ויבואו שני המלאכים סדומה
224. כתוב, וילך ה' כאשר כילה לדבר אל אברהם. מאחר שהשכינה פרשה מאברהם, ואברהם שב למקומו, אז, ויבואו שני המלאכים סדומה בערב, כי מלאך אחד הסתלק עם השכינה ונשארו שניים אלו.
225. כיוון שראה אותם לוט, רץ אחריהם. והאם כל אלו שהיו באים לעירו היה מכניס אותם לביתו ונותן להם לאכול ולשתות, ובני עירו לא הרגו אותו?
226. והלוא בתו של לוט, שנתנה פת לחם לעני אחד ונודע להם זה, משחו אותה דבש, והושיבו אותה בראש הגג עד שהדבורים אכלו אותה?
227. אלא משום שהיה בלילה, חשב שבני עירו לא יראו אותו, ועכ"ז, כיוון שנכנסו לבית, נאספו כולם וסבבו את הבית.
228. למה רץ לוט אחרי המלאכים? רץ לקראתם, שראה עימהם צורתו של אברהם. ויַרְא לוט וַיָרָץ לקראתם, משום שראה השכינה שורה עליהם.
229. וירא לוט וירץ לקראתם, ויאמר, הנה נא אדנ"י, באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, שם השכינה. ובספרים שלנו לא כתוב, וירץ לקראתם, אלא, וַיָקָם לקראתם. ונראה דעת הזוהר, אשר ויקם לקראתם, המובן הוא שקם ורץ לקראתם, ואם לא כן, היה צריך לומר, ויקם מפניהם.
כתוב, סורו נא. הלוא, גשו נא, היה צריך לכתוב? אלא רצה להסב אותם מסביב הבית, שלא ייכנסו לבית בדרך הרגילה, כדי שבני העיר לא יראו אותם. ומשום זה אמר, סורו נא.
230. כתוב, כי הוא לקצות הארץ יביט, תחת כל השמיים יראה. כמה יש להם לבני אדם להסתכל במעשיו של הקב"ה ולעסוק בתורה יום ולילה. כי כל מי שעוסק בתורה, הקב"ה משתבח בו למעלה ומשתבח בו למטה. כי התורה היא עה"ח לכל אלו העוסקים בה, לתת להם חיים בעוה"ז ולתת להם חיים בעוה"ב.
231. כתוב, כי הוא לקצות הארץ יביט. כלומר, כדי לתת להם מזונות ולכלכל אותם בכל מה שהם צריכים. ארץ היא המלכות. קצות הארץ, כל הנמשכים ממנה, משום שהוא משגיח בה תמיד. שכתוב, עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.
232. משום שארץ זו, המלכות, כתוב בה, ממרחק תביא לחמה. ואח"כ היא נותנת טרף ומזון לכל חיות השדה, שהם המלאכים דבי"ע, כמ"ש, ותקם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה.
233. ע"כ כתוב, כי הוא לקצות הארץ יביט, תחת כל השמיים יראה. כלומר, לכל בני העולם, לתת להם מזונות וכלכלה לפי צורכו של כל אחד, כמ"ש, פותח את ידיך ומשׂביע לכל חי רצון.
234. כי הוא לקצות הארץ יביט. כלומר, להסתכל במעשה בני אדם, ולהשגיח בכל מה שבני אדם עושים בעולם. תחת כל השמיים יראה, שמסתכל ורואה כל אחד.
235. כיוון שראה הקב"ה מעשה סדום ועמורה, שלח אותם המלאכים להשחית את סדום. כתוב, וירא לוט, שראה את השכינה. ומי יכול לראות את השכינה? אלא ראה אור אחד מאיר ועולה על ראשיהם. ואז אמר, הנה נא אדנ"י, באל"ף דל"ת, שם השכינה. ובשביל השכינה, אותה הארה שהיה מאיר על ראשיהם, אמר, סורו נא אל בית עבדכם.
236. וְלִינוּ ורחצו רגליכם. אברהם לא עשה כך, אלא בתחילה אמר, ורחצו רגליכם, ואח"כ, ואקחה פת לחם. אבל לוט אמר, סורו נא, ולינו, ואחר, ורחצו רגליכם. כדי שלא יכירו בהם בני אדם, שאם ירגישו בהם, יאמרו שעתה באו אליו, שהרי עוד לא רחצו רגליהם מהדרך.
237. משום שכך היו עושים האורחים שנכנסו שם, שלנו ברחוב, כי לא היה אדם שיאסוף אותם הביתה, וע"כ אמרו, לא כי ברחוב נלין. כתוב, וַיִפְצַר בם מאוד.
238. כאשר הקב"ה עושה דין בעולם, שליח אחד עושה אותו, ועתה בהפיכת סדום אנו רואים שני שליחים, כמ"ש, ויבואו שני המלאכים סדומה. האם לא די מלאך אחד? אלא אחד היה. וכמ"ש, שני המלאכים, אחד היה להוציא את לוט ולהציל אותו, ואחד היה להפוך העיר ולהשחית הארץ. ומשום זה היה רק אחד בהפיכת סדום.