאון עולם. ואז כתוב, כי כאשר השמיים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה, עומדים לפניי נאום ה', כן יעמוד זרעכם ושמכם.