ויביאֶהָ יצחק האוהֱלָה
248. ויביאֶהָ יצחק האוהֱלָה שרה אימו. כתוב, האוהלה, כי חזרה שם השכינה, הנקראת אוהל. משום כי כל זמן ששרה הייתה נמצאת בעולם, לא הסתלקה ממנה השכינה, ונר היה דולק מערב שבת לערב שבת, והיה מאיר כל ימות השבוע. ואחרי שמתה, כבה הנר. וכיוון שבאה רבקה, חזרה שם השכינה, והנר חזר ונדלק. כתוב, שרה אימו, שדמתה לשרה בכל מעשיה.
249. שרה אימו. כי כמו שצורתו של יצחק הייתה כצורתו של אברהם, וכל מי שראה את יצחק, אמר, שזה אברהם. וידעו בוודאי שאברהם הוליד את יצחק. כן רבקה הייתה צורתה ממש כמו צורתה של שרה. ומשום זה כתוב, שרה אימו, כי אמרו ששרה היא אימה של רבקה בוודאי. באופן, שיצחק ורבקה היו צורתם כמו אברהם ושרה. והיה ניכר, שאברהם הוליד את יצחק, ושרה את רבקה.
250. אע"פ ששרה מתה, צורתה לא הסתלקה מהבית. אבל לא נראתה שם מיום שמתה עד שבאה רבקה. כיוון שבאה רבקה, נראתה צורת שרה, כמ"ש, ויביאה יצחק האוהלה שרה אימו. מיד נראתה שם שרה אימו. והיה רואה אותה רק יצחק לבדו, בעת שנכנס שם. וע"כ כתוב, ויינחם יצחק אחרי אימו. כי אימו נראית ומזדמנת לו בבית. וע"כ לא כתוב, אחרי מיתת אימו, אלא, אחרי אימו. כי לא מתה כלל בעד יצחק.
251. וייקח את רבקה ותהי לו לאישה, ויאהבה. הרי כל בני העולם אוהבים נשותיהם. מהו השינוי, שדווקא ביצחק כתוב, ויאהבה?
252. התעוררות האהבה של הזכר אל הנוקבא, אינה אלא מקו השמאל, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. חושך, קו השמאל, לילה, הנוקבא, כאחד הם. כי השמאל מעורר תמיד האהבה אל הנוקבא ואוחז בה. וע"כ, אע"פ שאברהם אהב את שרה, לא כתוב בו, ויאהבה, אלא ביצחק בלבד, להיותו קו השמאל דז"א.
והרי כתוב, ויאהב יעקב את רחל, אע"פ שאינו קו שמאל? הוא משום שצד יצחק, שהיה כלול בו, עשה את זה. כי יעקב קו אמצעי דז"א, הכולל בתוכו ב' הקווים ימין ושמאל, אברהם ויצחק. ומשום התכללותו של יצחק שהיה בו, ייתכן לומר עליו, ויאהב, כמו ביצחק.
253. אברהם, קו ימין דז"א, כשראה את שרה, הנוקבא דז"א, היה מחבק אותה ולא יותר, כמ"ש, וימינו תחבקני. אבל יצחק, קו שמאל דז"א, בעלה, אחז בה, ושם זרועו תחת ראשה, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. ואח"כ בא יעקב, קו אמצעי דז"א, ושימש מיטתו והוליד י"ב שבטים.
אברהם יצחק ויעקב רומזים לג' קווים דז"א. וכן שרה רבקה לאה ורחל רומזות לנוקבא דז"א, לד' בחינות חו"ב תו"מ שבה. ז"א מקו ימין שלו מחבק לנוקבא, כמ"ש, וימינו תחבקני, שהוא השפעת החסדים. ומקו שמאל שלו ממשיך לה ג"ר, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי, שהנוקבא אומרת שמשמאלו של ז"א נמשך לה בחינת הראש, שהם ג"ר. ומשום זה נחשב לה השמאל דז"א לעיקר המשפיע שלה.
וע"כ יצחק הוא בעלה, משום שממנו מקבלת ג"ר. ועכ"ז אין הולדה אלא מקו אמצעי בלבד, שהוא יעקב. ורק ממנו הולדת נשמות השבטים.
254. האבות הם כולם באחד הולכים, ז"א בלבד. וע"כ כולם שימשו בארבע נשים, שכל אחד מהם היה לו ארבע נשים, שהן שרה רבקה לאה ורחל. כי גם הן אחד, שהוא חו"ב תו"מ של הנוקבא דז"א.
אברהם בארבע נשים, שהן שרה והגר וב' פילגשים, כמ"ש, ולבני הפילגשים אשר לאברהם. וכתוב, פילגשים, שפירושו שתיים. ועם שרה והגר, הרי הן ארבע.
255. ליצחק היו ארבע נשים מצד רבקה, כלומר שהיו כלולות ברבקה. כמ"ש, וייקח את רבקה. היא אחת. ותהי לו לאישה, הרי שתיים. ויאהבה, הרי שלוש. ויינחם יצחק אחרי אימו, הרי ארבע. כנגד זה היה ליעקב ד' נשים.
וכולן, כל י"ב הנשים, הן אחת, הנוקבא דז"א בלבד, שיש בה אלו י"ב בחינות.
256. אברהם ויצחק שימשו כל אחד מהם באישה אחת בקדושה, כי הגר והפילגשים לא היו מקדושה. אברהם בשרה. יצחק ברבקה. וכנגד שניהם היו ד' נשים ליעקב, בשני החלקים, שהם קודש וחול, שלאה ורחל היו בחלק הקדושה, ובלהה וזלפה היו בחלק חול שהחזיר אל הקדושה.
ואפילו הגר והפילגשים והשפחות כולן הן בקדושה, שכל י"ב הנשים הן רק י"ב בחינות של הנוקבא. כי הכול נעשה בקדושה, והכול הוא אחד, שכולן נכללות בנוקבא דז"א בלבד.