ויאמר, אחותי היא

342. וייסע משם אברהם ארצה הנגב. כל מסעותיו היו לצד דרום, חסד, יותר מלצד אחר. כי בחכמה עשה זה, כדי להתדבק בדרום, חסד.

343. ויאמר אברהם אל שרה אשתו, אחותי היא. אין לאדם לסמוך על נס, ואם הקב"ה עושה פעם נס לאדם, אין לו לסמוך על הנס בפעם אחרת, משום שלא בכל שעה יקרה נס.

344. ואם אדם מכניס עצמו במקום שהנזק גלוי לעין, הנה מתבטלות בזה כל זכויותיו שעשה מקודם לכן. כמ"ש, קטונתי מכל החסדים ומכל האמת. ואברהם, אחר שעלה ממצרים וניצל פעם אחת, למה הכניס עצמו עתה בצער כבתחילה, ושוב אמר, אחותי היא?

345. אלא אברהם לא סמך על עצמו כלום. כי ראה את השכינה תמיד במשכנה של שרה, שלא סרה משם. ומשום שהשכינה הייתה שם, סמך אברהם עליה ואמר, אחותי היא. כמ"ש, אמור לחכמה אחותי את, שפירושה, לשכינה שנקראת חכמה, וע"כ אמר, אחותי היא.

346. כתוב, ויבוא אלקים אל אבימלך. הייתכן שהקב"ה יבוא אל רשעים, כמ"ש, ויבוא אלקים אל בלעם, ויבוא אלקים אל לבן? הלוא רשעים היו? אלא הוא הממונה, השליח שהתמנה עליהם היה. כי לכל אומה יש לה שר בשמיים, משום שכל המלאכים, בעת שעושים שליחות מה', מקבלים שם אלקים, כי מצד הדין הם באים, והשם אלקים מורה דינים. וע"כ כתוב, ויבוא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה. כלומר, רק מלאך הממונה על עמו ולא הקב"ה.

347. כתוב, שפת אמת תיכון לעד, זהו אברהם. שכל דבריו בתחילה ובסוף היו אמת. וכתוב, ועד ארגיעה לשון שקר, זהו אבימלך.

348. באברהם כתוב, ויאמר אברהם אל שרה אשתו, אחותי היא. וזהו כמו במצרים, שאמר על השכינה שהייתה עם שרה, אחותי היא. אף כאן אמר על השכינה, אחותי היא. ואברהם בחכמה עשה הכול.

349. מהו הטעם שהשכינה נקראת אחות? לפי שאברהם מצד הימין אמר, אחותי היא. כמ"ש, אחותי רעייתי יונתי תמתי, וע"כ קרא לה אברהם תמיד אחותי, משום שהתדבק בה, ולא ימושו זה מזה לעולם.

לפי שאברהם בחינת חסד, אשר בגדלות עולה ונעשה חכמה, או"א עילאין שזיווגם תמידי. וכשהשכינה עולה שם, היא נמצאת גם עם אברהם בזיווג שלא נפסק, ואז נקראת השכינה בשם אחותי, ולא בשם אשתי. כי אחות היא מצד ימין, ואִשה מצד שמאל, אש ה'.

350. בסוף כתוב, וגם אומְנָה אחותי בת אבי היא, אך לא בת אימי. האם היה כך באמת, הלוא בת הרן הייתה? אלא הכול על השכינה אמר: אחותי היא, שבתחילה הוא כמ"ש, אמור לחכמה אחותי את, ואח"כ כתוב, וגם אומנה. מהו וגם? הוא להוסיף ביאור על מה שאמר בתחילה. אחותי בת אבי, פירושו, שהשכינה היא בת לחכמה העליונה, או"א עילאין, הנקראים אבא. ומשום זה נקראת השכינה אחותו ונקראת חכמה.

אך לא בת אימי. אימי נמשכת ממקום התחלת הכול, סתום מכל, א"א, שממנו נמשך הבינה החוזרת להיות חכמה, שמתלבשת בישסו"ת, הנקראים אמא. והשכינה אינה בת, אלא שהיא כאמא עצמה כי מלבישה עליה. ולהיותה שמאל, מצד אמא, אמר, ותהי לי לאישה. באחווה ובחביבות, כמ"ש, וימינו תחבקני, כי חושקת לחסדים שבימין, כדי שהחכמה שבה תתלבש בחסדים, והכול הוא החכמה.

