הסוטָה

60. איש איש כי תִשְׂטֶה אשתו ומָעֲלָה בו מָעַל. איש איש פעמיים, איש שהוא איש, שקיים הכתוב, שְׁתֵה מים מִבּוֹרֶךָ, ולא נתן עיניו באישה אחרת, אז הוא איש בעולם, איש אל אשתו. ומעלה בו מעל, אחד לכנ"י, מלכות, ואחד לבעלה, ז"א. משום זה כתוב, והביא האיש את אשתו אל הכוהן.

61. למה יביא אשתו אל הכוהן, ולא לשופט? משום שהכוהן הוא שושבין של המטרוניתא, המתקן את המלכות לזיווג עם ז"א. וע"כ שייך לו תיקון הפגם של הסוטָה, המגיע עד המלכות. הרי כתוב, ושחט את בן הבקר, אשר שחט פירושו, אחר ולא הכוהן. משום שלכוהן אסור לפעול בדין, כדי שלא יפגום בחסד.

ולמה כתוב, והביא האיש את אשתו אל הכוהן, לדון הדין שלה? אלא ודאי רק הכוהן ראוי לזה, משום שהוא שושבין של המטרוניתא, וכל נשי העולם מתברכות מכנ"י. וע"כ האישה שלמטה מתברכת בשעת נישואים בשבע ברכות, משום שהיא אחוזה בכנ"י, שיש בה שבע ספירות חג"ת נהי"מ. והכוהן עומד לתקן דברי המטרוניתא, המלכות, ולעיין בכל מה שהיא צריכה. משום זה רק הכוהן ראוי לזה ולא אחר.

62. והלוא הכוהן עושה דין, שהוא סותר למדרגתו שהיא חסד? אינו כן, אלא כדי להרבות שלום בעולם הוא משתדל בזה, ולהגדיל החסד. כי אם האישה ההיא נמצאת נקייה, הכוהן מרבה שלום בהם, באישה ובבעלה. ולא עוד אלא שמתעברת בבן זכר. ונעשה שלום על ידו. ואם אינה נמצאת נקייה, אין הכוהן עושה דין, אלא השם הקדוש שהיא שיקרה בו, עושה דין ובודק אותה.

63. הכוהן לא הכניס עצמו לזה, אלא כשהיא נותנת עצמה לפניו להשקות אותה, כדי שתזכה. פעם ופעמיים שואל אותה. וכיוון שהיא רוצה להימצא נקייה, אז עושה הכוהן מעשה, כדי להרבות השלום בינה לבין בעלה.

64. הכוהן כותב את השם הקדוש, פעם אחת בדרך ישר, י"ה ו"ה. ואח"כ כותב אותו למפרע, ה"ו ה"י. והאותיות, שנמחו לתוך המים, היו נשרטות באורות עליונים, ד' בחינות, דין בדין, רחמים ברחמים, רחמים בדין, דין ברחמים. אם נמצאת נקייה, האותיות של רחמים נמצאו ואותיות הדין עלו. ואם לא נמצאת כראוי, אותיות הרחמים עלו, ואותיות הדין נשארו. ואז נעשה הדין.

אשת חיל, המלכות הקדושה, מעולם לא סוטה תחת בעלה, שאינה ממשיכה החכמה מלמעלה למטה, הנבחן לדבקות באל אחר. אלא דבוקה בבעלה, ז"א, קו האמצעי, המתקן הארת החכמה, שתאיר רק מלמטה למעלה. והסוטה, שסטתה מתחת לבעלה, היא מתדבקת באשת זנונים, הדבוקה באל אחר, הממשיך החכמה מלמעלה למטה.

המלכות נקראת עצה"ד טו"ר, משום שיש בה ב' נקודות:

א. נקודה דמדה"ד, מלכות דצ"א, שמחמתה אינה ראויה לקבל אור,

ב. נקודה הממותקת במדה"ר, שעל ידיה מקבלת כל האורות.

