האף תִספֶּה צדיק עם רשע

218. וייגש אברהם ויאמר, האף תִספֶּה צדיק עם רשע. מי ראה אב רחמן כמו אברהם. בנוח כתוב, ויאמר אלקים לנוח, קץ כל בשר בא לפניי. ושתק ולא אמר כלום ולא ביקש רחמים. אבל אברהם, בשעה שאמר לו הקב"ה, זעקת סדום ועמורה, מיד כתוב, וייגש אברהם ויאמר, האף תספה צדיק עם רשע.

219. אף אברהם לא עשה בשלמות כראוי. נוח לא עשה כלום, לא ביקש על צדיקים כאברהם, ולא ביקש אף על הרשעים כמשה. אברהם תבע משפט כראוי, שלא ימות צדיק עם רשע, והתחיל מחמישים צדיקים עד עשרה. עשה ולא השלים, כי לא ביקש רחמים בין אם יש צדיקים ובין אם אין צדיקים. כי אמר אברהם, איני רוצה לתבוע שכר על מעשיי, שלא האמין בעצמו שיש לו שכר, עד לבקש בזכותו לפטור את הרשעים מהדין.

220. אבל מי שעשה בשלמות כראוי, זה משה. כיוון שאמר לו הקב"ה, סָרו מהר מן הדרך, מיד כתוב, וַיְחַל משה את פני ה' אלקיו, עד שאמר, ועתה אם תישא חטאתם, ואם אין מְחֵני נא מספרך אשר כתבת. ואע"פ שכולם חטאו לא מש משם, עד שאמר לו, סלחתי כדבריך.

221. אבל אברהם לא התחשב, אלא אם נמצא בהם צדיקים. ואם אין בהם צדיקים, לא התפלל. וע"כ לא היה עוד איש בעולם שיגן על דורו כמו משה, שהוא רועה הנאמן.

222. וייגש אברהם ויאמר, האף תספה צדיק עם רשע. אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר. שאברהם התקין את עצמו לבקש את זה, אולי יש שם חמישים. התחיל מחמישים שהוא התחלה לדעת, עד עשרה שהוא סוף כל המדרגות. כי חמש קומות יש בכל מדרגה זה למטה מזה, היוצאות על חמש בחינות המסך.

ונמצא בקומת כתר חמישים ספירות, שהם חמש ספירות כח"ב תו"מ, שבכל אחת ע"ס. ובקומת חכמה רק ארבעים ספירות, כי חסרה ע"ס דכתר. ובקומת בינה שלושים ספירות, כי חסרים ג"כ ע"ס דחכמה. ובקומת ת"ת עשרים ספירות, כי חסרים גם ע"ס דבינה. ובקומת מלכות רק ע"ס, והיא סוף כל המדרגות.

223. עד עשרה שהתפלל עליהם אברהם. אלו הם עשרת הימים שבין רה"ש ויוה"כ, שבהם מיתקנות ע"ס המלכות לעלות אל הבינה. משום זה התחיל להתפלל מחמישים עד עשרה, שהם ע"ס המלכות בתיקון עשרת ימי תשובה. וכיוון שהגיע לעשרה, אמר, מכאן ולמטה, ששם המלכות שאינה נמתקת בבינה, אינו מקום העומד בתשובה, אינו נמתק בבינה הנקראת תשובה, משום זה לא ירד לבקש על למטה מעשרה.