ב"ה א' תבוא פ"ז לאנדאן יצ"ו
כבוד התלמידים ה' עליכם יחי'
מכתבכם מפרשת שופטים קבלתי בצרוף חדושי התורה של כל אחד ואחד, פרט מ.... נ"י [נרו יאיר] ואקוה מאד לקבל מכתבו היום.
רצוי מאד שתכתבו לי את החידושים שלכם בְּעַבְדוּת ה', וגם השאלות שיש לכם בענין זה. ואין כל נ"מ [נָפְקָא מִינַהּ - הבדל] אם אענה לכם תרוצים, או שהעיר לכם, או אם איני כותב ואיני מעיר, כי עצם שאלתכם חצי תשובה היא. וְאִידָךְ [והשאר] אני מביא לפני השי"ת שיענה לכם דבר בעתו, ואני מתפלא שעדיין אינכם מבינים את זה כל צרכו.
הערה אחת אעיר לכם והיא: בשעה שאתם כותבים אלי חדושי תורה, אינכם מבינים כלל, אם הדרכים שאתם מדברים בהם, נמצאים כבר ברשותכם, או עכ"פ במדרגתכם, כלומר, שבידכם לעשותם, או אם הם למעלה ממדרגתכם, אלא תצפו להשי"ת שיחונן אתכם דעת לעשותם, וכגון דָא [וכמו זה], צריכים אתם להזהר לְפָרֵשׁ תמיד בִּלְּשׁוֹן תפלה לה', שתזכו לחידוש שהשגתם, או לרמז, בדרך התנצלות, אשר עוד לא זכה לזה וכדומה.
הנה הראש של העתיד הנעים הַמְּקֻוֵה לנו בעזרתו ית' מתקרב אלינו. ועל כן אני חושק ומתגעגע מאד שֶׁתִּמָּצְאוּ בסמוך לי בגוף ונפש. (דהיינו, שתתקרבו אתם אלי, ולא אני אליכם, שזהו מן הנמנע וגם ללא תועלת וד"ל [ודי למבין]).
והנני להתנצל עתה, אשר בְּתִשְׁרֵי שֶׁעָבַר, היה עת רצון גדול מאד, אך לא הייתם בסמוך אלי באותו הזמן. ואת... נ"י [נרו יאיר] בקשתי מאד בכל החודש הנזכר ולא מצאתי בגבולי כלל. ולא ראיתי רק אחד או שנים מכם. ומובן מעצמו הצער שהיה לי במשך כל השנה שעברה בגלל זה.
וסבת הדבר היא, הַגֵּאוּת וְהַיֵּשׁוּת שהתגנב בכם, וכמדתה שִׂנְאַת הַחִנָּם ביניכם (מָאגְבְּהָ [מתרבה]) בדבקות בחברים חומרניים אשר לא מחברתנו המה... וברור הוא כי אם אתם שונאים לאחד מבני החבורה, סימן מובהק הוא שגם אתי אינכם באהבה גמורה.
והגם שהיצה"ר [שהיצר הרע] מראה לכם מִטָּתוֹ של אותו חבר, כלומר, שמעשיו רעים וחטאים להשי"ת, היה עליכם להתפלל ולבטוח למענו להשי"ת שודאי יעזור לו, כיון שתלמיד שלי הוא.
ואם אתם כבר מבינים באותו חבר - שיד ה' קָצְרָה בשבילו, וגם תפלותי אינם כְּדָאִים לעמוד לו בעת צרה, חס מלהזכיר, א"כ [אם כן] חוזר הדין ח"ו על השונא עצמו וד"ל [ודי למבין]. ובאו וראו ותנו על לבכם מהיום, שאל תיפלו יותר ברשת הזה.
... גם אין לכם להסתכל כלל וכלל אם אני מְרָחֵק בַּפֶּה ממש לאיזה חבר... ותדונו אותו לכף זכות, באמת.
והאמת אוֹמַר לכם, כי בהתרחקות שלי נמצאת אחדות גדולה יותר מבהתקרבות שלי, בדומה לכל אוּמָן הטרוד בְּאוּמָנוּתוֹ להשלים מלאכתו, באופן היותר נאות, אשר אין לאיש זר להסתכל עליו באמצע מלאכתו, כי לא יבין מנהגו במלאכתו, זולת אוּמָן הגדול כמותו. ודי לכל הרוצה להבין.
הארכתי בענין זה כדי שתדעו כי בנפשכם הוא.
אף שאין דרכי לבוא בהדרכות פרטיות, מ"מ [מכל מקום] אני מוכרח להעיר לכם, על מה שהזהרתי אתכם זה כמה: שלא יאמר איש לחברו את "החדושי תורה" שלו שהשיג. "ולא להוכיח" כלל וכלל, ואפילו הרצון בזה, הוא פגם נורא מאד. זולת מה שֶׁהִתַּרְתִּי בשעה שאני מחוץ לביתי, לאמור חדושי תורה זל"ז [זה לזה], ממה שכבר הוצאתי מפי, בדיוק שאפשר להסבירם, אבל בדיוק נמרץ, בלי כל הוספה מדעתו.
כמו"כ [כמו כן] דברי התורה שאמרתי, ושאותו החבר עדיין לא שמע אותם מפי, אין לדבר אודותם, ויש להבליעו בְּהַשְׂכֵּל וּבְדַעַת.
מצאתי לנחוץ לחזור ולהזהיר על הנ"ל מפני שאני מרגיש שכבר הרחבתם את הגבול שהגבלתם לכם. ותדעו נאמנה שבשמירה זו תזכו לאמור חדושי תורה לפני השי"ת ולהוכיח עצמיכם. והמפזר מדותיו באלה לא יִכּוֹן בעיני השי"ת ו"דין פרוטה כדין מאה" בענין זה. והשי"ת יעזור לכם וידריך אתכם אל אֲדֹנֵי האמת.
יהודה ליב