ואם האדם זוכה, נעשה תיקון במלכות, לגנוז הנקודה דמדה"ד, ורק הנקודה הממותקת במדה"ר היא בגלוי. ואז היא טובה. שהאדם מקבל כל האורות על ידה. ואם האדם אינו זוכה, אז מתגלה נקודה דמדה"ד שבמלכות, ואז כל האורות מסתלקים. והרי רע. ולפיכך, כדי לברר אם הסוטה זנתה תחת בעלה, נעשית בדיקה זו ע"י הכוהן.

הכוהן כותב את השם הקדוש, פעם אחת בדרך ישר, שהוי"ה ביושר, י"ה ו"ה, מורה על התפשטות הבינה, מדה"ר. ואח"כ כותב אותו למפרע, שהוי"ה למפרע, ה"ו ה"י, מורה על התפשטות מדה"ד שבמלכות, כי אותיות ה', שהן נוקבאות, שולטות על י"ו, שהם דכורין, וה"ת, מלכות, שולטת על אותיות ו' ה' י', שכל אות העומדת בראשונה היא השולטת.

לפיכך הוי"ה למפרע מורה על מלכות דמדה"ד. וכשנמחה לתוך המים, התערבו האותיות דרחמים, מבינה, והאותיות דדין, ממלכות דמדה"ד, אלו באלו, ונעשו מהן ד' בחינות:

א. דין בדין, מאותיות של המלכות לבדה,

ב. רחמים ברחמים, מבחינת הבינה לבדה,

ג. רחמים בדין, מבינה המעורבת במלכות,

ד. דין ברחמים, ממלכות המעורבת בבינה.

ואם נמצאת נקייה, שלא זנתה תחת בעלה, היא דבוקה באשת חיל, במלכות העליונה, ואז שורה עליה התיקון שבה, שנקודה דמדה"ד, מנעולא, היא בגניזה, ונקודה דמדה"ר שולטת בה בגלוי. האותיות של רחמים נמצאו, שהן שולטות, ואותיות הדין עלו, כלומר, שמסתלקות ונגנזות, כתיקון המלכות. ואז, כששותה המים האלו, היא מתברכת ממדה"ר. וכתוב, וניקתה ונזרעה זרע.

ואם סטתה תחת בעלה, שאז היא דבוקה באשת זנונים, המלכות דקליפה, שבה אין שום תיקון הגניזה, אז מחמת גילוי הדינים דמנעולא, מסתלקים כל האורות דבינה, והדינים נשארים. ואז כששותה את המים, כתוב, ובאו בה המים המאָרְרים למָרים, וצָבתה בִטנה ונפלָה ירֵכה.

65. ויבואו מָרָתָה, ולא יכלו לשתות מים ממָרָה, כי מָרים הם. איך בני העולם אינם מסתכלים ואינם עוסקים בדברי תורה? הרי כאן יש להסתכל, למה כתוב כאן, שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט ושָׁם ניסָהו.

66. אבל כאן היה הנס על המים. כי המצרים היו אומרים, שמהם הם בניהם של ישראל. והיו כמה אנשים בישראל, שהיו חושדים נשותיהם בזה. עד שהקב"ה הביא אותם למקום הזה, מָרָה, ורצה לבדוק אותם. כמ"ש, ויבואו מָרָתה ולא יכלו לשתות מים ממָרה. ויילונו העם על משה לאמור, מה נשתה, ויצעק אל ה'.

67. אמר הקב"ה למשה, מה אתה רוצה, הרי כמה גדודים מקטרגים עומדים עליכם כאן. ואני רוצה לבדוק כאן נשותיהם של ישראל. כְּתוב השֵׁם הקדוש, והשלך אל המים, וייבדקו כל ישראל, נשים וגברים, ולא יישאר לַעַז על בניי. וכל עוד שלא ייבדקו כולם כאן, לא אַשרה שמי עליהם. מיד, ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, ויִמתקו המים.

