אחותי היא

96. וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא. כמו שאמר אברהם, אחותי, על השכינה. משום שהשכינה הייתה עם יצחק ועם אשתו, התחזק יצחק בשכינה ואמר, אחותי היא. כמ"ש, אמור לחכמה, אחותי את. היה ראוי לאברהם וליצחק לומר, אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי, כי אברהם ויצחק היו מרכבה לז"א. ועל זה התחזקו הצדיקים בהקב"ה, שנעשו מרכבה אליו.

97. ויהי כי ארכו לו שם הימים, וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון ויַרְא, והנה יצחק מצחק, את רבקה אשתו. אֵת, רומז על השכינה, שהייתה עם רבקה. כי את הוא שם השכינה. למדנו, שישראל קדושים, ואינם משמשים מיטתם ביום, ויצחק שהיה קדוש, איך אפשר שהיה משמש מיטתו ביום?

98. אלא ודאי אבימלך חכם היה, והיה מסתכל בחכמת הכוכבים שלו, שהוא נקרא חלון. וראה שם, כי לא היה כמו שאמר יצחק, אלא בוודאי שהוא מצחק עימה והיא אשתו. ואז, כמ"ש, ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר, אך הנה אשתך היא, ואיך אמרת, אחותי היא.

ראוי היה אבימלך לקחת את אשתו, כמו שעשה לאברהם, אם לא היה הקב"ה מוכיח אותו מקודם לכן, במעשה אברהם, שאמר לו, הינך מת על האישה.

99. ע"כ אמר יצחק, אחותי היא, כדי להתדבק בשכינה. משום שלא היה בהם אמונה, אמר, אחותי היא. ומשום זה אמר אברהם, כי אמרתי, רק אין יראת אלקים במקום הזה. אין יראת אלקים, זוהי אמונה.

100. משום שאין השכינה שורה בחוץ לארץ הקדושה, ע"כ אין יראת אלקים במקום הזה. ויצחק התחזק באמונה, השכינה, שראה שהשכינה שורה באשתו.