אִם הכוהן המשׁיח יחטא
294. אִם הכוהן המשׁיח יחטא לאשמת העם. הכוהן המשיח הוא הקב"ה. ולמה יחטא? משום אשמת העם, בגלל עוונות העולם שגרמו לו זה. לאשמת העם ודאי, ולא לאשמה שלו. יחטא, פירושו, שיגרע טובו, ודן הכול בדין. כמ"ש, והייתי אני ובנִי ש_מה חטָאים.
אם הכוהן המשיח, הקב"ה, יחטא, יגרע מכנ"י ומהעולם, שאינו נותן להם ברכות לפי צורכם, משום עוונות העם.
295. זכוֹר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. מהו שכתוב ליצחק בלי ו'? אלא בכל מקום השמאל נכלל בימין, ובכלל ימין הוא, כי הימין הזה נתקן תמיד שיכלול בו השמאל. וע"כ אינו מחלק הכתוב, וליצחק, שהו' הייתה מחלקת בין אברהם ליצחק, כדי לכלול את יצחק, שמאל, באברהם, ימין. ומשום זה כתוב, לאברהם ליצחק כלל אחד.
ואח"כ, ולישראל, כלל שני. כי את שניהם הוא אוחז בכנפיו, שע"י ההעלם המכונה כנפיים, הנובעים ממסך דחיריק שבקו אמצעי, הנקרא ישראל, הוא מייחד ב' הקווים ימין ושמאל, אברהם ויצחק, וכולל אותם יחד, והוא שלם בכל.
296. אשר נשׁבעתָ להם בךְ. שבועה השביע הקב"ה את האבות, באבות שלמעלה, חג"ת דז"א. בךְ, באלו שלמעלה, באלו השורים בך, שנשבע בחג"ת. ותדבר אליהם, ארְבֶּה את זרעכם, אשר אמרתי. הרי משה אמר זה, הלוא היה לו לומר, אשר אמרתָ? אלא הקב"ה אמר זה אל האבות פעם ופעמיים, כלומר שכבר אמר להם. ועוד, אשר אמרתי, אשר רציתי ברצון נפשי, ואין צריך לומר, שכבר אמר להם, כי אמירה פירושה רצון.
297. ונָחלוּ לְעולם, עולם העליון, ז"א, שארץ, מלכות, אחוזה בו וניזונה ממנו. ואם ארץ זו מגורשת לגלוּת ואינה אחוזה בז"א, למה זה? לאשמת העם הוא זה. וע"כ כתוב, ונחלו לעולם, שהמלכות תתייחד עם ז"א לעולם, ולא תלך בגלות. ובזה התבאר, אם הכוהן המשיח, ז"א, יחטא, שיגרע הייחוד מהמלכות, שתצא בגלות, לאשמת העם הוא.
298. אם הכוהן המשיח יחטא, זה כוהן שלמטה, שנתקן לעבודה בביהמ"ק, ונמצא בו חטא, לאשמת העם הוא ודאי, שהעם יאשמו בגלל זה, כי אוי לאלו הסומכים על עבודתו. כעין זה הוא שליח ציבור, שנמצא בו חטא, אוי לאלו הסומכים עליו. כש"כ הכוהן, שכל ישראל ועליונים ותחתונים, כולם מחכים ומצפים להתברך על ידו.
299. בשעה שהכוהן מתחיל לכוון כוונות, ולהקריב הקורבן העליון, להקריב ייחוד המלכות בז"א, הכול נמצאים בברכה ובשמחה, הימין, חסד, מתחיל להתעורר, והשמאל, דין, נכלל בימין, והכול נאחז ומתקשר זה בזה, ומתברכים כולם יחד. נמצא שע"י הכוהן מתברכים העליונים והתחתונים. וע"כ, אם חטא, צריך להקריב קורבן עליו, כדי שיתכפר עוונו.
300. ע"י הכוהן מתכפר חטאו של אדם, כשהוא מקריב בשבילו קורבן. כשהוא עצמו חטא, מי מקריב עליו, ומי יכפר עליו? אם הוא מקריב לעצמו, הרי הוא מתקלקל, ואינו ראוי שיתברכו בשבילו עליונים ותחתונים, כי אם התחתונים אינם מתברכים על ידו, כש"כ העליונים? ולא, הרי כתוב, וכיפר בעדו ובעד ביתו. ולמה צריך לאחֵר שיכפר עליו, משום שחטא, והוא יכול לכפר על עצמו, שכתוב, וכיפר בעדו?
301. ידוע באיזה מקום נקשר כוהן גדול. בחכמה. וידוע באיזה מקום נקשר כוהן אחר, ואותו שנקרא סגן. בחסד. וע"כ כוהן אחר מקריב קורבנו של כוהן גדול, שנקרא הכוהן המשיח, בתחילה, ומעלה אותו עד אותו המקום שמקושר בו, עד חסד דז"א.
ואחרי שהכוהן העלה את הקורבן עד אותו מקום, חסד, אין מעכבים את הכוהן הגדול להעלות למקומו, לחכמה, שיתכפר חטאו. וע"כ כוהן אחר מקריב עליו קורבנו. וכיוון שאחר מקריב ואין מסתפקים כל כך על ידו, כי יכול להעלות רק עד החסד, ובחינת כוהן גדול היא עד החכמה, הנה אח"כ הכוהן הגדול עצמו מקריב, ואלו העליונים מתחברים כולם לכפר חטאו. והמלך הקדוש מסכים עימהם. כעין זה, המתפלל, וטועה, יעמוד אחֵר תחתיו.