כל אות של השם, השלמות של כל השם

[כל אות דשמא שלימו דכל שמא]

63. סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. סוד ה' ליראיו, זו כנ"י, מלכות, הנקראת סוד ה'. ובריתו להודיעם, זה צדיק יסוד עולם, יסוד דז"א, ברית. ושניהם בייחוד אחד.

64. יו"ד, יש בה ג' אותיות, והן שלמות הכול. ראשית הכול, חכמה, הנקראת ראשית, היא י', עליונה על כל אותיות הוי"ה, על כל הספירות. ו' שביו"ד, קו האמצעי, ז"א, שלמות כל הצדדים, משלים הימין והשמאל, והוא מַעבר, שורש לכל הרוחות, בו תלויה האמונה, המלכות. ד' שביו"ד, היא הגן, צרור החיים, מלכות. האות ד' קטנה, כי במלכות אותיות קטנות, והיא שלמות הכול, כי המלכות משלימה לכל הספירות.

65. האות י' סתומה מכל הצדדים. כשיוצאת, כשמתגלה, היא יוצאת כמלך עם חייליו, וחוזרת אח"כ י' לבדה. בה נסתם הדבר, בה יוצא, מתגלה. סוגרת ופותחת.

או"א עילאין הם י' דהוי"ה, האויר שבהם סתום, שאין י' יוצאת מאויר שלהם. וע"כ הם סתומים מאור החכמה. ורק ישסו"ת, ה"ר דהוי"ה, נפתח האויר שלהם, שהי' יוצאת מאויר שלהם, וחזר בהם אור החכמה. ועכ"ז החכמה שישסו"ת מקבלים, מקבלים בהכרח מאו"א עילאין, מי' דהוי"ה, כי אין מדרגה מקבלת אלא ממדרגה הסמוכה לה לפניה. ולפיכך, אע"פ שאו"א הם סתומים מחכמה, מ"מ הם נפתחים בחכמה, להאיר לישסו"ת, לה' דהוי"ה. אלא אח"כ חוזרים ונסתמים מחכמה כדרכם.

ולפיכך יש ב' בחינות בי' דהוי"ה:

א. כשהיא במילוי ו"ד, יו"ד,

ב. כשהיא בלי מילוי ו"ד, אלא י' לבדה.

כשאו"א עילאין נפתחים להשפיע חכמה לישסו"ת, הם יו"ד במילואה. י' רומזת לאו"א עילאין, חו"ב עליונים. ו"ד הן הדעת. ו' היא ז"א, הימין שבדעת. ד' היא המלכות, השמאל שבדעת. לרמוז, שהחכמה שבהם מתגלה לישסו"ת ע"י הדעת הזה. ולאחר השפעתם, שאו"א חוזרים ונסתמים מחכמה, הם י' בלי מילוי, הרומזת, שאין החכמה מתגלה ע"י הדעת, והם סתומים.

האות י' סתומה מכל הצדדים. כי אות י' היא או"א עילאין, שהאויר שלהם סתום מחכמה. כשהי' יוצאת להשפיע חכמה לישסו"ת, היא יוצאת כמלך עם חייליו, יוצאת עם המילוי ו"ד שלה, ימין ושמאל של הדעת, הנבחנות לצבאות של י', והחכמה נפתחת ומושפעת לישסו"ת ע"י הדעת. אחר שגמרה השפעת החכמה, חוזרת י' לבדה בלי ו"ד למדרגתה הקודמת, ונעשית סתומה כדרכה. נמצא שפעם החכמה סתומה בה, ופעם יוצאת החכמה להשפיע לישסו"ת, פעם סוגרת הארת החכמה, ופעם פותחת אותה.

66. ה' דהוי"ה, שלמות הכול למעלה ולמטה, בינה, ישסו"ת. א' של מילוי ה"א היא יו"ד, כי צורת א' היא ו' באמצע, למעלה י', למטה ד', שהיא שלמות ג' אותיות שבראש, הסתומות בי' דהוי"ה, אשר במילוי היא אותיות יו"ד. והכול אחד, כי שלמות השם הקדוש היא שלמות שלמעלה ולמטה. משום זה אות ה', שמתעטרת בעטרותיה, לוקחת א' למילוי.

אע"פ שהי' דהוי"ה, או"א עילאין, משפיעה חכמה לישסו"ת, לה' דהוי"ה, מ"מ או"א לעצמם סתומים מחכמה, ומתגלה רק בישסו"ת, בה' דהוי"ה, שבה יש השלמות להשלים הכול, הן חסדים לז"א, שהוא למעלה, והן חכמה למלכות, שהיא למטה.

כי בה' דהוי"ה מתגלה גם החכמה. ה', היא בינה, ישסו"ת. א' של מילוי ה"א היא יו"ד, שצורת כתיבת א' היא י' למעלה, ד' למטה, ו' באמצע. שהיא שלמות ג' אותיות שבראש, הסתומות בי' דהוי"ה. כי צורת הי', בעת שמשפיעה חכמה לה', היא ג' אותיות יו"ד, שהי' היא חו"ב, ו"ד הן הדעת. בשעה שה' דהוי"ה מקבלת הארת חב"ד שבג' אותיות של הי' שבראש הוי"ה, היא ה' במילוי א', ה"א, אשר הא' רומזת על הארת חב"ד, שמקבלת מאו"א עילאין. וכמו שהיו"ד במילואה מורה על הארת החכמה ע"י הדעת, כן ה"א במילואה, מורה על הארת החכמה ע"י הדעת.

