נפשי איוויתיךָ בלילה

202. נפשי איוויתיךָ בלילה, אף רוחי בקרבִּי אֲשַׁחֲרֶךָ. הקב"ה הוא רוח ונפש של כל, וישראל אומרים, נפשי ורוחי אתה. משום זה, איוויתיך, להתדבק בך. ואשחרך, למצוא רצונך.

203. בשעה שאדם ישן במיטתו, נפשו יוצאת ועולה ומעידה על האדם, מה שעשה בכל היום. ע"כ הגוף אומר לנפש, נפשי איוויתיך בלילה, בשעה שאת יוצאת ממני, אף רוחי בקרבי אשחרך.

204. אמרה כנ"י לפני הקב"ה, נפשי איוויתיך בלילה. בעוד שאני בגלות בין שאר העמים, ומנעתי נפשי מכל הרע הקשור בבני העמים, נפשי איוויתיך, כדי לחזור למקומי. אף רוחי בקרבי אשחרך. כלומר, אע"פ שמשעבדים את בניי בכל שעבוד, הרוח הקדוש אינו סר ממני, כדי לבקר אותך ולעשות מצוותיך.

205. אמרו ישראל לפני הקב"ה, בעוד שנפשי בי איוויתיך בלילה. בלילה, משום שהנפש בשעה ההיא צריכה לחמוד אותך. אף רוחי בקרבי אשחרך, כשיתעורר בי הרוח הקדוש, אשחרך בהתעוררות לעשות רצונך.

וכתוב, כי כאשר משפטיך לארץ, כלומר בזמן שמשפט, ז"א, יורד לארץ, למלכות, לבשׂם העולם, אז כתוב, צדק למדו יושבי תבל. כלומר, שיכולים לסבול הדינים דצדק, ולא יִכְלו בני העולם ממנו. מתי, צדק למדו יושבי תבל? כאשר משפטיך לארץ. נפשי איוויתיך בלילה, זוהי כנ"י, המלכות. אף רוחי בקרבי אשחרך, זה הקב"ה. כי המלכות נפש, והקב"ה רוח.