194. קול, ז"א, קו האמצעי, מתקשר עם הכוהן. כלומר, שהכוהן נעשה מרכבה לז"א, והוא משיב להם ואומר, תִטְהרו. שלהיותו מרכבה לקו האמצעי, משפיע להם הארת החכמה, המביאה לכפרת עוונות ולטהרה. תטהרו, אינם אומרים שאר הכוהנים והעם, חוץ מהכוהן הגדול בעת שנקשר בו הקול, ז"א. אז הוא יכול להשפיע להם הטהרה ואומר, תטהרו.
195. לטהר אתכם מכל חטאותיכם, לפני ה' תִטְהרו. לפני ה' ממש, להארת הפנים של ה', שהיא הארת החכמה, כמ"ש, חכמת אדם תאיר פניו, והיא מכפרת העוונות ומביאה הטהרה.
196. מרה"ש הספרים פתוחים והדיינים דנים. בכל יום נמסרים בתי הדין להיפתח בדין, עד התשיעי לחודש. ביום ההוא עולים כל הדינים לבעל הדין, והם מתקנים כיסא עליון של רחמים למלך הקדוש. ביום הזה צריכים ישראל למטה לשמוח, בשמחה לפני אדונם, העתיד ביום המחרת לשבת עליהם בכיסא רחמים, בכיסא של ויתור, בכפרת עוונות.
המלכות נקראת כיסא. ובכל רה"ש חוזר העולם, המלכות, לקדמותו, כמו שהייתה ביום ד' דמעשה בראשית, שאז נאצלה המלכות בעניין ב' המאורות הגדולים. שז"א היה מלביש קו ימין דבינה, חסדים, והמלכות קו שמאל דבינה, חכמה בלי חסדים, שאז נמשכים ממנה דינים, ונקראת כיסא דין.
וזהו שהקב"ה, ז"א, יושב על כיסא דין, שהמלכות משפיעה דינים, והיא דנה את העולם. וע"י תקיעת שופר וע"י כל הדינים הנמשכים מג"ר דשמאל, עד יוה"כ, נכנע השמאל ומתייחד עם הימין ע"י קו אמצעי. ואז עולה המלכות אל הבינה, אחר שקו שמאל כבר מיוחד עם הימין ע"י קו האמצעי, רחמים המייחד חסד ודין. וכיוון שהמלכות מקבלת מקו שמאל, שכבר נמתק ע"י קו האמצעי, היא נקראת כיסא רחמים.
ונמצא שהקב"ה יושב על כיסא רחמים, והעולמות מקבלים מכיסא רחמים. ונמצא, שכל אלו הדינים שיצאו מקו שמאל, מרה"ש עד התשיעי לחודש בערב, הם הכריחו את קו השמאל שייכלל בימין, ושיתוקן כיסא הרחמים ביוה"כ.
ביום ההוא עולים כל הדינים לבעל הדין, לקו שמאל דבינה, לשורש כל הדינים. וע"י זה השמאל מתייחד עם הימין ע"י קו האמצעי, ביוה"כ. והם מתקנים כיסא עליון של רחמים, שהדינים מכריחים את קו השמאל להיכלל בימין ע"י הקו האמצעי, רחמים. ונמצאת המלכות, המקבלת משמאל, המיוחד בימין, שהיא כיסא רחמים.
אמנם תיקון המלכות עצמה, שתקבל מהשמאל המתוקן הזה, הוא ביוה"כ. ביום הזה צריכים ישראל למטה לשמוח, בשמחה לפני אדונם. כי ביוה"כ נעשית המלכות לכיסא רחמים, בכיסא של ויתור, שאז מתגלה במלכות הארת החכמה המתוקנת, שהיא מכפרת העוונות.
197. כל הספרים הפתוחים לפניו, וכתובים לפניו כל העוונות, הוא מזכה ומטהר אותם מכולם. כמ"ש, מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו. לפני ה', הארת הפנים של ה', הארת החכמה, המכפרת כל העוונות. אלו האומרים הכתוב הזה, אומרים עד המילים, לפני ה', ולא יותר. כי אין רשות לאחֵר שיאמר, תטהרו, אלא לכוהן הגדול בלבד, שעובד העבודה ומייחד השם הקדוש בפיו. וכאשר מייחד השם הקדוש, ומתברך בפיו, אז הקול, ז"א, יורד ובוטש בו, והאיר המילה בפה הכוהן, ואומר, תטהרו. עובד עבודתו ומתברכים כל העליונים שנשארו.
198. ואח"כ רוחץ גופו ומקדש ידיו, להיכנס בעבודה אחרת קדושה. עד שיתכוון להיכנס למקום עליון הקדוש מכל, קודש הקודשים. ג' שורות סובבות את הכוהן הגדול, אחיו הכוהנים, והלוויים, ומכל שאר העם כולם, כנגד ג' קווים. כוהן ולוי ימין ושמאל, וישראל קו האמצעי. והם נושאים ידיהם עליו בתפילה. וקשר של חבל זהב תלוי ברגלו, מחשש אולי ימות בקודש הקודשים, שאז יוציאו אותו משם בחבל הזה.
199. הולך שלוש פסיעות, וכולם עומדים על מקומם, ואינם הולכים אחריו. הולך שלוש פסיעות אחרות, וסובב את מקומו. הולך שלוש פסיעות, וסותם עיניו, ומתקשר למעלה. נכנס לקודש הקודשים, שמע קול כנפי הכרובים, שמזמרים ודופקים בכנפיהם הפרושׂות למעלה, היה מקטיר קטורת, השתתק קול כנפיהם, ומתדבקים בלחש.
200. אם הכוהן זוכה, כיוון שלמעלה נמצא בשמחה, אף כאן למטה יוצא בשעה ההיא רצון של אור, המתבשם מריחות של הרי אפרסמון הטהור שלמעלה, והולך בכל אותו המקום. נכנס הריח בשני נקבי החוטם שלו ומתיישב הלב. אז הכול הוא בלחש, ופתחון פה לא נמצא שם. פותח הכוהן פיו בתפילה, ברצון ובשמחה, ומתפלל תפילתו.
201. אחרי שגמר תפילתו, נושאים הכרובים כנפיהם כבתחילה, ומזמרים. אז יודע הכוהן שהיה רצון, ושעת שמחה לכל, והעם ידעו שהתקבלה תפילתו. כמ"ש, אם יהיו חטאיכם כַּשָׁנים כַּשלג ילבינו. והכוהן שב לאחוריו, ומתפלל תפילתו. אשרי חלקו של הכוהן, כי על ידיו נמצאת שמחה על שמחה, ביום ההוא למעלה ולמטה. על השעה ההיא כתוב, אשרי העם שכָּכה לו, אשרי העם שה' אלקיו.