עץ הוא השם הקדוש, שהיה כותב הכוהן לבדוק נשותיהם של ישראל. אז, שׁם שׂם לו חוק ומשפט, ושם ניסהו.

68. נשותיהם של ישראל נבדקו, מטעם החשד של המצרים, אבל הגברים למה נבדקו? אלא אף הגברים היו צריכים להיבדק, אם לא נטמאו בנשותיהם של המצרים.

ונשותיהם של ישראל לא נטמאו במצרים, כל אלו השנים שהיו ביניהם. וכולם, גברים ונקבות, יצאו זכאים. ונמצא זרע ישראל קדושים, זכאים. אז השרה הקב"ה שמו ביניהם. וע"כ על מים ודאי, שׁם שׂם לו חוק ומשפט ושם ניסהו. אף כאן במים בדק הכוהן את האישה, ובשם הקדוש.

69. ולקח הכוהן מים קדושים בכלִי חרשׂ, ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן ייקח הכוהן, ונתן אל המים. עפר, הוא כמ"ש, הכול היה מן העפר והכול שב אל העפר. הכול היה מן העפר, אפילו גלגל החמה. כש"כ אדם שנמצא ממנו.

70. מן העפר, ממלכות. אבל כתוב, ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. משמע, שהוא עפר אחר. קרקע המשכן פירושה סיום המלכות, הנקראת משכן, ובעלי הדין הנאחזים למטה בסופה, במלכות דמלכות, כמ"ש, לַפֶּתח חַטָאת רובץ. ע"כ כתוב, ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, ייקח הכוהן ונתן אל המים.

71. מֵי המָרים המאָרְרים. אלו הם מי הים, שהם מרים. מה הם מי הים? הם השם הקדוש, מלכות, הנקראת ים, בעת שנמצאת בדין. ואז נקראים מי המרים המאררים. ומשום זה, מי הים התחתון, שהוא ענף אל המלכות, כולם מרים.

72. הים הקדוש, מלכות, כמה נהרות מתוקים, ספירות דז"א, נכנסים בתוכה. ומשום שהיא דין של העולם, מֵימיה מרים, משום שאחוז בה המוות של כל בני העולם. כמ"ש, ורגליה יורדות מוות. ואע"פ שהם מרים, כשמתפשטים הם מתוקים.

לפעמים מי הים מרים, מצד שמוות נאחז במלכות. לפעמים מי הים בולעים כל שאר מֵימות. ונקראת ים הקפוא. ובולע כל אלו מימות אחרים, ושואב אותם בתוכו, ואינם ניגרים לחוץ. ולפעמים נפתחים המים, ונמשך מהים כל מה שנמשך לתחתונים. ובכמה אופנים עומד הים.

המים המאררים, נקראים כך בשעה שבא נחש והטיל זוהמה. וע"כ הכוהן עשה מעשה למטה, והשׁביע השבועה, ונעשה הדין.

73. אם האישה נמצאת נקייה, אלו המים נכנסים בתוכה ומתהפכים להיות מתוקים. ומנקים אותה ועומדים בתוכה, עד שמתעברת. כיוון שהתעברה, היו המים מייפים ביופי את העובר שבמעיה, ויצא בן יפה ונקי מכל, בלי שום מום שבעולם. ואם לא הייתה נקייה, אז נכנסים בתוכה אלו המים, והיא מריחה ריח של הזוהמה, של הנחש, והמים האלו מתהפכים לנָחָש במעיה. ובמה שקלקלה נתפסת, כמ"ש, וצבתה בטנה ונפלה ירֵכה, ונראית חרפתה לכל.

74. כל נשות העולם עומדות ונידונות במקומן, מאלו המים ששתתה הסוטה. וע"כ אותו מקום ממש, שהם נמצאים ממנו, המלכות, שהנשים הן ענפיה, בה נידונו. כי המלכות דנה אותן.

