ערב רב
100. וערב רב, הם כמ"ש, ויַרְא העם וינועו ויעמדו מרחוק. כך יהיו רחוקים מהגאולה, ויִראו את תלמידי החכמים והעם הקדוש בכל הכבוד הזה. והם יהיו רחוקים מהם. ואם ירצו להתחבר עימהם, כתוב, לא תיגע בו יד, כי סָקוֹל ייסקל או יָרׂה יִיָרה.
בזמן ההוא יתקיים בישראל הכתוב, ה' בדד ינחנו ואין עימו אל נכר. ואין מקבלים גֵרים לימות המשיח. וכתוב, ורשעים בחושך יידָמו. אלו הם ערב רב. ומשום זה אמר הנביא עליהם, ואל אדמת ישראל לא יבואו.
101. אמר אליהו למשה, השעה לעלות למעלה ולהביא הגאולה השלמה, אמור אתה עליי בשבועה, כלומר שתשביעני למהר הגאולה. כי בשבילך אני רוצה לעלות. כי נתן לי הקב"ה רשות, להתגלות לך בבית האסורים שלך, בקבורה שלך, ולעשות עימך טוב, כי אתה מחוֹלָל מעוונות העם, שהוא ביניהם כמו בבית האסורים, כמ"ש, והוא מחוֹלָל מפשעינו.
102. אמר לו משה, בשבועה עליך בשם הוי"ה, שלא תאחר הגאולה בכל יכולתך, כי אני נמצא בצער רב. כי עליי כתוב, וייפן כה וכה וירא כי אין איש, עוזר לי. להוציא אותי מהצער הזה, מהקבורה הזו, שכתוב עליי, וייתן את רשעים קִברוֹ. ואינם מכירים אותי, ואני נחשב בעיניהם, בין הערב רב הרשעים, ככלב מת שסרח ביניהם. כי חכמת סופרים תסרח ביניהם בכל עיר ועיר, ובכל מקום שישראל מפוזרים ביניהם בין המלוכות.
ונעשו הערב רב רועים על ישראל, שהם צאן הקב"ה, שכתוב עליהם, ואַתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם. ואין להם יכולת לעשות טוב עם תלמידי חכמים.
כי משה רבנו, הוא התורה והדעת הפנימית, שלא תתגלה אלא בגאולה השלמה, ועד אז כתוב עליו, והוא מחולל מפשעינו. כי התורה, משה, התחללה ונעשתה חלולה, כי נעלמה הפנימיות שבה, ולא נשארה לנו אלא רק החיצוניות.
ואני נחשב בעיניהם, בין הערב רב הרשעים, ככלב מת שסרח. כלומר, שהם מתרחקים מפנימיות התורה, כמו שמתרחקים מסירחון. שעליה נאמר, וחכמת סופרים תסרח.
103. ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו. והערב רב מחרימים אותם ביניהם. ובמקומות רבים אין נותנים להם אלא רק דבר קצוב, באופן שלא תהיה תקומה לנפילה שלהם, ואפילו חיי שעה. וכל החכמים ואנשי חיל ויראי חטא, נמצאים בצער בדוחק וביגון, ונחשבים ככלבים. כמ"ש, בני ציון היקרים המסולאים בפז, איכה נחשבו לנִבלֵי חֶרשׂ בראש כל חוצות. שאינם מוצאים אכסניה ביניהם.
104. ואלו הערב רב, הם עשירים, בשלווה, בשמחה, בלי צער ובלי יגון כלל, גזלנים בעלי שוחד, שהם דיינים ראשי העם. כי מלאה הארץ חמס מפניהם. עליהם כתוב, היו צריהָ לראש. אמר משה לאליהו, בשבועה עליך, פעם שנייה, בחי ה' צבאות אלקי ישראל יושב הכרובים, שכל אלו הדברים לא ייפלו מפיך ובכל יכולתך תאמר אותם לפני הקב"ה, ולהראות הדוחק שלהם.