נדב ואביהוא
19. שני בני אהרון הקריבו אש זרה, שלא ייחדו שמו כראוי ונשרפו באש. שתי מיתות היו: אחת לפני ה', ואחת שלא היו להם בנים, שכל מי שאינו זוכה לבנים נחשב כמת. משום זה כתוב, אחרי מות שני בני אהרון, וכתוב, וימותו, בפסוק אחד. אחרי מות, הוא כפשוטו. וימותו, הוא מחמת שלא היו להם בנים.
20. ויָמָת נדב ואביהוא לפני ה' בהקריבם אש זרה לפני ה' במדבר סיני, ובנים לא היו להם, ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרון אביהם. מה זה אל זה, שכתוב, ובנים לא היו להם, ויכהן אלעזר ואיתמר? האם הם ירשו הכהונה מנדב ומאביהוא, משום שלאלו לא היו בנים? אלא, וימותו, הוא שלא היו להם בנים. ונחשבו מתים, כך הוא ודאי. אבל לא כשאר בני העולם, כי אע"פ שלא נשאו אישה, לא מתו אלא מיתת גופם, אבל מיתת נפשם לא מתו.
21. לא מתו מיתת הנפש, שכתוב, ואלעזר בן אהרון לקח לו מבנות פוטיאל לו לאישה, ותלד לו את פינחס, אלה ראשי אבות הלוויים. למה כתוב, אלה ראשי אבות הלוויים, והרי פינחס לבדו היה? משום שנדב ואביהוא התגלגלו בפינחס. ע"כ כתוב עליו, אלה ראשי אבות, לשון רבים. לפי זה, מיתת גופם מתו, ומיתת נפשם לא מתו, כי התגלגלו בפינחס.
22. ומשום זה כתוב, פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן, שהיה צריך לכתוב, פינחס בן אלעזר הכוהן. ולמה מזכיר, בן אהרון הכוהן? אלא בכל מקום שמזכיר פינחס, כתוב בו, בן אהרון הכוהן. ואצל אלעזר לא כתוב אלא, אלעזר הכוהן, ולא נזכר בן אהרון. שהוא מטעם שנדב ואביהוא, בני אהרון, התגלגלו בפינחס. ע"כ מזכיר עליו הכתוב בן אהרון. וע"כ מיתת גופם מתו, ומיתת נפשם לא מתו, כי התגלגלו בפינחס.
23. בשם פינחס יש שני שמות, שהם זוג, פֶּן חָס. וכתובה י' קטנה בין האותיות, פינחס, כי י' זו כוללת שניים יחד. פן חס הם כנגד נדב ואביהוא. והי' מתקנת אותם ומחברת אותם כאחד.
24. הרי נדב ואביהוא שניים הם, למה לא התגלגלו בשני אנשים, אלא בפינחס בלבד? אלא שני חצאי גוף היו, שהרי לא נשאו אישה. ומי שלא נשא אישה הוא חצי גוף. ומשום זה נכללו שניהם באחד, כמ"ש, ותלד לו את פינחס, אלה ראשי אבות הלוויים.
25. והי' של פינחס לא ניתנה בו לחבר האותיות, אלא בשעה שקינא להקב"ה, ובא ליישר העקום, שראה את אות ברית קודש שהכניס זִמרִי ברשות אחרת, במדיינית. ובמה שנדב ואביהוא התעקמו בתחילה, נתקנו כאן.
כי בנוכריה התעקמו נדב ואביהוא בתחילה, כמ"ש, בהקריבם אש זרה. וכאן בנוכריה, שהרג אותה פינחס, נתקנו. כמ"ש, ובעל בת אל נכר. וכמו שם אש זרה, אף כאן אישה זרה.
26. מה עניין אש זרה לאישה זרה? בתחילה התקרבו אל הקדושה הרחוקה מקדושה, ופגמו בקדושה, כמ"ש, בהקריבם אש זרה. אף כאן זמרי עשה אותו החטא, שהיה מקרב הרחוק מקדושה, אישה זרה, אל הקדושה. כי היה מקרב שֵׁם המלך, אות ברית קודש, אל הרחוק, אל האישה הזרה.
מיד, וירא פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן, וַיָקָם מתוך העֵדה וייקח רומח בידו. כאן תיקן את העקום שמתחילה, אז ניתנה י' בשמו, לחבר האותיות יחד, יסוד, המחבר ז"א ומלכות, והתבשר בשלום, שהוא יסוד, הנקרא שלום. כמ"ש, לכן אמור, הנני נותן לו את בריתי שלום. בריתי ממש, יסוד.
השם פינחס כולל שני שמות פֶּן חס, הרומזים על מלכות, הנקראת פן, ועל ז"א, שנקרא חס, לשון רחמים. נדב התגלגל בחצי השם חס, ז"א, ואביהוא התגלגל בחצי השם פן, מלכות. והפגם של נדב ואביהוא היה ביסוד, שהקריבו אש זרה, קליפה, אל יסוד דקדושה. וע"כ נפרדו האותיות פן חס, שלא היה להן זיווג, כי היסוד התעקם מכוח האש הזרה.
וכן חטאו של זמרי היה, שבעל בת אל נכר והכניס יסוד דקדושה בקליפה, שע"י זה פגם ביסוד והתעקם היסוד. ובעת שפינחס הרג את זמרי, כדי לתקן היסוד שהתעקם בחטאו, נמצא שגם החטא של נדב ואביהוא, שהיו מגולגלים בפינחס, נתקן. ואז התווספה לו י' בשמו פינחס, שהוא היסוד שנתקן, כמ"ש, הנני נותן לו את בריתי שלום, שהוא היסוד השלם. וז"א ומלכות, האותיות פן חס, חזרו והתחברו ע"י הי', היסוד.
27. הנני נותן לו את בריתי שלום. מהו שלום כאן? ביסוד חטאוּ בתחילה, בהקריבם אש זרה, ביסוד פגמו ועוררו מריבה בתחילה בין ז"א למלכות. ועתה שנתקן, כתוב, הנני נותן לו את בריתי שלום. בריתי ממש, ספירת היסוד שנקראת ברית, תהיה עימו בשלום, השלום בין ז"א למלכות.
ומשום זה ניתנה י' קטנה בשמו, הרומזת על היסוד, שהוא מאותיות קטנות, להראות שכבר נתקן מה שהתעקם מתחילה, שהיסוד שהתעקם חזר והתיישר, וכבר נשלמה המלכות עם היסוד.
28. ביוה"כ נתקן לקרוא הפרשה של בני אהרון, לכפר על ישראל בגלות, שאין להם קורבנות. ומשום זה סדר הקורבנות של יוה"כ הסתדר כאן בפרשת בני אהרון, והקריאה בהם היא במקום הקורבנות. ועוד, משום שמיתתם של בני אהרון מכפרת על ישראל.
29. מכאן, שכל אדם, שבאים עליו ייסורים מריבונו, הם כפרת עוונות. וכל מי שמצטער על הייסורים של הצדיקים, מעבירים עוונותיו מהעולם. וע"כ ביוה"כ קוראים, אחרי מות שני בני אהרון, כדי שישמעו העם ויצטערו על הצדיקים שאבדו, ויתכפרו להם עוונותיהם.
כי כל המצטער על צדיקים שאבדו, או מוריד דמעות עליהם, הקב"ה מכריז עליו ואומר, וסר עוונך וחטאתך תכופר. ולא עוד, אלא שלא ימותו בניו בימיו. ועליו כתוב, יראה זרע יאריך ימים.