75. כתוב, אֶשְׁתְך כגפן פורייה ביַרְכְּתֵי ביתך. גפן אינה מקבלת עליה ממין אחר, אלא מהמין שלה. כך אישה בישראל, עומדת באותו אופן, שאינה מקבלה עליה אלא בן זוגה. כמו יונה שאינה מקבלת אלא בן זוגה. וע"כ, כגפן פורייה בירכתי ביתך. פורייה, היא כמ"ש, פוֹרֶה ראש. פורייה, שפורחת ומוציאה ענפים לכל צד. ואיפה זה? בירכתי ביתך, ולא מחוץ לשוק, כי לא תבוא לשקר בברית עליון.

76. שלמה אמר, העוזבת אלוף נעוריה, ואת ברית אלקיה שכחה. ברית אלקיה, מקום הברית, יסוד. והיא התקשרה בו. משום זה כתוב, ביַרכתי ביתך.

77. חלחלה תבוא על אותו אדם, העוזב את אשתו, שתַראה משערות ראשה לחוץ. וזו אחת מאלו צניעויות שבבית. ואישה המוציאה שערות ראשה לחוץ להתייפות בו, גורמת עניות לבית. וגורמת, שבניה לא יהיו חשובים בדור. וגורמת דבר אחר, צרעת, שישרה בבית. גרם לכל זה השיער שנראה מראשה לחוץ. ואם בבית כך, כש"כ בשוק, וכש"כ חציפות אחר, אם תיראה ממנה. משום זה כתוב, אשתך כגפן פורייה, בירכתי ביתך.

78. שערות ראשה של האישה שנגלו, גורמים לשיער אחר להתגלות ולפגום אותה, והם כוחות הס"א הנאחזים בשערות. משום זה צריכה האישה, שאפילו קורות ביתה לא יראו שיער אחד מראשה. כש"כ לחוץ.

79. כמו בזכר שנמצאות השערות קשות מכל, דינים, כן בנקבה. כמה פגמים גורמות השערות של האישה, גורמות למעלה ולמטה, גורמות לבעלה שיקולל, גורמות לעניות, לצרעת, לסילוק חשיבות מבּניה. הרחמן יצילנו מחוצפה שלהן.

80. ע"כ צריכה האישה להתכסות בזוויות הבית. ואם עושה כן, כתוב, בניך כשתילי זיתים. זית אינו מאבד העלים שלו, לא בחורף ולא בקיץ, ותמיד נמצאת בו חשיבות יותר מבשאר האילנות, כך בניה יתעלו בחשיבות על שאר בני העולם. ולא עוד, אלא שבעלה מתברך בכל, בברכות שלמעלה ובברכות שלמטה, בעושר בבנים ובבני בנים.

82. מצווה לדון בדיני סוטה, כמ"ש, ועבר עליו רוח קנאה וקינא את אשתו. ודאי רוח הטומאה נמצא מב' צדדים: בשקר, ובאמת. ברוח שקר, כמ"ש, וקינא את אשתו, והיא לא נטמאה. והשני, ועבר עליו רוח קנאה וקינא את אשתו, והיא נטמאה.

83. האם יש אמת ברוח הטומאה? אלא באדם שמצד עץ טו"ר, שם יש יצה"ר, נחש. בזמן שיש לאדם אישה יפה, נשמה, בכל מע"ט, שכתוב בה, אשת חיל עטרת בעלה, אז יש ליצה"ר קנאה, כמו שהנחש קינא את אדם על אשתו, עד שפיתה אותה וגרם לה מיתה. ולפעמים שולט עליה בחטאים ומטמא אותה, והיא נעשית נבלה.

84. ויצה"ר מימין, ישמעאל, נקרא נחש. משמאל, עשיו, ס"מ, נקרא כלב, הממונה של גיהינום, שצועק ונובח הב הב. כמ"ש, לעלוקה שתי בנות הב הב. וברצונו לשרוף הנשמה שנטמאה, באש שלו, בגיהינום. וזהו, ועבר עליו רוח קנאה וקינא את אשתו, באמת, והיא נטמאה. ולפעמים מקטרג עליה בשקר, שלא נטמאה.

