צריך לכסות עיניו שלא יסתכל בשכינה

[בעי למכסייה עינוי דלא יסתכל בשכינתא]

10. מי שעומד בתפילה, צריך ליישר רגליו וצריך לכסות ראשו, כמי שעומד לפני המלך, וצריך לכסות עיניו, כדי שלא יסתכל בשכינה. ומי שפותח עיניו בשעת התפילה, או שאינו משפיל עיניו לארץ, מקדים עליו מלאך המוות.

וכשנפשו יוצאת, בשעת פטירתו מהעולם, לא יסתכל באור השכינה, ולא ימות בנשיקה. מי שמזלזל בשכינה, הוא מזולזל בשעה שנצרך לה. כמ"ש, כי מְכַבדיי אכַַבד ובוֹזַיי יֵיקָלו.

11. מי שמסתכל בשכינה בשעה שמתפלל, איך יכול להסתכל בשכינה? אלא לדעת אשר ודאי השכינה עומדת לפניו בשעת תפילתו, וע"כ אסור לו לפתוח עיניו. כמ"ש, ויסֵב חזקיהו פניו אל הקיר. כי שם שרתה השכינה. משום זה צריך שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר בשעת תפילתו.

12. מי שעומד בתפילה, צריך תחילה לסדר שבחו של אדונו ואח"כ להתפלל תפילתו. כי משה אמר בתחילה, אתה הַחִילוֹת, ולבסוף אמר תפילתו, אֶעְבְּרָה נא ואֶראה את הארץ הטובה.

מהו השינוי בכתוב, אדנ"י הוי"ה אתה החילות, שתחילה כתוב, אדנ"י, באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, ולבסוף הוי"ה, שאנו קוראים אלקים? אלא הסדר כך הוא מלמטה למעלה, כי אדנ"י הוא מלכות, הוי"ה הוא ז"א.

ואמר כך, כדי לכלול מידת יום בלילה ומידת לילה ביום, ולחבר הכול יחד כראוי. מידת יום היא ז"א, ומידת לילה היא מלכות.