וזהו שהזוהר הוסיף ביאור, שמה שאמר עליה אחותי הוא מצד או"א, שמצידם היא בת והיא אחות, ואינה ראויה לאישה, להיותה מימין. אבל מצד ישסו"ת, שהם אמא, אינה בת ואינה אחות, אלא אִשה, אש ה', וראויה לזיווג.

351. בתחילה כשירדו למצרים אמר, אחותי היא, כדי להתדבק עם האמונה. וקרא לה אחותי, כדי שלא יטעו באלו המדרגות שמחוץ לקדושה. אף באבימלך אמר, אחותי היא, כדי שלא יסורו מהאמונה כראוי.

352. כי אבימלך וכל יושבי הארץ היו הולכים אחר עבודה זרה, ואברהם מתדבק באמונה, ומשום זה נכנס שם ואמר על השכינה, אחותי היא. כמו שאחות אינה נפרדת מהאח לעולם, אף כאן כך, שאברהם היה דבוק עם השכינה, באופן שלא ייפרד ממנה לעולם. כי אישה יכולה להיפרד מבעלה, אבל אחות אינה נפרדת מהאח, כי שני אחים לא יוכלו להיפרד זה מזה לעולם.

כיוון שאח ואחות נמשכים מאו"א עילאין, שהזיווג שלהם אינו נפסק לעולם, ע"כ גם אח ואחות אינם נפרדים לעולם. אבל איש ואישה נמשכים מישסו"ת, שזיווגם נפסק ואינו תמידי, לכן איש ואישה יכולים להיפרד גם הם.

353. ומשום זה אמר אברהם, אחותי היא, כי כולם היו להוטים אחרי האורות של כוכבים ומזלות ועבדו להם, ואברהם היה מתדבק עם האמונה, ואמר על השכינה, אחותי, שלא נפרד לעולם. כמ"ש, ולאחותו הבתולה, הנאמר לכוהן, שהוא מקום שאברהם, ימין וחסד, שורה בו. וע"כ נקראת השכינה אליו, ולאחותו הבתולה, כי מצד ימין נקראת השכינה אחות וכן בת.

354. כתוב, את ה' אלקיך תירא, אותו תעבוד, ובו תדבק ובשמו תישבע. אֶת, היא מדרגה הראשונה מע"ס מלמטה למעלה, הנוקבא, מקום היראה של הקב"ה. וע"כ כתוב, תירא. כי בנוקבא צריך האדם לירוא מפני ריבונו, משום שהיא דין.

355. ואותו תעבוד. אותו, זהו מדרגה עליונה, יסוד דז"א, העומדת על הנוקבא. ואינן נפרדות זו מזו לעולם. את ואותו, דבקים זה בזה ואינם נפרדים. ואותו, מקום ברית, אות הוא לעולם, יסוד. כי עבודה אינה שורה במדרגת אֶת, שאינה עניין לעבוד אלא לירוא. אבל עבודה היא למעלה ביסוד דז"א, הנקרא אותו. ומשום זה כתוב, ואותו תעבוד.

356. ובו תדבק. במקום שנוהג דבקות להידבק, שהוא הגוף השורה באמצע, קו אמצעי, ת"ת, העומד באמצע ב' הידיים, חו"ג, ב' הקווים ימין ושמאל.

ובשמו תישבע, הוא מקום שביעי של המדרגות, כשהנוקבא היא שבת. הנוקבא נקראת אֶת בייחוד של את ואותו, שהייחוד הוא מקו ימין המקבל מאו"א עילאין. ונקראת, ובשמו תישבע, כשמקבלת מקו אמצעי המוחין דשבת, שאז נקראת שביעי.

357. משום זה התדבק אברהם באמונה, בשכינה, במדרגת אחות, כאשר ירד למצרים וכאשר הלך לארץ פלשתים.

בדומה לאדם הרוצה לרדת לתוך בור עמוק, והוא מתיירא שלא יוכל לחזור ולעלות מתוך הבור. מה עשה? קשר חבל אחד למעלה מן הבור. אמר, מאחר שקשרתי הקשר הזה, אכנס שם מכאן והלאה. כן אברהם, בשעה שרצה לרדת למצרים, מטרם שירד שם, קשר מתחילה קשר של אמונה להתחזק בו ואח"כ ירד שם.

