הכצעקתה עשו
211. אמר הקב"ה לאברהם, זעקת סדום ועמורה כי רבה, כי עלה לפניי מה שהם עושים לכל העולם. כי כל העולם מונעים את רגליהם מלהיכנס בסדום ועמורה, כמ"ש, פָּרַץ נחל מֵעִם גָר הנשכחים מִני רגל.
פרץ נחל מעם גר, פירושו, פירצה היה פורץ הנחל, שהוא סדום, לאלו בני העולם שנכנסו שם. שכולם, אם ראו מי שהיה נותן לאכול ולשתות לאדם אחר, השליכו אותו בעומק הנהר, וכן השליכו את האדם שקיבל ממנו את האכילה ואת השתייה.
212. וע"כ כל בני העולם מנעו את רגליהם מלהיכנס שם. ונכנסו שם, שהיו דולים את כוחות הגוף ברעב, שלא נתנו לו לאכול ולשתות, והשתנה צורתו משאר בני העולם, כמ"ש, דַלוּ מאנוש נָעוּ. שהיו נוטים מעגלות ואורחות שלא להיכנס שם. ואפילו עוף השמיים מנעו את עצמם מלהיכנס שם. ומשום זה כל העולם היו צועקים על סדום ועמורה, ועל כל הערים, כי כולם היו שווים.
213. זעקת סדום ועמורה כי רבה. אמר אברהם להקב"ה, למה? אמר לו, וחטאתם כי כבדה מאוד, משום זה אֵרְדה נא ואראה הכצעקתה.
214. בצד שמתחת קול הברד, עולים כל הסבכים בכתף. מתאספים בטיפה אחת, ובאים בנקבים של תהום הגדול, ונעשו חמישה באחד. אחד הוא כשיש קולות צלולים, שכולם נעשו אחד, כי הקול של מטה נכנס ביניהם ונמשך עימהם כאחד. והקול ההוא עולה ויורד ותובע דין.
הדינים שבעולם מתחלקים לב' בחינות:
א. מהמלכות עצמה, והקול העולה מדינים הללו נקרא קול של מטה, של המלכות.
ב. מהמלכות הממותקת בבינה, והקול העולה מדינים הללו נקרא קול של מעלה, של הבינה, ונקרא קול הברד.
בצד שמתחת הקול של הברד, הקול של מעלה מבינה, עולים כל הסבכים, נפתחים ומושגים, בכתף, מוחין דג"ר דאחורי הגוף, כי קול הברד כולו טוב בלי רע. וע"כ כל סבכי הדינים מקבלים בו את תיקונם.
כל האורות מתאספים בטיפה אחת מג' הטיפות, חולם שורוק חיריק. בטיפה דשורוק, שכל הדינים נמשכים ממנה כל עוד שלא התחברה בטיפה דחולם. ובאים בנקבים של תהום הגדול, שמכוח הדינים דשורוק הם נכנסים בנקבים של תהום הגדול, כלומר שבאים בדינים דבינה, קול של מעלה.
ואז כל חמש הספירות כח"ב תו"מ נכללו בקול אחד, אפילו המלכות שהיא קול של מטה, נכללה ג"כ בקול הזה של מעלה, הנקרא קול הברד. וקול המלכות עצמה לא יישמע, כי לולא נגלה קולה, היו המוחין מסתלקים. וע"כ יש כאן קול אחד. כל החמישה אחד.
כאשר יש קולות צלולים, שקול העב של מטה אינו נשמע בהם. שכולם נעשו קול אחד, וקול של מטה אינו מעורב בהם. כי קול של מלכות עצמה בא בין הקולות של מעלה ונמשך עימהם יחד, שנבלע בהם ואינו נשמע.
215. והקול הנשמע ההוא של מעלה, עולה בנקודת החולם, ויורד בנקודת השורוק, ותובע דין, בדינים הנמשכים מהשורוק מטרם שנכללה בחולם. כדי שתוכל להמשיך ולהאיר למטה. באותה שעה שהקול עולה לתבוע דין, בשעת שליטת נקודת השורוק, אז התגלה הקב"ה להשגיח בדין.
כי התגלות הקב"ה היא אור החכמה. ואחר התכללות הקווים זה בזה, היא נמשכת משליטת נקודת השורוק, שאין אור החכמה בשום קו אלא בה. אמנם בעת ההיא הוא משגיח בדין, אבל לאחר התכללות הקווים זה בזה הוא מאיר ברחמים.
ארדה נא, מנקודת החולם, חסד, אל נקודת השורוק, דין, נבחן לירידה. ואראה, בנקודת השורוק יש ראייה, אור החכמה. הכצעקתה הבאה אליי, צעקת הקול האחד לתבוע דין, שבזמן שליטת השורוק, כי גילוי החכמה הוא במיוחד בעת הצעקה הזו. כי אין גילוי חכמה בנקודה אחרת זולת נקודת השורוק.
216. ממי הכצעקתה הזה? זוהי גזרת הדין שתובעת שיתגלה הדין בכל יום. הרבה שנים עמדה גזרת הדין, ותבעה מאת הקב"ה על מה שאחיו של יוסף מכרו אותו ליוסף, כי גזרת הדין צועקת שיתגלה הדין. וע"כ כתוב, הכצעקתה הבאה אליי, צעקתה של גזרת הדין.
גזרת הדין היא הארת נקודת השורוק שבנוקבא מטרם התכללותה בחסדים, שאינה מתגלה אלא עם גילוי דינים. יוסף הוא הארת ג"ר, וע"י שאחיו של יוסף מכרו אותו למצרים, הסתלקו הג"ר מהם.
ולכן הרבה שנים עמדה גזרת הדין, ותבעה מאת הקב"ה על שהתבטלה הארתה מחמת מכירת יוסף, כי רצתה לצעוק ולגלות הדין, שרצתה להחזיר הג"ר המתבטלים ע"י מכירת יוסף. ומתוך שאין הארתה אלא עם גילוי הדין, ע"כ מרומזת הארתה, גילוי החכמה, ע"י צעקתה של גזרת הדין.
217. הכצעקתה הבאה אליי. כמ"ש, בערב היא באה ובבוקר היא שבה. הכצעקתה, גילוי הארת החכמה ע"י צעקה של גזרת דין.
הבאה אליי, לשון הווה, שבאה בעת הזיווג. כמ"ש, בערב היא באה, הרומז על זמן הזיווג המקבל מהארת השורוק, שנקרא ערב, להיותו בשליטת הדינים של השורוק, כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה. וע"כ כתוב, הבאה אליי, לשון הווה, שנוהג תדיר, כי בתחילת כל זיווג נוהג שליטת השורוק בהארת קו השמאל.