ויהי רעב בארץ
83. ה' צדיק יבחן, ורשע ואוהב חמס שָנאה נפשו. כמה הם מתוקנים וישרים מעשיו של הקב"ה, וכל מה שהוא עושה הכול הוא בדין ובאמת, כמ"ש, הצוּר תמים פועלו כי כל דרכיו משפט.
84. הקב"ה לא דן את אדה"ר, מטרם שציווה אותו בשביל טובתו, שלא יטה ליבו ורצונו לדרך אחר, שלא יאכל מעצה"ד, כדי שלא ייטמא. והוא לא נשמר, ועבר על מצוות ריבונו, שאכל מעצה"ד, ואח"ז דן אותו הקב"ה בדין.
85. ועכ"ז, לא דן אותו הקב"ה כראוי לו, כמ"ש, ביום אוכלך ממנו מות תמות. אלא שהאריך לו אפו, ונשאר בחיים יום אחד, שיומו של הקב"ה הוא אלף שנים, כמ"ש, כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור. פחות שבעים שנה הללו, אשר נתן אותם לדוד המלך, שמעצמו לא היה לו חיים כלל. וע"כ חי 930 שנה, אלף שנה פחות שבעים.
86. הקב"ה אינו דן את האדם כפי מעשיו הרעים, שהוא עושה תמיד. כי אם היה עושה כך, לא היה העולם יכול להתקיים. אלא הקב"ה מאריך אפו עם הצדיקים ועם הרשעים. ועם הרשעים מאריך אפו עוד יותר מצדיקים, כדי שישובו בתשובה שלמה, שיתקיימו בעוה"ז ובעוה"ב. כמ"ש, כי אם בשוב רשע מדרכו, וחיה בעוה"ז ובעוה"ב. משום זה מאריך אפו להם תמיד. או מטעם, שייצא מהם בעולם גזע טוב, כמו שיצא אברהם מתרח, שהוציא גזע ושורש טוב בעולם.
87. אבל הקב"ה מדקדק תמיד עם הצדיקים בכל מעשיהם שעושים, משום שיודע, שלא יטו לימין או לשמאל. וע"כ הוא מנסה אותם. ולא בשביל עצמו הקב"ה מנסה אותם, שהרי יודע יצרם וכוח אמונתם, ואינו צריך לנסות אותם. אלא שמנסה אותם, כדי להרים ראשם בזכות הניסיונות.
88. כעין זה עשה הקב"ה לאברהם. שכתוב, והאלקים ניסה את אברהם. ניסה הוא הרמת נס. הרים הדגל שלו בכל העולם. ובשביל הניסיון במעשה העקידה, הקב"ה הרים דגלו של אברהם לעיני כל. וכמ"ש, ניסה את אברהם. אף כדי להרים דגל הצדיקים, הוא בוחן אותם, כדי להרים ראשם בכל העולם.
89. ה' צדיק יבחן. מהו הטעם? משום שכאשר הקב"ה חפץ בצדיקים, רוצה בנשמה ולא בגוף. כי הנשמה דומה לנשמה העליונה, השכינה. והגוף אינו ראוי להתאחד למעלה עם השכינה. ואע"פ שצורת הגוף היא בסוד העליון, שנמשך מהשכינה, מלכות, מ"מ אינו ראוי להתאחד עימה.
90. בשעה שהקב"ה חפץ בנשמתו של אדם להאיר אותה, הוא מכה את הגוף, כדי שתשלוט הנשמה. כי כל עוד שהנשמה עם הגוף הם שווים, אין הנשמה יכולה לשלוט. וכשהגוף נשבר, הנשמה שולטת. ה' צדיק יבחן, פירושו, שמחזק אותו.
91. ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. המדרגה, שכל הנשמות תלויות בה, המלכות, שנאה נפשו של אותו רשע, כי אינו רוצה אותה להתדבק בה, בעוה"ז, ואינו רוצה אותה בעוה"ב. נפש ה' שנאה רשע ואוהב חמס. ומשום זה כתוב, ה' צדיק יבחן, כי אהב אותו.
92. כאשר ברא הקב"ה את אדם, ציווה אותו, שלא יאכל מעצה"ד, כדי להטיב לו. נתן לו חכמה והתעלה במדרגותיו למעלה, להקב"ה. כאשר ירד למטה, ראה תאוות יצה"ר, והתדבק בו, ושכח כל מה שהסתכל בכבוד העליון של ריבונו.
93. בא נוח. מתחילה כתוב עליו, נוח איש צדיק תמים. ואח"כ, ירד למטה וראה יין חזק מיום אחד שאינו צלול, שמלא שמרים, שתה ממנו והשתכר והתגלה.
94. בא אברהם. התעלה בחכמה והסתכל בכבוד ריבונו. אח"כ כתוב, ויהי רעב בארץ ויירד אברם מצריימה, ואח"כ כתוב, ויעל אברם ממצרים, והתעלה למדרגתו הראשונה, שהיה בה בתחילה. נכנס בשלום ויצא בשלום.
95. בא יצחק. כתוב, ויהי רעב בארץ. והלך יצחק לגרר, והתעלה משם בשלום. וכן כל הצדיקים, כולם בוחן אותם הקב"ה, כדי להרים ראשם בעוה"ז ובעוה"ב.