ב"ה יום ג' תצ"א פ"ז לונדון יצ"ו
לכבוד התלמידים ה' עליכם
יחד ע"ז [עם זה] שאתן אימון בהתחיבותכם לקיים כל הגה שאוציא מפי תומ"י במס"נ [תכף ומיד במסירות נפש] באמת וכו', הנני מצווה, שתתחילו בכל מאמצי כֹּחֲכֶם לאהוב איש את חברו - כמו את עצמו, ולהצטער בצרת חברו, ולשמוח בשמחת חברו עד כמה שאפשר. ואקוה שתקיימו בזה דברי ותשאו הענין בשלימותו.
המכתבים וּמִלוּאָם קבלתי, ואין עתה בכוחי לענות בפרטיות, ומלבד מה שכבר עניתי לכל אחד ואחד במכתבים הקודמים הנני מבטיח לדבר עוד בהרחבה אי"ה [אם ירצה השם].
והציווי הנ"ל [הנזכר למעלה] כוונתי בדיוק בין החברים כי "רֵעֲךָ" כתוב וד"ל [ודי למבין]. ועל אנשים מבחוץ צריכים לימוד גדול כי ההפסד קרוב יותר משכר, מסבת דביקותם בגשמיות ובעצמיות, ואכמ"ל [ואין כאן מקום להאריך]. ובין החברים ח"ו [חס ושלום] להתקבל, הִזָּהֵר וְהַזְהֵר, המצפה לישועה כי קרובה היא...
יהודה