עה"ח ועצה"ד
91. עצה"ד טו"ר, שהוא איסור והיתר, טומאה וטהרה, לא ישלוט יותר על ישראל, כי הפרנסה שלנו לא תהיה אלא מצד עה"ח, שאין שם לא שאלה, שזה מצד הרע, ולא מחלוקת מרוח הטומאה, כמ"ש, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.
92. שלא יתפרנסו תלמידי חכמים מעמי הארץ, אלא מצד הטוב, שאוכלים טהרה כָּשֵר היתר, ולא מעֵרֶב רב, שאוכלים טומאה פסול איסור, שהם טמאים המטמאים עצמם בנידה שפחה גויה זונה. משום שהם בניה של לילית, שהיא נידה שפחה גויה זונה, וחוזרים לשורשם. ועליהם כתוב, כי משורש נחש ייצא צפע.
93. ובזמן שאילן טו"ר שולט, שהוא חולין דטהרה וחולין דטומאה, אלו החכמים הדומים לשבתות וליו"ט, אין להם אלא מה שנותנים להם אלו אנשי חולין. כמו יום השבת, שאין לו אלא מה שמתקנים לו בימי חול.
94. ובזמן ששולט עה"ח, נכנע האילן של טו"ר, ולא יהיה לעמי הארץ, אלא מה שייתנו להם תלמידי חכמים, ונכנעים תחתיהם עמי הארץ, כמו שלא היו בעולם.
95. וכך, איסור והיתר, טומאה וטהרה, לא יעברו מעמי הארץ, כי מצידם אין בין הגלות לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. כי הם אינם טועמים מעה"ח, שיתגלה לימות המשיח. והם צריכים מִשנָה באיסור והיתר, בטומאה וטהרה. אלא שיהיו מבוזים לפני תלמיד חכם, כמו חושך לפני אור. כי הערב רב, הם עמי הארץ שהם חושך, ולא נקראו ישראל, אלא עבדים מכורים לישראל, משום שהם כבהמות.
96. וישראל נקראים אדם. ויש בישראל בהמה ואדם, כמ"ש, ואַתן צאני צאן מַרְעיתי, אדם אתם. ואתן צאני צאן מרעיתי, אלו הם עמי הארץ, שהם טובים מצד הטוב. אדם אתם, תלמידי חכמים.
97. לוּ עמי שומע לי ישראל. כתוב עמי וכתוב ישראל. עמִי, הם עמֵי הארץ. ישראל, הם תלמידי חכמים. ועליהם כתוב, ובני ישראל יוצאים ביד רמה.
98. כמו שחילק אותם הקב"ה בהר סיני, כך יחלק אותם בגאולה אחרונה. כי בישראל כתוב, וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. וחמושים, פירושו מצד עה"ח, ז"א, חמישים שנה של יובֵל, בינה, שז"א מקבל אותם מבינה.
וכתוב בהם, הֵמה יעלו בהר. וכתוב, וייסע מלאך האלקים, ההולך לפני מחנה ישראל. וכתוב עליהם, ואשא אתכם על כנפי נשרים, שהם ענני כבוד, ואביא אתכם אליי. וכן, ובני ישראל יוצאים ביד רמה. כך יוציא את תלמידי החכמים בכל הכבוד הזה.
99. וכמ"ש בעמי הארץ מצד הטוב, ויתייצבו בתחתית ההר. כך יהיו בגאולה האחרונה, תחת תלמידי החכמים, כעבד שהולך לרגלי הסוס של אדונו. וכמו שנאמר להם בתחתית ההר, אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו, שָׁם תהיה קבורתכם. כך ייאמר להם בגאולה האחרונה, אם תקבלו עליכם תלמיד חכם ביציאה מהגלות, כמו אדם הרוכב על סוס, ועבד המשמש לו, מוטב. ואם לא, שָׁם, בגלות, תהיה קבורתכם.