85. ועליה כתוב, ובת איש כוהן, שזה מיכאל, חסד, והנשמה בתו. כי תֵחֵל לזנוֹת, את אביה היא מחללת, באש תישרף. ושם נשרפת הזוהמה ההיא שבה, והיא מתלבנת ממנה, כמו כסף המתלבן באש, והעופרת, שהיא הפסולת, נשרפת ונעשית עפר ואובדת.

86. כעין זה בישראל, כשמחללים התורה, הקב"ה מכניס אותם בגלות של בני עשיו ובני ישמעאל, תחת השעבוד שלהם, שמדרגתם היא כלב ונחש, ונידונים שם. ובהם יתבררו ויתלבנו ויצורפו כִּצְרוֹף הכסף וכִבְחון הזהב. כמ"ש, וצְרַפתים כִּצְרוף את הכסף, וּבְחַנְתים כִּבְחון את הזהב. עד שיתקיים בהם הכתוב, אם יהיו חטאיכם כַּשָׁנים כַּשלג ילבינו.

87. ועל אילן טו"ר כתוב, ויורהו ה' עץ, וישלך אל המים, וימתקו המים. משום שהיו ישראל מעורבים עם עֵרֶב רב, היו כולם אילן טו"ר. וע"כ חציו מתוק מצד הימין, וחציו מר מצד השמאל. ובזמן שהערב רב היו מחטיאים את ישראל, היו כאילו כולם מצד הרע. וע"כ המים הוחזרו להיות מָרים, כאותו עץ מר שהשליך במים. כמ"ש, ויבואו מָרָתה, ולא יכלו לשתות מים ממָרה, כי מרים הם.

88. העץ המר הזה, שהשליך לתוך המים, היה כאופן הניסיון של הסוטה. אם סטתה תחת בעלה, אלו המים שהשקו אותה, חזרו להיות מרים. ובהם כתוב, וצבתה בטנה ונפלה ירכה. ואם לא סטתה, כתוב, וניקתה ונזרעה זרע, ומולידה בן. אף כאן, וימתקו המים.

כי בדיקת הסוטה, שהשליך שם הדין דמנעולא, שהוא כתיבת הוי"ה למפרע, והתעברה בהוי"ה ביושר, שהיא בינה. שאם הייתה דבוקה באשת זנונים, לא הייתה המנעולא מתערבת בבינה, ולא נמתקת בה. ואז היו אורות הרחמים מסתלקים והדין דמנעולא פעל בה. ואז, וצבתה בטנה ונפלה ירכה. ואם לא סטתה תחת בעלה, והייתה דבוקה באשת חיל, אז נמתקה המנעולא בבינה ונגנזה, והמפתחא נגלה ושלט. ואז, וניקתה ונזרעה זרע.

אף כאן, ויורהו ה' עץ. הוא עץ מר, המנעולא, שכל הדבוקים בימין, נכללו בבינה ונמתקו המים. וכל הדבוקים בשמאל נפרדו מהם מחמת מדה"ד דמנעולא, והתבטלו. וישראל יצאו טהורים.

89. כעין זה יעשה לנסות ישראל בגאולה האחרונה. כמ"ש, יתבררו ויתלבנו ויִיצָרפו רבּים, שהם מצד הטוב, ועומדים בניסיון. והִרשיעו רשעים, מצד הרע. ויתקיים בהם הכתוב, ואל אדמת ישראל לא יבואו, והורג אותם.

90. והמשכילים יבינו. כי הם מצד הבינה, עה"ח, עליהם כתוב, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, בחיבור הזה של רבי שמעון, ספר הזוהר, מזוהר של אמא עילאה, שנקראת תשובה. אלו לא צריכים ניסיון. ומשום שעתידים ישראל לטעום מעה"ח, שהוא ספר הזוהר, ייצאו בו מהגלות ברחמים.