השלמות של השם הקדוש היא שלמות של ז"א ומלכות, שז"א למעלה והמלכות למטה. שהשלמות, היא שתשפיע חסדים לז"א והארת חכמה למלכות. משום זה, בשעה שה', ישסו"ת, מתעטרת בהארת חב"ד, מג' אותיות יו"ד, היא לוקחת למילואה א', שמורה על הארת חב"ד אלו.

67. כל אות של השם הקדוש נראית בה השלמות של כל השם. יו"ד דהוי"ה היא שלמות הכול, שהי' רומזת על חו"ב עילאין, ו' על ז"א, ימין שבדעת, ד' על המלכות, שמאל שבדעת. ה' דהוי"ה היא שלמות הכול. ואע"פ שאינה במילוי א', אלא ה' בלבד, צורת ה' היא שלמות הכול, כי צורת הכתיבה שלה היא י' ו' ד'.

כי צורת ה' היא ד' על ו', וקרן הזווית של ה' היא י'. שלא כמו י' דהוי"ה, שהיא שלמות הכול רק כשהיא במילואה יו"ד, ולא כשהיא י' פשוטה בלי מילוי. אלא ה' דהוי"ה היא שלמות הכול אפילו כשהיא פשוטה בלי מילוי, מפני שבה יוצאת י' מאויר ונעשה אור.

ו' דהוי"ה, בין כשהיא במילואה ובין כשהיא פשוטה, היא שלמות הכול. כי ו' מורה על קו אמצעי, הכולל בתוכו ב' הקווים ימין ושמאל, י"ה, וע"כ היא שלמות הכול. כלומר, חו"ב, שהם י"ה, ודעת שהיא ו'.

ו' ה', ה' דהוי"ה המחוברת עם ו' דהוי"ה, היא שלמות גדולה ביותר להעטיר לכל העולמות, כי ו"ה הם ז"א ומלכות בזיווג. הרי שהכול אחד, שכל אות מהוי"ה מורה על כל השלמות שבהוי"ה.

68. והיה שבעת ימים תחת אימו. בעניין יו"ד ה"א וא"ו ה"א נחקקו האותיות והי"ה. כי והי"ה הן אותיות ו"ה י"ה. ו' ה' שבעת ימים נכללו בהם באחד. כי ו"ה שהם ז"א ומלכות, הם שבע ספירות חג"ת נהי"מ. י' ה' הם שבעת ימים. כי י' היא אחת, כלל כולם, שכוללת כל אותיות השם.

ה' היא שלושה, היא ושני בניה, כי כוללת בתוכה ד' ו', ז"א ומלכות, שהם בעיבור בבינה, ימין ושמאל שבדעת, ועם הבינה עצמה הרי שלושה. ובן אחד, ו' שבאות ה', שני אבות כלולים בו, ב' הקווים חו"ג. הרי חמישה, שהם בינה, ז"א, מלכות, חסד, גבורה. גם ו' כוללת בתוכה הבת הנקבה, מלכות, הרי שישה. משמע שה"ר דהוי"ה היא כלל של שישה: בינה, ז"א, מלכות, חסד, גבורה, ומלכות הנכללת בז"א.

י"ה, ה' עם י' שבעה. שבע ספירות שלמעלה מחזה, הנקראות י"ה, שהן: חכמה, בינה, ימין דדעת, שמאל דדעת, חסד, גבורה, ושליש עליון דת"ת ביחד עם המלכות שבחזה. כמ"ש, שבעת ימים ושבעת ימים, ארבעה עשר יום. שבעת ימים שבו"ה, ושבעת ימים שבי"ה.

69. והיה שבעת ימים תחת אימו. תחת אימו, תחת י"ה, התעטרו שבעת ימים של ו"ה, כמ"ש, לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמיים ובארץ, שהם שבע ספירות חג"ת נהי"מ דזו"ן. ע"כ יש שבעת ימים למטה בזו"ן, לכבוד של אמא עילאה, כלומר כנגד ז' בחינות שבי"ה, יש גם תחת אימו, למטה שבעה ימים.

כמ"ש, עַד עקָרה ילדה שִׁבעה ורבַּת בנים אומללה. שהעיקר של כל הבית, בינה, ילדה שבעה, שבעת ימים של חג הסוכות, חג"ת נהי"מ. ורבת בנים אומללה. אלו הם הקורבנות שבחג, שבעים פרים, שמקריבים בחג הסוכות, שהולכים ומתמעטים מן המניין בכל יום, שהם כנגד שבעים אומות. וזהו, רבת בנים אומללה.

70. אלו שבעת ימי סוכות, חג"ת נהי"מ, עולים למעלה למעלה, שהארת החכמה שבהם מאירה מלמטה למעלה. ואלו שבעים פרים ששבעים אומות יונקות מהם, יורדים למטה למטה. שהאומות מושכות מהם מלמעלה למטה כדרכם, וע"כ מפילים אותם למטה. כמ"ש, אם תגביה כנשר, ואם בין כוכבים שים קינֶך, משם אורידך נאום ה'. וישראל עולים מלמטה למעלה, כמ"ש, והיה זרעךָ כעפר הארץ. וכתוב, והרביתי את זרעךָ ככוכבי השמיים. ונמצאו עולים מעפר הארץ לכוכבי השמיים. ואח"כ עולים על הכול, ומתדבקים במקום עליון על הכול. כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם.