תקיעת שופר

302. ביום רה"ש וביוה"כ, לא רצה רבי שמעון לשמוע התפילה מכל אדם, אלא א"כ עמד עליו שלושה ימים מקודם, לטהר אותו. רבי שמעון היה אומר, בתפילה של האדם הזה שאני מטהר אותו, מתכפר העולם. וכש"כ בתקיעת שופר, שלא היה מקבל תקיעת אדם, שאינו חכם לתקוע בכוונה בסוד התקיעה.

303. אלו התקיעות כסדרן.

הסדר הראשון: כלול מכולם, כלול משברים ומתרועה. והסדר הוא: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה.

הסדר השני: תקיעה אחת כסדרה בתחילה, ותקיעה אחת כסדרה בסוף, וגבורה גדולה, כלומר שברים, ביניהן. והסדר הוא: תקיעה, שברים, תקיעה.

הסדר השלישי: תקיעה אחת בתחילה, ותקיעה אחת בסוף, וגבורה סתם, התרועה, ביניהן. השברים עולים לגבורה, התרועה יורדת למלכות. אחד הוא דין קשה, השברים. ואחד הוא דין רפה, התרועה.

והם עשרה קולות: תשר"ת תש"ת תר"ת. והם תשעה קולות, כי שברים תרועה שבאמצע הסדר הראשון אינם שני קולות אלא קול אחד שכולל שניים, וע"כ אין יותר מתשעה קולות.

ב' גבורות: קו שמאל דז"א, יצחק, והמלכות, הנבנית מקו שמאל. גבורה דז"א מכונה גבורה גדולה, והמלכות מכונה גבורה סתם. התקיעות הן כנגד ג' קווים, לתקן קו השמאל, דין, עם ב' הקווים הימין והאמצעי, אברהם ויעקב, חסד ורחמים. והם ב' התקיעות: אחת בראש הסדר כנגד אברהם, ואחת בסוף הסדר כנגד יעקב. ביניהן התבשם ונמתק יצחק, קו השמאל.

אמנם יש ב' בחינות שמאל: גבורה דז"א, יצחק, וגבורה סתם, מלכות. וצריכים להמתיק את שתיהן. וע"כ צריכים שלושה סדרים. כי השברים הם כנגד הגבורה הגדולה. התרועה היא כנגד גבורה סתם.

ע"כ בסדר הראשון כוללים ב' הגבורות יחד, שהסדר הראשון כלול מכולם, וע"כ תוקעים תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה.

ובסדר השני ממתיקים עם ב' התקיעות את הגבורה הגדולה בלבד, שהיא שברים. לכן הסדר השני הוא, תקיעה אחת כסדרה בתחילה, ותקיעה אחת כסדרה בסוף, וגבורה גדולה, השברים, ביניהן, שתוקעים תקיעה, שברים, תקיעה.

ובסדר השלישי ממתיקים עם ב' התקיעות את גבורה סתם לבדה, שהסדר השלישי הוא, תקיעה אחת בתחילה, ותקיעה אחת בסוף, וגבורה סתם, התרועה, ביניהן. שלא נאמר כאן גבורה גדולה, אלא סתם גבורה, המלכות, תרועה. ותוקעים תקיעה, תרועה, תקיעה.

קול שברים נשמע שבר שבר. קול התרועה נשמעת כמו גערה והכעסה. ולכן נאמר, שברים עולים לגבורה, שהשברים עולים לגבורה דז"א. ונאמר, תרועה יורדת, שהתרועה יורדת למלכות. שברים הם דין קשה. תרועה היא דין רפה.

304. ביום הזה מתעטר יצחק, שהוא גבורה וקו שמאל, והוא ראש האבות. ביום הזה כתוב, פחדוּ בציוֹן חטאים. ביום הזה נעקד יצחק, ועקד הכול. ושׂרה מייללת. וקול שופר חזק מאוד. אשרי חלקו של מי שעבר ביניהם וניצל מהם. משום זה קוראים פרשת עקדת יצחק ביום הזה, כי ביום הזה נעקד יצחק למטה, ונקשר באותו שלמעלה בשעה שכתוב, ויעקוד את יצחק בנו.

ברה"ש חוזרים העולמות לקדמותם, כמו שהייתה המלכות ביום ד' דמעשה בראשית, שהייתה מלבישה קו השמאל דבינה, וז"א קו הימין דבינה. ואז עוד לא התייחדו הימין והשמאל ביחד, והייתה החכמה בלי חסדים, ולא הייתה יכולה להאיר. כי אין החכמה מאירה בלי חסדים. וזה הדינים וקטרוג הלבנה.

והעצה לזה נתן הקב"ה, תקיעת שופר, שע"י הקול היוצא משופר, מעוררים כוח המסך דחיריק בז"א, שהוא קו האמצעי. וע"י מסך דחיריק הוא ממעט את קו השמאל מג"ר. ואז נכנע השמאל לימין ומתייחד עימו. ומתלבשות ו"ק דחכמה, שנשארו בקו שמאל בחסדים, ואז הם מאירים. הרי שביום רה"ש, ע"י תקיעת שופר, נתקן קו השמאל, שיוכל להאיר, מפאת התלבשותו בחסד דימין.

ביום הזה מתעטר יצחק, שיצחק, קו שמאל, מתעטר ע"י התלבשותו בחסדים, ומאיר בו"ק דג"ר, שנקרא עטרה. והוא ראש האבות, כי בחינת הראש, שהוא ג"ר, שיש בחג"ת דז"א, הנקראים אבות, היא מיצחק, כי ו"ק דחכמה שלו הם ג"ר וראש.

אבל קו ימין, אברהם, הוא חסדים חסרי ג"ר, כי אין ג"ר אלא מחכמה. ביום הזה כתוב, פחדוּ בציון חטאים, כי החטאים הרוצים להתדבק בג"ר דשמאל, המעוררות דין בעולם, הם עתה בפחד, מחמת שהמסך דחיריק שהתעורר מקול שופר, מיעט את הג"ר הללו.

תקיעת שופר ועקדת יצחק הם עניין אחד, כי עקדת יצחק פירושה, שאברהם עורר את המסך דחיריק שבקו האמצעי למעלה, שע"י הכוח הזה, ויעקוד את יצחק בנו, שמיעט הג"ר דחכמה שבקו שמאל, שהן יצחק, שע"י המיעוט הזה נכלל השמאל בקו ימין, שהוא אברהם, למעלה. וכן יצחק למטה נכלל באברהם, שע"י זה נשלמו שניהם.

ביום הזה נעקד יצחק, כי קול השופר ממעט את קו השמאל מהג"ר שלו, שזה נבחן לעקדה של יצחק, ועקד הכול, שכל הבחינות של קו שמאל למעלה, נעקדו, ואפילו קו השמאל דבינה. ושׂרה מייללת, שהבינה, הנקראת שרה, הייתה בוכה, שפירושו מיעוט, מחמת שהתמעט קו השמאל שלה. וכל זה נעשה משום שקול השופר חזק מאוד, שקול השופר החזק גרם לכל המיעוט הזה.

כי ביום הזה נעקד יצחק למטה, ונקשר באותו שלמעלה, שהתקשר מחמת העקדה בייחוד ימין ושמאל שלמעלה. וזכה, שהו"ק דחכמה שלו יתלבשו בחסדים, שהיא בחינת הג"ר שלו ושל שאר המדרגות.

305. ביום של עקדת יצחק, העטיר יצחק לאברהם במוחין דג"ר, המכונים עטרה, שכתוב, והאלקים ניסה את אברהם. מהו ניסה? הוא כמ"ש, ויקרא שמו, ה' ניסי, שהוא לשון התנשאות ורוממות. וניסה הוא כמו נשׂא, ולא מלשון ניסיון. כי בעקדת יצחק הגדיל ונשא את אברהם.

מכאן, שהשתכלל הימין ונשלם ע"י עקדת השמאל. כי מטרם שקו ימין, אברהם, נכלל בשמאל, יצחק, אין לו לימין אלא ו"ק בלי ג"ר. ואחר שנכלל בשמאל, יש לו ג"ר כמו השמאל. והתכללות זו באה לו ע"י עקדת יצחק. ונמצא שהימין השתכלל ונשלם ע"י העקדה. כמ"ש, והאלקים ניסה את אברהם, שהגדיל אותו בג"ר. והאלקים זהו פחד יצחק, מידת הגבורה, קו שמאל, שמידה זו הגדיל אותה בג"ר, ע"י שנכלל בה ע"י עקדת יצחק.

306. כתוב, כי אלקים שופט, זה ישפיל וזה ירים. אלקים הוא גבורה, ושופט הוא ת"ת. אם לא היה עובר הדין של יצחק, גבורה וקו שמאל, במקום שיעקב שורה, ת"ת וקו אמצעי, ומתבשם שם, אוי לעולם שייפגש בדינו.

כי יעקב, קו אמצעי, ממעט את קו השמאל ע"י המסך דחיריק, שע"י זה מתייחד השמאל עם הימין, ומתבשמים הדינים הקשים שבשמאל. שכתוב, כי בָאֵש ה' נשפט, שהאש שבשמאל נשפטת ע"י הוי"ה, קו אמצעי, המייחד אותה עם הימין. וזוהי התבשמות העולם.

307. וכיוון שיצחק, קו שמאל, נכנס במקומו של יעקב, קו אמצעי, ויעקב אחז בו בכוח המסך דחיריק שבו, אז שקטה האש והצטננו הגחלים שלה, שהם הדינים של קו שמאל. בדומה לאדם שהיה כועס, וחגר והתחמש, ויצא בכעסו להרוג בני אדם. חכם אחד עמד על פתחו, ואחז בו. ולא עזב אותו לצאת החוצה.

אמר לו הכועס, אם לא אחזת בי והתקפת אותי, היה הרג נמצא בעולם. כי בעוד שהתקיפו זה את זה ואחזו זה בזה, הצטנן כעסו על שיצא להרוג. יצא אותו חכם והוכיח, מי סבל הכעס וכוח הדין של אותו אדם, מי שעמד על הפתח לעכב אותו מלצאת.

308. כך אמר הקב"ה, שהוא קו האמצעי, לישראל: בניי, אל תפחדו מהדינים של קו שמאל, כי אני עומד על הפתח, לעכב את הדינים מלצאת. אבל התעודדו ביום הזה ותנו לי כוח בשופר. שע"י קול שופר מעורר קו האמצעי את המסך דחיריק, שזה כל כוחו למעט קו השמאל ולהמתיק אותו בימין. וזולתו אין כוח שיוכל לייחד השמאל בימין.

שאם נמצא קול שופר כראוי ומכוונים בו למטה, הקול ההוא עולה ומעורר את המסך דחיריק בקו האמצעי, ומייחד הימין והשמאל, שבו מתעטרים האבות, שע"י התכללות בימין ובשמאל, הם קונים מוחין דג"ר, שע"י זה מתעטר יצחק ומתעטר אברהם.

וכיוון שאת כל זה גרם יעקב, נעטר גם הוא, שכל המוחין שגורם תחתון לעליון, זוכה בהם גם התחתון. ונמצא שהאבות, אברהם ויצחק, עומדים במשכנו של יעקב, משום שהוא הפועל כל הייחוד הזה. וע"כ צריכים להיזהר בשופר, ולדעת הקול ההוא, ולכוון בו.

309. ואין קול בשופר שאינו עולה לרקיע אחד, וכל ההמון שבאותו הרקיע נותנים מקום לקול ההוא. והם אומרים, וה' נתן קולו לפני חֵילו. ועומד הקול ההוא באותו הרקיע, עד שבא קול אחר, ונועדים יחד ועולים בחיבור לרקיע אחר. שיש קול שמעלה קול. וזהו קול של תקיעת ישראל למטה.

קול שופר עולה למעלה ומעורר את המסך דחיריק שבקו אמצעי, כדי למעט ג"ר דשמאל ולייחד אותו בימין. אמנם יש ב' מיני פעולות במסך דחיריק הזה, עד שממעטות ומייחדות השמאל בימין:

א. המגלה את המסך דצ"א הבלתי ממותק בבינה, המכונה מנעולא, שמכאן מקבל עיקר הכוח למעט קו השמאל.

ב. המגלה המסך דמלכות הממותקת בבינה, המכונה מפתחא, שמכאן גם יש לו כלים לקבלת המוחין דו"ק דג"ר.

וע"כ נבחנות ב' בחינות קולות המעוררים המסך דחיריק:

קול א' מעורר את המסך דחיריק מבחינת המלכות דצ"א הבלתי נמתקת בבינה.

קול ב' מעורר את המסך דחיריק מבחינת מלכות הנמתקת בבינה. וקול ב' הוא עיקר הנרצה בתקיעת שופר.

ואלו ב' פעולות שבמסך דחיריק מכונות ב' רקיעים.

ואין קול בשופר שאינו עולה לרקיע אחד, שאפילו קול מבחינת המסך דמלכות הבלתי נמתקת היוצא מהשופר, יש לו ג"כ רקיע אחד, שפועל שם פעולתו למעט הג"ר דשמאל.

וכל ההמון שבאותו הרקיע נותנים מקום לקול ההוא, שמקבלים את הקול ופועלים בו. והם אומרים, וה' נתן קולו לפני חֵילו, כי רב מאוד מַחנֵהו, כי עצום עושֶׂה דְברוֹ. כי קול ממלכות דמדה"ד הבלתי נמתקת הוא רב ועצום ואין מי שיעמוד לפניו. וע"כ יש בכוחו למעט את קו השמאל. וע"כ הם משמיעים את הפסוק הזה בעת פעולתם.

אמנם אם היה נשאר הקול דמדה"ד, לא היו ראויים עוד לקבל שום מוחין ואפילו ו"ק דג"ר. וע"כ צריכים לקול ב' של מסך דמלכות הממותקת בבינה, ששניהם מתחברים יחד. אלא קול א' הוא בהסתר ואינו פועל, אלא קול ב' הוא שפועל, וע"כ ראויים לקבלת מוחין.

ועומד הקול ההוא באותו הרקיע, עד שבא קול אחר, הקול דמסך המלכות הממותקת בבינה, ונועדים יחד ועולים בחיבור לרקיע אחר, ששני הקולות מזדווגים יחד ועולים לרקיע ב', ששם פועל רק המסך דמלכות הממותקת בבינה. והמסך הבלתי ממותק מחובר בו בהסתר, כדי לתת לו כוח. וע"כ נאמר, שיש קול שמעלה קול. כי קול א' הבלתי ממותק, מעלה ונותן כוח לקול ב' הממותק בבינה, שיוכל להחזיק קו השמאל בו"ק דג"ר. וע"כ צריכים לחיבור שניהם. וזהו קול של תקיעת ישראל למטה.

310. כיוון שמתחברים כל אלו הקולות שלמטה, ועולים לרקיע העליון שהמלך הקדוש, קו האמצעי, שורה בו, מתעטרים כולם לפני המלך. ואז הושלכו כיסאות הדין, והוקם הכיסא האחר של יעקב, קו האמצעי, ונתקן.

311. התפילה וקול השופר, שמוציא הצדיק בשופר, היוצא מרוחו ומנפשו, עולה למעלה. וביום ההוא עומדים ונמצאים מקטרגים למעלה. וכשעולה קול השופר, כולם נדחים מפניו, ואינם יכולים להתקיים. אשרי חלקם של הצדיקים, שיודעים לכוון את הרצון לפני אדונם, ויודעים לתקן את העולם ביום ההוא בקול שופר. ע"כ כתוב, אשרי העם יודעי תרועה. יודעי, ולא תוקעי.

312. ביום הזה צריך העם לראות, שאדם שלם בכל, היודע דרכיו של המלך הקדוש, ויודע כבודו של המלך, שיתפלל עליהם את התפילה ביום הזה, ושיזמן קול שופר בכל העולמות בכוונת הלב, בחכמה, ברצון, בשלמות, כדי שיסתלק הדין על ידו מהעולם. אוי לאלו, אשר השליח שלהם לא נמצא כראוי, כי עוונות העולם יבואו להזכיר בגללו. כמ"ש, אם הכוהן המשיח יחטא, שהוא שליח כל ישראל, הוא לאשמת העם. משום שהדין שורה על העם.

313. כאשר שליח הציבור זכאי, אשרי העם, שכל הדינים מסתלקים מהם על ידו. וכש"כ הכוהן, שבזכותו מתברכים העליונים והתחתונים. וע"כ כוהן ולוי, מטרם שעולה לעבודה, בודקים אחריו, ורואים דרכיו ומעשיו. ואם לא, אינו עולה לעבודה. וכן בסנהדרין לדון דין, אין מקבלים איש לסנהדרין, אלא אחר הבדיקה, אם ראוי לכך.

314. ואם הכוהן או הלוי נמצא כראוי, נותנים עליו חומר המקדש. ואם לא, אינו עולה לעבודה. כמ"ש, וללוי אמר תוּמֶיך ואוּרֶיך לאיש חסידֶך. מפני מה זכה לאורים ותומים ולעבוד עבודה? ודאי כמ"ש, אשר ניסיתוֹ, כי ניסית אותו מקודם וראית שכדאי לזה. שכתוב, האומֵר לאביו ולאימו, לא ראיתיו.

וכיוון שנמצא באלו המדרגות, אז, יוֹרוּ משפטיך ליעקב, ישימוּ קְטוֹרָה, שיקריבו קטורת לשכך הכעס ולזמן את השלום. וכָלִיל על מזבחךָ, כדי שיתבשם הכול, והברכות תימצאנה בכל העולמות. אז, בירך ה' חֵילו.