358. וכן עשה ג"כ כשנכנס לארץ פלשתים. וע"כ כתוב, שפת אמת תיכּון לעד, ועד ארגיעה לשון שקר. זהו אבימלך, שאמר, בתום לבבי ובניקיון כפיי. וכשהשיב לו אלקים כתוב, גם אנוכי ידעתי כי בתום לבבך עשית זאת. ולא כתוב, ניקיון כפיים, כמו שאמר אבימלך. הרי שאבימלך היה משקר במה שאמר, ובניקיון כפיים, וע"כ כתוב עליו, ועד ארגיעה לשון שקר.

359. כתוב, רגלי חסידָו ישמור ורשעים בחושך יידָמו. חסידו כתוב בלי אות י', שהמשמעות חסיד אחד, אברהם, שלא הסיר שמירתו ממנו לעולם. רגלי, זוהי אשתו של אברהם, שהקב"ה שלח שכינתו עימה ושמר אותה תמיד.

360. רגלי חסידָו ישמור. כתוב חסידו בלי י', שהמשמעות אחד, אברהם, שהקב"ה הלך עימו תמיד כדי שלא יוכלו להזיק לו. ורשעים בחושך יידמו, אלו הם המלאכים, שהרג הקב"ה באותו הלילה שאברהם רדף אחריהם.

361. כתוב, בחושך יידמו. לילה, הנוקבא, שנקשר בחושך והרג אותם. אברהם רדף והלילה הרג אותם. כמ"ש, וייחלק עליהם לילה הוא ועבדיו, ויכֶּם.

וייחלק עליהם לילה, זהו הקב"ה, שחלק הרחמים מן הדין, כדי לנקום נקמת אברהם. ומשום זה כתוב, ורשעים בחושך יידמו. ויכם, ויכום היה צריך לומר, בלשון רבים, כי אברהם ועבדיו היכו אותם. אלא זהו הקב"ה, שהוא היכה אותם.

וכתוב, כי לא בכוח יגבר איש, כי הוא ואליעזר היו לבדם, כי אליעזר בגי' שי"ח (318), כלומר, שי"ח ילידי ביתו.

362. במקום שהנזק מצוי, לא יסמוך אדם על הנס. ואין לך מקום שהנזק מצוי בו, כמו זה שאברהם הלך אחר ארבעה מלכים, לרדוף אחריהם ולעשות עימהם מלחמה.

ולמה סמך עצמו על נס? כשהלך לזה אברהם, לא הלך לעשות מלחמה ולא סמך על הנס, אלא צערו של לוט הוציא אותו מביתו ולקח עימו כסף לפדות אותו. ואם לא יוכל לפדות אותו, ימות עימו יחד בשבי. אלא כיוון שיצא, ראה את השכינה מאירה לפניו וכמה צבאות מלאכים מסביב לה. בשעה ההיא רדף אחריהם והקב"ה הרג אותם. כמ"ש, ורשעים בחושך יידמו.

363. כתוב, רגלי חסידיו ישמור. זהו אברהם, וכשיצא ללחום עם המלכים, התחבר יצחק עימו ונפלו לפניו. ואם יצחק לא היה מתחבר עם אברהם, לא היה יכול לכלותם. וכמ"ש, ורשעים בחושך יידמו, כי לא בכוח יגבר איש. אע"פ שהכוח נמצא תמיד בימין, אברהם, עכ"ז אם הימין לא היה נכלל בשמאל, יצחק, לא היו המלכים נדחים לפניו.

364. רגלי חסידיו ישמור. בשעה שאדם אוהב את הקב"ה, הקב"ה אוהב אותו בכל מה שהוא עושה ושומר דרכיו, כמ"ש, ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם.

365. כמה היה חביבותו של אברהם אל הקב"ה, כי בכל מקום שהיה הולך, לא היה חושב על שלו כלום, אלא רק להידבק בהקב"ה בלבד. ומשום זה כתוב, ורגלי חסידיו ישמור. וזוהי אשתו, כי, רגלי, רומז על אשתו, כמ"ש, ואבימלך לא קרב אליה, וכתוב, כי על כן לא נתתיך לנגוע אליה.

366. בפרעה כתוב, וינגע ה' את פרעה. שרה אמרה להקב"ה הכה, והקב"ה היה מכה. וע"כ כתוב, רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך יידמו. אלו הם פרעה ואבימלך, שהקב"ה עשה בהם דינים בלילה, בחושך. כי לא בכוח יגבר איש. איש, זה אברהם, כמ"ש, ועתה השב אשת האיש.